בית הקלפים" שינתה את פני הטלוויזיה. בקושי חודש וקצת אחרי שהדרמה הפוליטית החריפה והמבדרת הזאת עלתה לאתר של ענקית הסטרימינג נטפליקס, תתקשו למצוא מבקר, מנתח תקשורת ואנליסט של התעשייה שלא יטען שזה כך, שמעתה ואילך דברים לא ייראו אותו הדבר.

הסיבה, כפי שאתם בטח יודעים - אם הייתם בחצי הכדור המערבי בחודש האחרון - קשורה לכך ש"בית הקלפים" לא סתם עלתה לאתר של נטפליקס, אלא לאופן עלייתה: ב־1 בפברואר 2013 הופיעו כל 13 פרקי העונה הראשונה בבת אחת, כשהצופה יכול להחליט באיזה קצב הוא הולך לצרוך אותם.

אצלנו זינקו עליה HOT ו־yes גם יחד, המשדרות אותה גם בערוצי הסדרות שלהן וגם חינם ב־VOD.

>> בואו להיות חברים של פנאי פלוס בפייסבוק

כבר עכשיו אפשר לקבוע שמדובר בהצלחה גורפת: על פי נתונים שהציגה נטפליקס, "בית הקלפים" היא התוכן הכי נצפה בסטרימינג בימים אלה בארצות הברית וב־40 מדינות אחרות.

"רצינו שככל שהסדרה מתקדמת, עם כל פרק נוסף, עוד מידע יתגלה ועוד שאלות יעלו", מסביר קווין ספייסי, כוכב הסדרה שמגלם את חבר הקונגרס הדמוקרטי פרנסיס אנדרווד, אדם אכזרי, ערמומי וחסר מעצורים, "המטרה היתה שהקהל יתעניין וירצה לראות עוד כמובן. זה בעצם האופן שבו הצופים צורכים היום את הסדרות שלהם, בצ'אנקים גדולים, שלוש עונות של 'שובר שורות' בסופשבוע אחד. אני חושב ש'בית הקלפים' מתאימה מאוד לתבנית הזאת".

"אנשים ממהרים בימינו", מחדדת רובין רייט, שמגלמת את אשתו של פרנסיס, קלייר, מופת של יופי וואספי מחושב. "הם כל כך עסוקים, שהגאדג'טים שלהם הפכו למסכים העיקריים שבהם הם צופים, וכבר לא משנה להם אם הם צופים בסדרות בסמארטפונים שלהם".

ואכן, מה שבאמת משנה הם ההתלהבות, הביקורות המצוינות ובעיקר נתוני ההורדות והסטרימינג שרשמה הסדרה, שעלתה סכום מוטרף של 100 מיליון דולר, ובקרוב תעמיד עונה שנייה שכבר נמצאת עמוק בהפקה.

עבור ספייסי, בן 53, "בית הקלפים", שמבוססת על הסדרה הבריטית עטורת השבחים מראשית הניינטיז, היא התנסות רצינית ראשונה בסדרת טלוויזיה, לפחות מאז שהפך לכוכב בשנות ה־90 עם תפקידים אייקוניים כוורבל קינט המתעתע ב"החשוד המיידי", הרוצח הנתעב ג'ון דו ב"שבעה חטאים" (תחת שרביט הבימוי של פינצ'ר ששתוף ליצית "בית הקלפים") ולסטר ברנהאם ב"אמריקן ביוטי" - המודל הקולנועי הזכיר ביותר של משבר אמצע החיים.

על שניים מהתפקידים הללו, הראשון והאחרון, זכה ספייסי בפרסי אוסקר ונכנס לרשימה האקסקלוסיבית של שחקנים שהגיעו להישג הזה. מעמדו הרם נשמר גם כשהשתתף בפרויקטים כושלים או נשכחים, גם כשסרט הבכורה שלו כבמאי, "מעבר לים", לא זכה לקבלת פנים נרגשת מדי.

ספייסי, שהחל את הקריירה שלו בברודוויי וביסס את עצמו כשחקן תיאטרון מוערך בטרם פנה לקולנוע (הוא אפילו זכה בפרס הטוני על הופעתו ב"אבודים ביונקרס" של ניל סיימון), הפך ב־2003 למנהלו האמנותי של תיאטרון האולד ויק האגדי בלונדון, ושחקן הבית שלו.

