יפו, בית קפה קטן ליד תיאטרון גשר, בריזה קרירה ונהדרת מהים ושיחה טובה. מה עוד צריך בן אדם, פרט לנסות ולהימנע מלומר למרואיינת שלו שאת הסדרה החדשה שבה היא מככבת, לראשונה בתפקיד ראשי, הוא מחבב, אבל בעירבון מוגבל ועם אי־אלו טענות ומענות?

>> בואו להיות חברים של פנאי פלוס בפייסבוק

הרי אם יש איזשהו מקום לשקר לבן קטן זה ממש פה, בייחוד כשהסדרה הנ"ל, "חברות" (רביעי, 22:00, ערוץ 10), דווקא זוכה ליופי של דיבור (פתיחה של 17.5% ובשבועיים האחרונים התייצבות באזורי ה־10%), בייחוד כשבעצם די נהניתי ממנה למרות ההסתייגויות, בייחוד כשלירית בלבן המקסימה והקורעת היא המרואיינת (שעוד פותחת ב"נתת לנו ביקורת טובה, אני מקווה"), בטח ובטח כשהיא מודה כי היא לא ממש אלופה בהתמודדות עם ביקורות.

למזלי הרב, בלבן נהדרת בתפקידה כפזית, אמא במשרה מלאה, חברתה הטובה של נועה (שוורץ) והצלע הנוירוטית והמצחיקה ביותר במרובע נשי נוירוטי ומצחיק, ואת ההסברים המגומגמים שלי בדבר מקוריותן של הסיטואציות המוצגות בסדרה אני יכול למהול במחמאה שחלקתי לה בביקורת, וספציפית במילים "לירית בלבן הנפלאה".

אז את מה שאני מרגיש כלפי "חברות" אפשר לתאר ב"חצי־חצי", אבל ממך ממש נהניתי.

"תודה, אבל למה חצי־חצי? אני חושבת שזו אחלה סדרה".

את משוחדת.

"אני לא. וגם היו עליה ביקורות מאוד טובות, אבל על זה נדבר עוד מעט. היא כתובה כל כך טוב, והמצבים בה כל כך מצחיקים, הסיטואציות...

"תשמע, יצא לי לקרוא די הרבה תסריטים לסדרות קומיות, לפני אודישנים וכאלה, ובדרך כלל אני אומרת, 'טוב, עוד סדרה קומית', לא מתרגשת יותר מדי, וגם כשליטל נתנה לי לקרוא את התסריט של 'חברות' עוד הייתי סקפטית, חשבתי שבסדר, זה עוד סיטקום, אבל עוד במהלך קריאת הפרק הראשון פשוט נקרעתי מצחוק בבית, לבד. זה הסימן כי טוב שיש".

"חברות" היא נציגה נוספת בגל הסדרות הקומיות השנונות והמעט מרושעות שמברכות את מסכינו בעת האחרונה ומבקשות לפרק לגורמים את ההוויה הבורגנית הישראלית, על חיי הנישואין והמשפחה של קורבנותיה ("רמזור", "יום האם", "בלתי הפיך"), בהחלט מדובר על תוספת ראויה ללוח השידורים הצחיח של ערוץ 10, שלא לדבר על זה שבלבן, שכבר הספיקה לגלם דמות איקונית אחת בקריירה שלה עם נעמי כפית החד־פעמית (הדמות, לא הכפית) ב"הבורר", שוב זוכה פה לנעוץ את שיניה בדמות ג'וסית וכיפית להפליא, הפעם ראשית, כאמור.

פזית שלה, שמתחרפנת מקנאה כשהעובדת הזוטרה בעסק מבשלת פירושקי פתייני לכאורה לבעלה, רוקמת מזימה פתלתלה כדי לחלץ את עצמה מהקוסמטיקאית הקשישה שמכריחה אותה לגדל 1.5 ס"מ שיער לפני שהיא מגיעה לסשן שעווה, ותהפוך עולמות כששניצלים של אחרת ערבים יותר לחיכם של ילדיה, הולכת ומסתמנת כאיצקו של "חברות", משמע: בין אם תרחמו עליה, תתעצבנו עליה או תזדהו איתה, בהחלט תרצו להמשיך ולשהות במחיצתה.

