רגע שלא אשכח לעולם מפסטיבל קאן ה־65 הוא דווקא לא זה שבו רדפתי אחרי סשה ברון כהן (בתלבושת הדיקטטור הערבי המגוחך) ואחרי הגמל שלו לאורך הטיילת של עיר הנופש הצרפתית. זו גם לא ארוחת הפתיחה האלגנטית, שנרקחה על ידי שפים דנים המעוטרים בשני כוכבי מישלן.

>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק

הרגע שאנצור לתמיד קרה ברביעי שעבר: הופעה של בת דיטו ולהקתה גוסיפ בטקס הפתיחה, שבו הם שרו את "נר ברוח", השיר של אלטון ג'ון שנכתב על מרילין מונרו המנוחה. כשדיטו שרה על הטרגדיה של מונרו, שהשנה מציינים 50 שנה למותה, וברקע התחלפו תמונות מסרטיה, קשה היה שלא לדמוע ולהצטמרר.

קברניטי קאן בחרו באלילת הסקס של שנות ה־50 וה־60 לשמש כאייקון התורן של הפסטיבל. וכך התמונה של מונרו, שבה היא מכבה נר המתנוסס על עוגת יום הולדת, מתנוססת על הפוסטר של הפסטיבל ובכל מקום אפשרי ברחבי קאן.

אבל גם המחווה היפה הזאת לאחת הנשים המפורסמות באנושות לא הצליחה להשתיק את הוויכוח סביב נושא הדרת הנשים בפסטיבל הנוכחי. בדרך כלל בקאן מקפידים על נוכחות סבירה של סרטים שנעשו על ידי במאיות בתחרות הרשמית, אך השנה לא הצליחה אף במאית להיכנס לתחרות, מה שעורר תרעומת וקומם בצדק חלק מהמבקרים.

השחקנית דיאן קרוגר ("ממזרים חסרי כבוד"), הנמנית עם חבר השופטים, תהתה בציניות: "הייתי בטוחה שבמאיות דווקא כן רצויות בקאן, אז אולי השנה נשים לא ביימו סרטים".

ואילו הבמאית הבריטית אנדראה ארנולד (שמוכיחה שנשים כן ביימו סרטים השנה, היא עצמה הנפיקה את גרסתה ל"אנקת גבהים"), גם היא בחבר השופטים, הוסיפה: "אני מקווה שסרטיי נבחרו בעבר לקאן בגלל הסיבות הנכונות, ולא בגלל שאני אשה. אני לא רוצה טובות. יחד עם זאת, זה חבל וזה מאכזב שאין השנה סרטי במאיות בתחרות, כי נשים הן בכל זאת חצי מהאוכלוסייה".

גברתי השופטת. דיאן קרוגר (צילום: gettyimages)
גברתי השופטת. דיאן קרוגר (צילום: gettyimages)

ילדים לעומת זאת יש בפסטיבל בשפע. כבר סרט הפתיחה העיד על המגמה הזו: "ממלכת אור הירח" המקסים של הבמאי האמריקאי ווס אנדרסון מציג סיפור אהבה בין ילד וילדה באי קטן בחוף המזרחי של ארה"ב, 1965.

"השתמשתי בזיכרונות מההתאהבות הראשונה שלי, כשהייתי ילד", התוודה אנדרסון. ברוס וויליס, המשתתף בסרט בתפקיד מפקח המשטרה של האי, הוסיף: "זה סרט על אהבה חדשה וצעירה. כולם צריכים לזכות באהבה. גם שוטרים".

הסרט הדני "הצייד", אחד המרשימים בתחרות, מציג ילדים מזווית אחרת לגמרי: חייו של גנן בגן ילדים נהרסים כשאחת הילדות בגן, בתו של חברו הטוב, מאשימה אותו בהתעללות מינית. הגנן מתעקש שהוא חף מפשע, אבל הסביבה סבורה אחרת, והוא חווה ציד מכשפות.

חוץ מילדים, מגוון הנושאים שבהם מתעסקים הסרטים של קאן 2012 מגוון ביותר: ממסע תיירות מין של אוסטריות קשישות בקניה ב"גן עדן: אהבה" האוסטרי (כולל הצגה ישירה של איברי מין מקומיים, המוכיחים פעם נוספת שהמיתוס על האון הגברי השחור, יש בו מן האמת), ועד דיון בתרבות תוכניות הריאליטי סטייל האח הגדול ב"ריאליטי" האיטלקי, הצעקני והפשטני.

