זה לא סוד שאני אוהבת ריאליטי. בטור שלי שמתפרסם ב"פנאי פלוס" שפכתי כבר אינספור מילים על הז'אנר, על האנשים ועל התוכניות שמחממות את ליבי בלילות החורף הקרירים. אני אומנם מאוד אוהבת לצפות בהן, אבל היום כבר לעולם לא אסכים להשתתף בסדרות האלה.
>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
לא פעם הציעו לי מלהקי ריאליטי בארץ להיות חלק מכל מיני תוכניות, שהיום אני רואה בלב הפריים טיים. לתוכנית הריאליטי "שלוש", שלאחרונה חזרה לסדר היום בעקבות התאבדותו של אחד המשתתפים, גלעד פרידלנסקי ז"ל, כבר הייתי על סף ליהוק.
השתתפתי באבחונים פסיכולוגיים ובריאותיים לקראתה, ובאינספור פגישות אישיות עם אחת המלהקות הנורא נחמדות של הסדרה. בסופו של דבר, בגלל סיבות שלא תלויות בי וברצוני, לא הייתי בין שלוש הבנות שחיפשו אהבה בתוכנית.
כשהייתי בתוך לופ הליהוק לתוכנית, עברו בראשי המון מחשבות על הצעד שחשבתי שאני הולכת לעשות. מצד אחד, זו היתה הצעה מפתה. מצד שני, המחיר שידעתי שאני עשויה לשלם, הוא גדול. במיוחד עכשיו, כשיש לי גם רני אחד על הראש.
אחת השאלות שנשאלתי בשלב הליהוק היתה אם יש לי שלדים בארון. השאלה הזו לא נשאלה (רק) כדי לספק תוכן עסיסי לסדרה, אלא, כך אני מאמינה, גם מתוך דאגה לנשמה שלי, שתצטרך יום אחד להתמודד עם אותם שלדים בעקבות החשיפה. עניתי שלא. שיקרתי. נכון שלא גנבתי, בגדתי או רצחתי בעברי, אך השלדים הנפשיים שלי בהחלט היו יכולים לפעול נגדי בכל פעם שדמותי היתה מופיעה על המסך.
בפעם הקודמת שחשפתי את עצמי טלוויזיונית, התגובה הרגשית האוטומטית שלי היתה לברוח. עזבתי את תל אביב למושב קטן, לגמרי לבד, ניתקתי קשר עם כל מי שנחשב מ"התעשייה", התחלתי לקרוא תהילים, ובעיקר ברחתי מכל זוג עיניים שהסתכל עליי.
אפילו היום, כשאנשים שואלים אותי מאיפה אני מוכרת להם, אני עונה שאולי מהתיכון או מתנועת הנוער - העיקר לא מהמקום הארור ההוא, מהטלוויזיה.
לפני שבע שנים לא היה לי מושג שמבטיהם של אנשים ברחוב יגרמו לי לכזה ניתוק מהמציאות. כמי שגדלה כילדה מוחצנת, שניזונה מרעש, שאוהבת שמסתכלים עליה ושופכת דליי אינפורמציה על חייה לכל בן אדם זר, הייתי אמורה לשבת בול על שבלונת החשיפה.
פעם חשבנו שכוכבי ריאליטי לא מתים - הם רק מתחלפים במדורי הרכילות. לאחרונה אנחנו שומעים כמעט בכל שבוע על קורבן הריאליטי התורן שמצא את מותו מוקדם מדי. החלום להיות על שער "פנאי פלוס", כך נדמה, מתחלף לאט לאט בפחד לככב בעמודים של מודעות האבל.
וזה העניין, אנשים שהולכים להשתתף בתוכניות ריאליטי בטוחים שהם חזקים. הם יודעים שעברם נקי, ושמקסימום איזו תמונה חשופה שלהם תצוץ ברשת כשיופיע שמם על מסך הטלוויזיה.
מה שהם לא יודעים זה שכשמלהקי התוכנית שואלים על שלדים בארון, הם בעצם מתכוונים לשלדים שאתה לעולם לא תספר עליהם, כי ברוב הפעמים אתה בכלל לא מודע לקיומם - וגם לא תוכל למצוא אותם בגוגל.
צילום: דביר כחלון, סטייל: מתן סבג, איפור - שיער: דקלה שרעבי
___________________________________________________________________________________________________________
עוד בפנאי פלוס:
- מי האשה שצעקה על נינט ונתנה השראה לאפרת גוש?