כימייה, עניין מוזר. בלבן מכירה את העניין הזה גם מארבע עונות בנעליה של נעמי כפית, בתו החוזרת בתשובה של ברוך אסולין הבורר, מעין מטמורפוזה לדמות שגילמה בפרויקט קודם של רשף לוי, "אהבה קולומביאנית", ואחת מהדמויות המוטרפות והקיצוניות שנראו פה.

התמונה שלה מנפצת את רגליו של בעלה האומלל איציק מעשה "מיזרי" לא תימחה במהרה מהתודעה. אבל גם אם נעמי הפכה אותה לפנים מוכרות אחרי שנים של עבודה על המסך והבמות, התפקיד ב"חברות" מהווה עבור בלבן צ'אנס למשהו בשרני יותר, רב־פרופיל, פריים־טיימי, ולגמרי הגיע הזמן.

את משחקת את עצמך ב"חברות"?

"כן, בעיקר ברמת האובססיביות. אני ממש אובססיבית, מכניסה את עצמי לסרטים ממש כמו פזית, למשל, שהבן של פזית טוען שהשניצלים של השכנה יותר טובים, והיא משתגעת בניסיון להשיג את המתכון. זה בדיוק סוג האובססיביות שאני מדברת עליה. מצד שני, גם יש הבדלים, כמו זה שהיא מאוד מקדישה את עצמה לילדים ולבית, מקדישה את כולה רק לזה, ואני לא בדיוק ככה".

תסבירי.

"כמובן שזה הדבר הכי חשוב בחיים, אבל אני גם מאוד מקדישה את עצמי לקריירה ולעבודה, וכשאני בתיאטרון אני יוצאת ערב־ערב מהבית להצגות, וזה לא פשוט. ואני גם ממש לא בשלנית".

דמויות כמו פזית ב"חברות" ונעמי ב"הבורר" הן ברכה גדולה עבור שחקן, אבל גם עול?

"בוא נתחיל מהברכה, כי העול הוא נלווה, אבל קטן. ובקשר לנעמי, תדע שכהכנה לתפקיד וגם בחיים, יצא לי לפגוש כמה נעמיות כאלה, וזה פשוט לא ייאמן. המציאות עולה על כל דמיון. כמה שאתה חושב שאתה עושה דמות מוגזמת ומוקצנת, במציאות יש חמורות מזה, ואני פגשתי אותן, וגם צילמתי והקלטתי. זה קיים, ולא רק שזה קיים, נעמי היא גרסה מעודנת. יש לי הוכחות".

וזו באמת עונה אחרונה, הרביעית? תהיה עוד אחת?

"אני לא יודעת. כולנו חשבנו שזו העונה האחרונה, אבל התחלתי לשמוע כל מיני דברים על עונה חמישית אפשרית, אז כרגע אני באמת לא יודעת. לפחות לא הרגו אותי עדיין, ואלה תמיד חדשות טובות. זה נורא מצחיק בקשר ל'הבורר': מתחילה עונה, מקבלים תסריט וכל אחד שואל את עצמו, 'רגע, אני הולך למות עכשיו?'".

"תיאטרון זה החיים שלי". מתוך "משיח" (צילום: יוסי צבקר)
"תיאטרון זה החיים שלי". מתוך "משיח" (צילום: יוסי צבקר)

בלבן, 41 וחצי, נמצאת בסביבה כבר זמן מה, כאמור. אחרי לימודי המשחק בניסן נתיב עשתה תיאטרון (הבימה, תיאטרון חיפה והצגות לילדים ולנוער), מופעי אלתור, סרטי סטודנטים, פרסומות, תפקידונים בטלוויזיה, מה לא.