ב־2005, ערך ספייסי את בכורתו כשחקן באולד ויק בתפקיד הראשי במחזה "ריצ'רד השלישי", שעוסק במלך הגיבן והכעור, גיבורו התככן והאכזרי ביותר של שקספיר. ב־2011 הזמין ספייסי את הבמאי סם מנדז (שביים אותו ב"אמריקן ביוטי" והשנה ניפק את "סקייפול" הבלוקבאסטרי) לביים גרסה נוספת של "ריצ'רד השלישי" בכיכובו, ובתזמון טוב.

"זה צירוף מקרים מוזר", מספר ספייסי, "אבל ריצ'רד השלישי הוא ההשראה העיקרית לדמות הראשית של 'בית הקלפים'. הסדרה, גם במקור הבריטי וגם אצלנו, משתמשת בגישת הפנייה הישירה של הדמות הראשית לקהל, שבה השתמש שקספיר במחזה הזה. גם תסריטאי הסדרה בו ווילימון וגם אני חושבים שזו דרך מאוד אפקטיבית לקרב את הקהל אל החומר. עבורי זה היה כיפי ושונה, הפנייה הישירה אל הקהל, ולא ראיתי את זה מבוצע לעיתים קרובות כל כך בעבר".

רייט, מהממת לחלוטין בגיל 46, מגלמת כאמור את קלייר, אשתו של חבר הקונגרס אנדרווד, והיחידה שקוראת לו פרנסיס - עבור כל השאר, הוא פרנק אנדרווד, שם פשוט וישיר שנתמך במבטא דרומי מתנגן וחיוך שובה, כיסוי מחושב לאופי הנכלולי ולמזימות הפתלתלות האורבים מתחת לפני השטח. עם קלייר, לעומת זאת, פרנק הופך שוב לפרנסיס, והוא אוהב אותה בגלל זה, והיא אותו.

למרות המכשולים ששניהם נתקלים בהם במהלך "בית הקלפים", ההערכה שהם רוחשים זה לזו, אהבתם והתלות ההדדית של בני הזוג אנדרווד הם מהאלמנטים המרתקים ביותר בסדרה, ורייט משכילה לעצב דמות נחושה, מחושבת ומסוכנת לא פחות מבעלה, למרות שאנושיותה מבצבצת באופן בולט יותר.

מעבר לכך, רייט עומדת בכבוד ויותר מכך באתגר המקצועי שמציבה הופעתו הכריזמטית והממגנטת של ספייסי. פשוט אי אפשר להישאר אדיש כשקלייר נכנסת לפריים בחליפות המעצבים שלה, חמושה באותו יופי מהפנט של רייט - שהכרנו לראשונה ב"הנסיכה הקסומה" ושהוליך אותה לרומן הסוער והממושך עם שון פן, שהסתיים בגירושין ב־2010.

"היא אשה מאוד חזקה, מעוררת יראה", מעידה עליה רייט ומערבבת בין מחזותיו של שקספיר כדי להמחיש, "היא הליידי מקבת לריצ'רד השלישי שמגלם קווין".

מה גורם לאיש כמו פרנסיס להיות כה מפתה?

"זו בדרך כלל תכונה של אנשים עוצמתיים. כדי להשיג כוח, אתה צריך להיות מאוד מדויק. אחר כך, כדי לשמור על הכוח הזה, אתה צריך שיפחדו ממך. ככה מנצחים את המלחמה. אתה לא יכול לנסות לשמח את כולם או להיות חבר שלהם. פרנסיס הוא אדם מאוד בוטה, וזה מה שעוזר לו לא להפוך לאמפתי. אם הוא היה אמפתי, הוא לא היה הופך לאדם כה חזק".

לדעתך, האם הסדרה מציגה זווית צינית או ריאליסטית של פוליטיקאים?

"במהלך עשיית הסדרה זכינו לשיעור בנוגע לאיך שהמכונה פועלת, ואני חושבת שהוא מדויק למדי. אנחנו הרי יודעים דרך כמה חישוקים אתה צריך לקפוץ ואיזה סוג של משא ומתן נדרש כדי להעביר חוק. זו מערכת מאוד סבוכה".

את השיעור שלו זכו רייט ושאר המשתתפים ב"בית הקלפים" למד ספייסי בחריצות יתר כהכנה לתפקידו של אנדרווד, אדם שאיכשהו, מתוך כוונותיו האפלות ושיטותיו המפוקפקות, גורם לכך שדברים יקרו, שהפוליטיקה תפעל את פעולתה ותשנה את המציאות. הלקח הציני לא נעלם מעיניו. "כשצילמנו היינו בדיוק בתקופת בחירות", הוא מספר, "הייתי חוזר הביתה, מדליק את הטלוויזיה, צופה בחדשות הפוליטיות וחושב 'אוקיי, הסיפורים שלנו לא כל כך מופרכים!'.

