(ליהי אלבז, "פנאי פלוס")
צריך להודות באמת: מרגש לראיין מישהי עם איוואנה צ'בק. כמי שמסקרת באופן יומיומי את רוב השחקנים עמם עבדה – ביניהם האלי בארי, בראד פיט, שרליז תרון, ביונסה, ג'ייק ג'ילנהול ועוד יפים וטובים, אני מודעת לעובדה שהסיכוי היחיד שלי לקשר אישי עם אנשים בדרג הזה הוא אם אהפוך לסטוקרית שלהם וניפגש בבית המשפט שנייה לפני שאקבל צו הרחקה. ועדיין, המציאות של צ'בק היא לקחת אנשים שמגיעים לסטודיו שלה למשחק בלוס אנג'לס ולהפוך אותם מיהלומים בלתי מלוטשים לכוכבים הוליוודיים ששוברים יותר קופות מהאופנובנק.
צ'בק היא אחת מקואצ'ריות המשחק הבולטות בהוליווד כבר משנות ה-80, בהן החליטה לזנוח את הקריירה האישית שלה כשחקנית כדי לטפח אחרים. כשאני שואלת אותה בראיון טלפוני מה מביא אותה לישראל בפעם השנייה, אחרי שכבר ביקרה פה ב-2009, היא לא מהססת לפזר אבק פטריוטי-ציוני ולהעלות את המורל השפוף. "אני נהנית מישראל, יש בה סצנת משחק ואופנה מפותחת מאוד".
את אחראית על פריצות גדולות של לא מעט שחקנים, כמו אווה מנדז, בראד פיט וג'ייק ג'ילנהול. כשאנשים כמותם נכנסים לך לסטודיו, את כבר יכולה להרגיש שמדובר במישהו עם פוטנציאל להיות כוכב?
"בהחלט. זה קרה לי עם שרליז תרון. היא הייתה עובדת הכי קשה מכל השחקנים שהיו לי בסטודיו, היא תמיד דחפה את עצמה יותר ויותר ולקחה סיכונים רגשיים והחלטות אמיצות. יש המון אנשים יפהפיים בלוס אנג'לס, אבל היא התבלטה אצלי בגלל אתיקת העבודה שלה ולא בגלל איך שהיא נראתה. גם בראד פיט הראה המון המון נכונות. אני זוכרת שהוא הגיע אליי והיה מאוד צעיר, חלק דירת חדר עם שותף והיה אוכל מקופסאות שימורים. הוא עבד באותה תקופה בשלוש עבודות שונות כדי לשלם על שיעורי המשחק שלנו. יום אחד הייתי צריכה לאמן אותו לקראת איזה פרסומת שהוא רצה לעשות, והוא היה כל כך תפרן שכשהוא ניגש לשלם לי, אמרתי לו 'שמור את הכסף שלך, אל תיתן לי אותו, אני מבינה באיזה מצב אתה נמצא'. אז את יודעת בהחלט עם מי יש לך עסק לפי המוטיבציה, הנכונות שלהם והעבודה הקשה".
ובכל זאת, עם חלק מהכוכבים האלה את עובדת עד עצם היום הזה. זה עדיין מרגש אותך, כשהאלי בארי נכנסת לך לסטודיו?
"האמת היא שכבר התרגלתי להרגשה הזאת. אני לא מכירה את האנשים האלה כשהם כבר שחקנים גדולים, אלא אני חלק מהתהליך שהופך אותם לסטארים, ולמזלי, הם לא ממש משתנים ונשארים אותם בני אדם. הם אותם אנשים גם כשהם מפורסמים. לדוגמה, עבדתי עם מג ראיין לפני כמה שנים ופגשתי אותה פתאום אחרי כמה זמן שלא התראינו, ואני מודה שהייתי starstruck. אבל היא הייתה כל כך מכבדת וכל כך חביבה, זה היה תענוג לראות".
לא מפחיד שחקנים בסדר גודל של בראד פיט לחטט בטראומות מהחיים שלהם כדי להיכנס לתוך תפקיד דרמטי, כמו שאת מאמנת? הרי כוכבים הם אנשים מאוד פרטיים.