הפסטיבל יינעל ביום ראשון הקרוב, וקשה עדין לקבוע מי יזכה בדקל הזהב, אחד הפרסים היוקרתיים בעולם הקולנוע. כדאי לציין שארבעה מ־22 סרטי התחרות בוימו על ידי יוצרים שכבר יש להם דקל זהב בבית: קן לואץ' הבריטי, כריסטיאן מונג'יו הרומני, עבאס קיארוסטמי האיראני ומיכאל האנקה האוסטרי.

מעניין אם מישהו מהם ישחזר את הישגו, וקרוב להניח שמוג'יו לא יצליח לעשות זאת - סרטו "מעבר לגבעות" העוסק בגירוש שדים במנזר התקבל בבוז. ואולי הפעם יזכה סוף סוף אלן רנה הקשיש, ממנהיגי הגל החדש הצרפתי?

חבר השופטים, בהנהגת הבמאי האיטלקי נני מורטי, מודע שהשנה התחרות קשה במיוחד. מורטי מתעקש שהוא וחבריו ניגשים לסרטים בלי כל דעות קדומות. "אני רוצה להיות מופתעת מהסרטים", אמרה השופטת היאם עבאס, שחקנית פלסטינית, ומעצב העל ז'אן פול גוטייה, גם הוא בין השופטים, הוסיף כי חשוב לו "שהסרט באמת ירגש וייגע. פחות חשובה לי האסתטיקה".

ובינתיים, זוכים אחדים כבר יש. השבוע חילקו בקאן את גביע שופארד: פרס המוענק על ידי חברת התכשיטים לשחקן ולשחקנית המבטיחים. השנה זכו בכבוד שני שחקנים אמריקאים: עזרא מילר, שגילם את בנה המפלצתי של טילדה סווינטון ב"חייבים לדבר על קווין", ושיילין וודלי, שהיתה בתו של ג'ורג' קלוני ב"היורשים". בחירה ראויה ואיכותית.

השנה אומנם אין נציגות ישראלית בתחרות הרשמית, אבל בריביירה הצרפתית שולטת עכשיו השפה העברית, מהשחקנית ומעצבת האופנה דורית בר אור שקפצה לביקור ועד רונית רפאל, שמנהיגה את הספא ומכון היופי במלון מרטינז, שבו מעניקים טיפולים לכוכבים הזוהרים. שלא לדבר על כל עסקני הקולנוע שבאו לקדם את ענייני הקולנוע הישראלי.

לפחות בקרב על מצלמת הזהב, המוענק לסרט הביכורים המצטיין, יש לנו נציג - "המשגיחים" של מני יעיש, המשתתף במסגרת "שבוע הביקורת".

הסרט עוסק בצעיר (רועי אסף בעל הנוכחות המרשימה) העובד בחנות ירקות משפחתית בבת ים, ומנהיג חבורה של ברסלבים שדואגים לחנך באלימות את השכנים הסוררים, מרוסים ששותים אלכוהול דרך ספר שמחלל שבת ועד ערבים שנוסעים במכונית המשמיעה מוזיקה קולנית.

זהו סרט שעוסק בין היתר באמונה, ומיטיב לשלב הומור גם בתוך המסרים שלו. בבכורה הכריז יעיש על הבמה: "חשוב לאהוב את השכנים שלכם, ממש כפי שאתם אוהבים את עצמכם".

יעיש, שעדיין חי בבת ים, מעיד שזהו סרט אישי. "לפני ההקרנה בקאן חששתי שהוא לא יצליח לגעת בכולם", הוא אומר, "אבל מתברר שהוא הצליח לגעת, ושהוא אוניברסלי".

יעיש הגיע לבכורה בפסטיבל יחד עם זוגתו, הבמאית ההריונית קרן ידעיה, שסרטה "אור" זכה במצלמת הזהב ב־2004. "קרן חווה עכשיו איתי מה שהיא חוותה כאן לפני שמונה שנים. היא אומנם לא נותנת לי הרבה עצות, אבל היא מכירה הכל בקאן, אז היא מלמדת אותי איך להתנהל ומכינה אותי למה שצפוי".

באשר לסיכוי שלו לזכות במצלמת הזהב, יעיש מעדיף להנמיך ציפיות. "אני מאחל לעצמי לא לזכות מרוב פחד. זה עוצמתי מדי. אבל אם אזכה, זה יהיה כבוד גדול, הצלחה ושמחה. בכלל, כל פרס שיתרגש עלינו, זה עוד בונוס לחיים".

__________________________________________________________________________________________________________________________________________

עוד בפנאי פלוס: