איך מגיבים שני פרחי משחק צעירים, האחת חסרת ניסיון לחלוטין והשני עם טיפה, ממש טיפה'לה, יותר ממנה, כשהם מתבשרים שזכו בתפקידים ראשיים בסדרת דרמה חדשה של HOT בה ישחקו לצד עוז זהבי, נינט טייב, משה איבגי ורבים אחרים? ובכן, אם פאסון ודאווין הם התשובות שלכם, אתם כנראה לא מכירים את חן אמסלם וישראל אטיאס.

>> בואו להיות חברים של פנאי פלס בפייסבוק

שני הצעירים העדיין־אנונימיים האלה יתפוצצו על המסכים שלכם בתפקידים העסיסיים שהם מגלמים ב"זגורי אימפריה", פרי עטו של יוצר התיאטרון הצעיר והפורה מאור זגורי. הסדרה, שמצטלמת בימים אלה עם קאסט החלומות שלה, מהווה צ'אנס מהותי ראשון עבור שניהם.

בכי תמרורים, אגב, הוא התשובה לשאלה הראשונה, כי גם אמסלם וגם אטיאס יודעים היטב מה הצ'אנס הזה אומר, ועד כמה שיחק לידיהם המזל - והכישרון, והכריזמה, והעובדה ששניהם נראים מעולה - כשקיבלו אותו, ועוד עם הרזומה המינימלי שלהם (של אטיאס קצת פחות, שכן מוקדם יותר השנה הצטלם לתפקיד קטן ב"פצועים בראש", הפרויקט החדש והמסקרן של חנן עמיר וגיא סביון, יוצרי "עספור" האהובה).

__________________________________________________________________________________________________________

עוד ביכורים:

__________________________________________________________________________________________________________

את אמסלם, שהיתה בסך הכל בחודש הרביעי שלה בלימודי משחק בסטודיו של יורם לוינשטיין כשקיבלה את הטלפון המיוחל, תפסה הבשורה אצל חברה ללימודים אליה הלכה על מנת לעשות חזרות.

"פתאום קיבלתי טלפון מהסוכנת שלי, זהר (יעקובסון, י.ב)", היא מספרת, "אבל הקול שלה היה מקוטע, והצלחתי להבין רק שהיא תתקשר אליי מטלפון אחר. ואז מגיע טלפון נוסף, אבל הקול היה של גבר: 'היי חן, זה רני סער (במאי הסדרה, י.ב). אני לא כל כך שומע טוב ונמצא ביום הורים עם הבת שלי, אבל רק רציתי לומר לך שקיבלת את התפקיד'".

איך הגבת?

"התחלתי לבכות כמו משוגעת, כמו ילדה קטנה, בוכה את חיי וממלמלת 'תודה על ההזדמנות, תודה, אני לא אאכזב אתכם, אני אתן בראש ואעבוד קשה ואתם תראו שלא תתחרטו'. אתה יודע, אני אנונימית לגמרי וזה ממש לא מובן מאליו שמלהקים אותי לתוכנית כזו. אני מודה לאלוהים על זה כל יום".

אטיאס, מצידו, היה באמצע הלימודים בבית הספר הדרך של אייל כהן ורותי דייכס, שם הוא תלמיד שנה ב'. "הייתי בכיתה, בשיעור", הוא נזכר, "ופתאום אני רואה על הצג טלפון מיוני דותן (המשנה למנכ"ל סוכנות ADD, י.ב). אז יצאתי, התקשרתי, ויוני שואל: 'אתה יושב?'. עניתי שאני עומד, והוא אמר 'קיבלת את 'זגורי''. התחלתי לבכות כמו ילדה בת שש.

"נכנסתי לכיתה - תראה, יש לי צמרמורת עכשיו כשאני מספר לך על זה - עם דמעות בעיניים. ידידה טובה מהלימודים שאלה אותי מה קרה, אמרתי לה שקיבלתי את 'זגורי', והיא התחילה לבכות איתי. המורה שאלה מה קרה, סיפרנו לה וגם היא התחילה לבכות (צוחק). פתאום כולם בוכים. זה היה רגע מדהים בשבילי".

"זגורי אימפריה", שאמורה לעלות בשנה הקרובה, עוסקת במשפחה באר שבעית ענפה וסוערת, אליה שב - אחרי שנים של מרחק - הבן המוצלח אביאל (זהבי), שהתכסח עם אביו אלברט (איבגי) ועזב לפנימייה כשהיה בן 15.

המשפחה, מבולגנת ותוססת ובקונפליקט מתמיד עם עצמה, מתמודדת עם קללה שמוטלת עליה, ועם שובו של הבן האבוד - שמצידו מפתח קשר מחודש עם ליזי (נינט), הבת של השכנה מלמעלה, שגם מתפקדת כמיסטיקנית השכונתית ורוקחת השיקויים.

אמסלם היפהפייה, בת 22, מגלמת את אבישג זגורי, בתם המבריקה והקשוחה של אלברט ואשתו ויוי (שרה פון שוורצה), שלא ממש מסתדרת עם האח שחזר לחייה ובעצם די נותנת את הטון במשפוחה הגדולה.

