(יוני פרוים)
עוד אירוויזיון מאחורינו, ושוב זה נגמר במפח נפש.מורן מזור המתוקה והמוכשרת נתנה ביצוע משכנע ואמין, אבל זה לא הספיק. זוהי הפעם השלישית ברציפות שהשיר הישראלי נשאר בחצי הגמר, ובנסיבות קשות אלה החלטנו לקחת את העניינים לידיים ולעזור לרשות השידור להחזיר לישראל את הכבוד האבוד. להלן רשימת מועמדים שעשויים לדעתנו לצלוח את חצי הגמר בקלי קלות, למרות הקומבינות, האנטישמיות וההצבעה הגושית. בעוד שנתיים בירושלים, אינשאללה.
ניקול ראידמן: קשרים עם אוליגרכים לא יכולים להזיק. תחרות הזמר הנוצצת של האירוויזיון הולמת את מידותיה של המעושרת הזוהרת. בראיונות איתה אמרה ניקול ראידמן לא פעם שהיא חולמת להשתתף בתחרות ושהיא בטוחה בהצלחתה בשל העובדה שהיא ממזרח אירופה כך שכל המדינות הסלאביות יצביעו עבורה (קשרים עם אולגרכים לא יכולים להזיק בהקשר זה). ראידמן גם אמרה שזכייה בתחרות תהיה נקודת שיא עבורה, שאחריה תוכל לפרוש. מי שעשויה להרוויח מהופעתה באירוויזיון היא רשות השידור, שלא תצטרך להשקיע אף לא שקל אחד: הזמרת תממן הכל בעצמה. היא גם בוודאי תחלק מתנות מאחורי הקלעים ותבטיח לכסות את הגירעון הלאומי של קפריסין ומקדוניה בתמורה לדוז פואה. ועוד לא אמרנו מילה על מה שהיא תלבש שם. בקיצור, אנחנו בעד.
נינט טייב ויהודה לוי: טובים השניים. אחרי דץ ודצה , דטנר וקושניר, גילי וגלית ושרי צוריאל ומוטי גלעדי, ישראל מוכנה ומזומנה לשוב ולשלוח צמד, ואין צמד מתאים יותר מהפאוור קאפל הכי חזק בתעשייה כיום - נינט טייב ויהודה לוי. נכון, טייב שינתה פאזה והיא חזק ברוק, ואילו לוי שחקן רציני, אבל מותר לפנטז. בלדת רוק מנצחת עם טייב על הגיטרה ולוי במכנסי עור (צמודים כמובן) היא פורמט שיכול לספק את הקולות הדרושים. ונינט יקרה, לפני שאת מצקצקת בלשונך ודוחה את הרעיון בבוז, תזכרי מה עשה האירוויזיון לקריירה של אבבא ושל סלין דיון. ממליצים לכם לישון על זה.
מאיה בוסקילה: לא רק כוכבת ריאליטי. למי ששכח, מאיה בוסקילה היא עדיין זמרת. נכון שבשנים האחרונות היא עסוקה בעיקר בתוכניות ריאליטי ובמדורי רכילות, אבל עדיין מדובר בבחורה עם קול גדול שגם רוצה לייצג את ישראל באירוויזיון (מצרך די נדיר בימינו). בשנה שעברה היא הפסידה את הנסיעה ללהקת איזבו. בשנה הבאה שווה לשקול שוב את המועמדות שלה ולו רק כדי שהיא סוף סוף תוכיח לכולם שהיא לא רק כוכבת ריאליטי. האמת, מגיע לה.
אבי ביטר: דוז פואה מאנקרה. על הנייר לא נראה שהבכיין הלאומי ראוי לעמוד על בימת האירוויזיון ולייבב מול אירופה, אבל רק בשביל הסקנדלים והסיפורים שירוצו מאחורי הקלעים שווה לשלוח את אבי ביטר. אם לא נזכה, לפחות יהיה מה לספר לנכדים. כדי לשפר את הסיכויים, כדאי שביטר ישיר בטורקית, מה שבוודאי ישמח את ידידנו הטוב ארדואן ויספק לנו דוז פואה מאנקרה.
אילנית: ושוב איתכם. מועמדת אחרונה חביבה שהיינו שמחים לראות בשנה הבאה על בימת האירוויזיון בדנמרק היא הזמרת הראשונה שייצגה אותנו בתחרות. ב-1973 הגיעה אילנית למקום הרביעי המכובד עם"אי שם", וארבע שנים מאוחר יותר היא הגיעה למקום ה-11 עם"אהבה היא שיר לשניים" (כנראה שבאותה שנה היו השופטים אנטישמיים במיוחד). קאמבק של אילנית באירוויזיון יכול לעשות כותרות גדולות גם בארץ וגם בחו"ל. כדי לחזק את הממד הנוסטלגי נמליץ לה להופיע עם אותה שמלת משכית היסטורית שלבשה באירוויזיון הראשון. ואם כל זה לא יעזור, אולי באמת כדאי שנגיד"לילה טוב, אירופה" ופשוט נפרוש.