"אחת הסיבות שפרנסיס הוא דמות כזו מעניינת היא שהוא גורם לדברים לקרות. ייתכן שהוא שטני, אבל הוא אפקטיבי. הרי ממש לאחרונה הסתיימה כהונת הקונגרס הכי פחות פרודוקטיבי בהיסטוריה של ארצות הברית. הם העבירו פחות חוקים מאשר אי פעם בעבר. לפעמים אנשים שואלים אותי אם הייתי מוכן לרוץ לתפקיד פוליטי, והתשובה שלי היא לא, בגלל שאני אוהב לגרום לדברים לקרות, ולהיות בפוליטיקה רק היה מתסכל אותי מהבחינה הזאת".

מה אתה חושב שימשוך לסדרה את הקהל הבינלאומי?

"אני לא חושב שיש למישהו ספק בכך שהקהל העולמי מרותק לפוליטיקה האמריקאית. אתה יכול לראות את זה עכשיו במורכבות ובטונים האפלים של תוכניות כמו 'הומלנד', או סרט הטלוויזיה 'חוקי המשחק'. אלה תוכניות עוצמתיות, כמו 'בית הקלפים', שמנסות להציג את האמת ולא איזושהי גרסה אידיאלית שלה".

קייט שוס

ספייסי הצחיק, פינצ'ר התיש: קייט מארה עפה על תפקידה כעיתונאית אמביציוזית פתיינית

למרות שהיתה זו דווקא אחותה הצעירה רוני שעשתה כותרות בשנים האחרונות - בעיקר כליזבת הקשוחה ברימייק האמריקאי שביים דייוויד פינצ'ר ל"נערה עם קעקוע דרקון" - בחר פינצ'ר דווקא בקייט מארה לתפקידה של זואי בארנס, עיתונאית זוטרה ורעבה ב"וושינגטון הראלד" הפיקטיבי, שמסתבכת עם חבר הקונגרס אנדרווד ביותר ממובן אחד והופכת לחלק משמעותי מעלילת הסדרה.

מארה בת ה־30, שרשמה קריירה קולנועית מכובדת למדי עד שהחלה לגלם את דמותה של בארנס (למשל ב"על הכוונת" לצד מארק וולברג), מספרת שלאו דווקא התחברה לדמות שהיא מגלמת. "בטח שלא לבחירותיה המוסריות!", היא אומרת, "היא עושה המון טעויות, אבל מאוד התחברתי לשאפתנות שלה, כי גם אני הייתי כזו כילדה. רציתי להיות שחקנית, רק על זה חלמתי, ובגיל 14 כבר היה לי סוכן".

את הסצנות המרתקות ביותר של זואי בסדרה מבלה הדמות בחברתו של פרנק אנדרווד המצמית, ולפיכך יצא למארה לבלות פרקי זמן ארוכים עם ספייסי. "זה היה נהדר. תמיד הרגשתי שהוא מטפל בי", היא משתפכת, "היו לנו דפים על גבי דפים של דיאלוג לעשות יחד, וכדי לשמור שיהיה מעניין גם ב־3:00 בבוקר, קווין היה מצייר לי ציורים קטנים עם חוש ההומור המגוחך שלו. הוא תמיד חיפש דרכים להפוך את האווירה לקלילה, כי זו סדרה די כבדה בסופו של דבר".

למארה יש מחמאות גם לפינצ'ר, במאי שעליו נפוצו שמועות רבות בנוגע להרגלי העבודה הקיצוניים, לדרישות ולפרפקציוניזם שמנחה אותו, כולל מפיהם של שחקנים שעבדו עימו. אחרי הכל, מדובר בבמאי שדרש וקיבל 99 טייקים לסצנת הפתיחה של "הרשת החברתית", בהשתתפות אחותה של קייט, רוני.

"הוא מדהים", מפרגנת קייט, "כל מה ששמעתי מחברים ומאחותי היה נכון. הוא אינטנסיבי, אבל באופן הנכון. מעולם לא הרגשתי כה מאותגרת וכה מותשת, ובאותו הזמן כה מלאת סיפוק מעבודתי. זה לעולם לא מפסיק איתו.

"הדבר הכי קשה במשחק הוא הזמן שאתה לא משחק, אתה בדאון. אבל עם דייוויד, אין לך זמן לחזור לטריילר שלך, להרים את הרגליים ולצפות בפרקים של 'חברים' בין הטייקים. הוא מעביד אותך וגורם לך לחשוב ללא הפוגה, וזה היה בדיוק מה שרציתי".

__________________________________________________________________________________________________________________________________________

עוד בפנאי פלוס :