תפקידיה הבולטים לפני "הבורר" ו"חברות" היו ככדורסלנית במשבר, גיבורת הסרט "שחקנית ספסל", וכאשת יחסי הציבור עמליה שגב בטלנובלה "בובות". למרות שאת שני התפקידים הללו אי אפשר להגדיר כקומיים פר אקסלנס, שאר הרזומה של בלבן בהחלט מתאפיין בדגש הקומי, ולא תמיד לשביעות רצונה. אבל דברים משתנים.

בקרוב תפציע העונה הרביעית של "הבורר", וגם זו השנייה של "פלפלים צהובים" שבה השתתפה בלבן, וגם ברמת התיאטרון, בעבר הפורטה שלה ועיסוקה המרכזי, עומדים כמה דברים על הפרק. "תיאטרון זה החיים שלי", היא אומרת, "האהבה הכי גדולה שלי. אני גם מקבלת שם הרבה תפקידים שאני לא כל כך מקבלת בטלוויזיה. אני לא יודעת למה, אבל איכשהו בתיאטרון יוצא לי לעשות יותר תפקידים דרמטיים".

ההתנזרות הזמנית מהתיאטרון, אם אתם תוהים, היא גם עניין של בחירה וגם של הכרח. משפחה היא עניין סבוך, מאתגר ומאכל זמן גם כשלא צריך להתייצב לחזרות ולהופעות מדי ערב, וכשבלבן הקימה את שלה עם בן זוגה, הארט דיירקטור יואב סיני, כשילדה את בנם הראשון אדם לפני שש וחצי שנים, לא לגמרי היה לה מושג עד כמה.

"נהייתי אמא בגיל מאוחר יחסית, 35, ופשוט לא הייתי רגילה לזה", היא צוחקת, "התרגלתי לכיף שלי, להיות לבד, וההתחלה היתה לי נורא קשה. באמת, נורא קשה. הייתי בהלם מוחלט, לא תיארתי לעצמי כמה קשה יהיה לי, וממש לא הכנתי את עצמי. היו ימים שממש לא ראיתי אור בקצה המנהרה...

"וכל מה שקרה מסביב רק הקשה יותר. אמא שלי נפטרה כשאדם היה בן תשעה חודשים, אז בחודשים הראשונים שלי איתו גם עברתי את המחלה שלה איתה, ואחר כך את האבל, ובהמשך, החוסר שלה במהלך הגידול שלו היה מאוד משמעותי, והוא משמעותי עד היום. עברו שנים אבל אין יום שאני לא חושבת עליה, מדברת איתה.

"לא מזמן אדם בא אליי ושאל אותי איפה סבתא שלו. היה לי קשה להסביר לו, אבל עשיתי את זה ואמרתי לו שאם יש לו משהו לספר לה, הוא יכול, מתי שהוא רוצה. היה לי חשוב שתהיה לו איזושהי כתובת לדברים שהוא לא רוצה לספר לאף אחד אחר. ואז הוא שתק לרגע, וכששאלתי אותו מה קרה, הוא אמר שזהו, הרגע סיפר לה משהו".

עדיין קשה?

"כן, בטח, הורות לא נהיית קלה יותר, ועם שני בנים, איך לא יהיה? גם מבחינה כלכלית, כמובן, לא קל, אבל זה להרבה אנשים. אבל לנו יש גם את העניין הזה של הפרילאנסריות. מבחינה נפשית. חוסר הוודאות הזה כל הזמן רובץ עליך".

איך מתמודדים?

"מדחיקים (צוחקת). אבל למזלנו יואב מאוד מאוד מוכשר, ועובד המון, כל הזמן. עכשיו הוא עשה את העונה הרביעית של 'הבורר', שזה נהדר כי יוצא לנו לעבוד ביחד. אבל קשה. אני כל הזמן אומרת לו, 'בוא נפתח עסק', שלא נהיה ככה תלויים כל הזמן. ואולי אזכה בלוטו. השבוע מילאתי, היה 50 מיליון, הרווחתי 20 אבל הפסדתי 40".

___________________________________________________________________________________________________________

עוד בפנאי פלוס :