אטיאס, בן 26, שבקלות יכול היה להסתפק בקריירה של דוגמן ועוד עתיד לגרום להרבה דפיקות לב מואצות בקרב המון טינאייג'ריות - ולא רק אצלן - אחרי שהסדרה תעלה, מגלם את אביתר (אביה) זגורי, זמר חתונות ומועדונים עם פה גדול ונטייה להסתבכויות.

אמסלם (רווקה, בינתיים, כי "עוד לא מצאתי את אשר אהבה נפשי"), נולדה וגדלה בעפולה לאב מהנדס הייטק ואם מנהלת חשבונות, שרה בילדותה בחבורות זמר, רקדה הורה במשך 10 שנים באפרוחי עפולה, התעסקה עם כוריאוגרפיה ואפילו עשתה קצת ממנה למסיבות סיום תיכון באזור הצפון.

בצבא זמררה בלהקת חיל הקשר, וכשסיימה לפני כשנה, ויתרה על הטיול המסורתי בשביל מה שכבר שנים בער בעצמותיה.

"הייתי חייבת להתחיל ללמוד משחק. זה רעד לי בגוף, וישר הלכתי לסטודיו יורם לוינשטיין", היא מספרת, "לא ראיתי יום ולילה, כל היום עבדתי, הכי אובססיבית, וזה היה מדהים. בין לבין החלטתי ללכת לאודישנים, והאודישן ל'זגורי' היה השלישי שלי".

אטיאס (יש חברה, די טרייה) גדל ביבנה לאב קצין רפואה במשטרה ואם סייעת בגן ילדים, ועשה את שירותו הצבאי במסגרת שח"ם, האלטרנטיבה המשטרתית לצה"ל, ולא בכדי: כמעט כל משפחת אטיאס קשורה לתחום, כולל אחותו ואחיו הצעיר ממנו, שניהם במשטרה.

בהתחלה היה חתום בסוכנות של רוברטו, עשה אודישנים פה ושם, כולל לערוץ הילדים, אבל לא הרבה קרה, אז הוא החליט ללמוד משחק כמו שצריך.

שניהם מודים שהלב קצת דפק כשהגיעו לסט לראשונה והבינו שהחבר'ה האלה שעושים איתם סיגרייה של בוקר סביב מיחם הקפה הם זהבי וטייב.

"אני הייתי שוקיסטית לגמרי", מגלה אמסלם, "פתאום רני צועק 'פיק אפ!' ואני ככה לוחשת לאיבגי מהצד, 'תגיד, מה זה פיק אפ?'. אני תמיד שואלת, לא מתביישת, אבל לאט לאט אתה רוכש ביטחון, במיוחד עם צוות מדהים כזה. אתה לא מבין. בוא לסט ותראה. מחר אני אוספת אותך בחמש וחצי, ותראה בעצמך".

חמש וחצי? אני מעדיף למות. אתם יודעים, על עוז זהבי אומרים שהוא לא הטיפוס הכי נחמד בעולם.

אטיאס: "לא נחמד?! בוא תראה, הנה סמס שעוז שלח לי כשאמרתי לו שיש לי כתבה איתכם: 'אפשר להיפגש אצלי בשבת בערב, אם תרצה, נשב ונדבר בכיף'. אני לא יודע מה שמעת או מה אמרו לך, אבל אני נמצא איתו ביומיום, ואני יכול לומר לך את האמת: הוא בן אדם מדהים. בשבילי הוא כמו אח.

"איבגי, נינט, אתה לא מבין איזה אנשים הם. בוא, שים בסט שלנו מצלמה נסתרת, ותראה בעצמך. יש לנו קבוצה פעילה בטירוף בווטסאפ, לכולנו, ממש כמו משפחה".

אז איך נינט באמת?

אמסלם: "הכי מהממת, הכי סבלנית, הכי אנושית. בימי חמישי אנחנו עושים טקס כזה, הרמת כוסית, ובוחרים את מי שעבד הכי קשה במהלך השבוע והיה הכי טוב, ויש שני זוכים.

"בדרך כלל שחקנים לא מקבלים, כי אנשי הצוות באים לפנינו והולכים הרבה אחרינו ובאמת קורעים את עצמם, אבל נינט קיבלה והיתה המצטיינת של השבוע. היא עבדה כמו מטורפת, נשבעת לך, בקושי אכלה. זה בית ספר, באמת".

איך אתם רואים את העתיד שלכם אחרי הסדרה? מה אתם מאחלים לעצמכם?

אטיאס: "לעבוד, לעבוד, לעבוד".

אמסלם: "כמה שיותר וכמה שיותר קשה".

אטיאס: "בתיאטרון. הבימה. הקאמרי".

אמסלם: "וגם פרינג'. ובטלוויזיה. ובקולנוע".

אטיאס: "ובפסטיגל. זה חלום ילדות שלי".

אמסלם: "גם שלי! אני חייבת לסגור מעגל עם הפסטיגל. הלכתי לאודישן כשהייתי בכיתה ב', עברתי את השלב הראשון, הייתי בטוחה שאני בפנים, אבל לא התקשרו אליי. מאז יש לי חרדת פסטיגל. הייתי הולכת לפסטיגל, יושבת ובוכה, למה אני לא שם. ילדה קטנה. איזה עצוב זה, אה?".

___________________________________________________________________________________________________________

עוד בפנאי פלוס :