"להיפך, דווקא שחקנים מפורסמים חושפים יותר וחופרים יותר בחיים הפרטיים שלהם מאשר שחקנים חובבניים. חובבניים פוחדים שאף אחד לא יאהב אותם, שחקנים גדולים נותנים לקהל מה שהוא רוצה. לכן שחקנים גדולים תמיד חופרים יותר עמוק בתוך הבעיות שלהם. קחי לדוגמה את ג'ייק ג'ילנהול – כשפגשתי אותו בפעם הראשונה היתה לו בעיה גדולה להיכנס לתוך הבעיות שלו, היה לו קשה עם זה. עם זאת, ידעתי שהוא יהפוך לענק כשראיתי אותו כי ראיתי כמה הוא רצה את זה. הוא אזר את הכוח לחפש מאוד עמוק בתוך החיים האישיים שלו והרגשות שלו ולמצוא את העומק שהוא היה צריך כשחקן".
כפי שכבר הספקתם להבין, צ'בק (נשואה באושר ואם לבת, אם אתם ממש תוהים לגבי מצבה המשפחתי) לא זרה לעבודה עם שחקנים מפורסמים. בעבר שימשה כקאוצ'רית של שחקנים על סטים של סרטים (כמו "Dreamgirls" עם ביונסה וג'ניפר האדסון, שאף זכתה בפסלון תודות לסרט) ועל הסט של הסדרה "בטי המכוערת", שם עבדה בצמוד לאמריקה פררה. אז מה בעצם כוללת שיטת לימוד המשחק של איוואנה צ'בק? על זה רק אנשים שמגיעים לכיתות המאסטר שלה יוכלו לענות לכם, ולפי ההיענות שקיבלה בשנת 2009 (שחקנים כמו אנחל בונני, רובי פורת שובל, אלון נוימן, לירז צ'רכי, אלון אבוטבול, דרור קרן ועוד), לא ממש תהיה לה בעיה למלא את הכיתה. המאסטר-קלאס של צ'בק אומנם לא פתוחה לאנשים שהם לא מהשואו ביזנס, כדבריה, אך כן יש הרצאה בת שלוש שעות באחד מהימים בביקוריה אליה "כל העולם ואחותו יכולים להגיע, ואפילו רצוי", כדבריה. בינתיים, צ'בק חושבת שעומדת בפניה עבודה לא קלה בכל הנוגע לשחקנים ישראליים.
את צ'בק מביא לישראל בפעם השלישית הבמאי-מפיק ארי דוידוביץ', בשיתוף שח"ם - ארגון שחקני ישראל ובחסות משרד החוץ. כל הפעילויות נערכות בסינמטק תל אביב.
אז מה בעצם הבעיה של השחקנים הישראלים? איך הם יכולים להצליח יותר בהוליווד?
"הרבה פעמים אנשים מישראל חושבים שברגע שהם סיימו את ארבע שנות הלימוד שלהם הם לא צריכים להעשיר יותר את הידע ולהמשיך ללמוד. השחקנים שלי, של בית הספר שלי, הם השחקנים העובדים בהוליווד, והם יודעים דבר מאוד חשוב – אף פעם אסור לך להפסיק ללמוד. זה מה שאני מרגישה ששחקנים בישראל צריכים לעבוד עליו. יש דרך להמשיך ללמוד ובד בבד להמשיך לעבוד. עוד דבר שהשחקנים הישראלים צריכים להפסיק לעשות בהוליווד זה להפסיק להסתמך על העבודה שלהם בישראל. בהוליווד אוהבים לראות שיש לך רזומה עשיר, אבל מה שעשית בישראל לאו דווקא אומר להם משהו או נחשב".
ומה לגבי המבטא הבעייתי?
"דווקא לגבי המבטא אני לא חושבת שיש בעיה. יש בהוליווד שחקנים מאוד מצליחים עם מבטא מאוד כבד. חשוב שהניסיון לדבר במבטא אמריקאי לא יבוא על חשבון האמנות שבמשחק שלך. שרליז תרון לדוגמה, היה לה מבטא דרום אפריקאי כבד כשהיא הגיעה לכיתה שלי וזה נורא הפריע לה, אבל תמיד אמרתי לה שאם יאהבו אותה באודישנים, יתעלמו מזה בגלל שהיא תהיה טובה מדי כדי שיוותרו עליה. וצדקתי".
הראיון המלא - באחד הגיליונות הקרובים של "פנאי פלוס"
