העונה השלישית של "סרוגים"(ראשון, 22:00, yes Drama) נפתחת בסצנה שבה רואים את הודיה יושבת בכיתת האולפנה שהיא מלמדת מול תלמידותיה השקועות בתפילה, מביטה החוצה דרך החלון במה שנראה כביטוי ויזואלי נאמן למשבר האמונה שפוקד אותה מאז תחילת הסדרה. עם רגל אחת בביצה הירושלמית ורגל אחת בעולם החילוני, הודיה מבטאת את הקונפליקט המרכזי שבו עוסקת הסדרה ומדגימה את הקיום האתגרי של הסרוג המודרני, זה שצריך ללהטט בין פייסבוק לאלוהים ולפעמים פשוט כבר לא יודע במה להאמין. הודיה, מבחינתה, תמשיך גם בעונה זו את מסע החיפוש שלה. החיים פשוט מורכבים מכדי להציע פתרונות פלא למשברים מהסוג הזה.

>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק

גם טלי שרון, מי שמגלמת את הודיה, עדיין נמצאת במסע האישי שלה, אם כי בשנתיים האחרונות כבר מצאה חלק ניכר ממה שחיפשה, והיא בהחלט לא במשבר. להפך, אם כבר. "זה אבסורד, שהודיה מוצאת את עצמה מלמדת באולפנה", היא אומרת על דמותה, "אחרי התלאות שהעבירה את עצמה בעונה האחרונה. עד שהיא לא תסיים את התהליך הזה, היא לא תמצא נחת. בעיניי היא מאוד אמיצה, למרות שיש בהתנהגות שלה גם משהו קצת ילדותי. היא מתוסבכת ואמיצה".

אבל לא רק בעיניה, כי "סרוגים" הצליחה למצוא את דרכה עמוק אל תוך נימי הנפש של הקהל המקומי, זה שהפך את הבאזז עליה למהותי עוד בעונה הראשונה ויודע להעריך את הנינוחות והרגישות שבהן מטופלים גיבוריה.

שרון אולי חלק מאנסמבל השחקנים שהופך את הסדרה לממתק שהיא, אבל בייחוד במקרה שלה ניתן לראות את הליהוק הנבון. כולם אוהבים לאהוב את טלי שרון, בקיצור, אבל היא עדיין ממש לא רגועה. אולי זו ההפסקה המקצועית שלקחה לאחר לידת בתה הבכורה, אולי שלל השינויים שעברה בשנתיים האחרונות, ואולי היא פשוט כזו, חסרת מנוחה. "גם אני לא יודעת", היא אומרת, "אני עדיין מגלה".

בנובמבר הקרוב תחגוג זהר, בתם של שרון ובן זוגה השחקן אסף סולומון (שגם יפציע לצידה ב"סרוגים" העונה), את יומולדת השנה שלה. "היא הצליחה לחמוק ממזל עקרב לקשת", צוחקת שרון, ומהתמונה שעל המקרר בביתה מחייכת אליי אחת מהתינוקות המתוקות ביותר שראיתי, פעוטה שמנמנמת כרגע בחדר הסמוך וגורמת לשרון לחייך בכל פעם שהיא מוזכרת.

"האמת שהצילומים היו לא פשוטים", היא אומרת, "כי הינקתי אותה, היא היתה בת שלושה חודשים ובגלל הצילומים הייתי צריכה לשאוב. כמעט כל הפסקה שהיתה לי נסעתי אליה, והחצי הראשון של העבודה באמת היה קשה. אחר כך זה השתפר ונהניתי מאוד בצילומים, כמו תמיד".

השבוע תארוז עם סולומון את התינוקת זהר ואת מיטלטליהם, והמשפוחה תעבור מהעיר הגדולה שאכלסה את שרון בשמחה במשך 11 השנה האחרונות לשכונה בורגנית ברמת גן, אחת שהולמת יותר את התא המשפחתי המעודכן.

"זה די מלחיץ אותי", היא מודה, "כי אני חולה על העיר הזו, שהיא כל כך מסריחה ויפה. רוב הזמן אני עם זהר, מסתובבת איתה כל היום, הולכת לפה, קופצת לשם, הולכת לג'ימבורי, לחברים... זה מאוד עוזר לי בקטע של הבדידות הנוראית הזו שמרגישים לפעמים אחרי לידה, וברמת גן זה יהיה רחוק יותר ממני. טוב, אם ארגיש קצת מבודדת, אז אקח את האוטו ואקפוץ לחברים, נכון?".

הציע נישואים. טלי שרון ובן זוגה אסי סולומון (צילום: רועי חביב)
הציע נישואים. טלי שרון ובן זוגה אסי סולומון (צילום: רועי חביב)

את סולומון פגשה בעת שעבדו יחד על ההצגה "תפרים" בתיאטרון חיפה, במהלך שנה מוטרפת למדי שחוותה: שרון חגגה 30, התחילה לעבור טיפול, הפסיקה לעשן והחליטה להאט קצת את הקצב, לברור את הפרויקטים שבהם היא משתתפת ובכלל, לעבור איזשהו חשבון נפש של גיל 30. זה לא היה קל, כפי שסיפרה אז בראיון ל"פנאי פלוס", אבל היא היתה נחושה בדעתה לעשות שינוי, להתפתח.

למה?

"כבר לא ממש סבלתי את עצמי, לא בזוגיות, לא לבד ולא בכלל. מצד אחד, הפעמון של גיל הבשלות הנשית צלצל, הרחם התחיל לאותת במרץ והחיים המשיכו קדימה, ומצד שני, הצד המנטלי, עוד הייתי באותו גיל שבו טרקתי את הדלת ועזבתי לתל אביב. בקיצור, לא הרגשתי כמו בגיל שאני אמורה להיות, ונורא רציתי. זה טוב להגיע לשלב הזה שאתה אומר די, אני לא יכול יותר, זה להיות או לחדול. מכאן מתחיל השינוי".

המפגש עם סולומון כמו הגיע בדיוק בזמן עבורה, מסמל את המעבר שלה לפאזה הבאה, והיום היא שם. "מצד אחד, החיים בזוגיות עם שחקן יכולים להיות לא פשוטים לעיתים", היא עונה כשאני שואל אם המקצוע המשותף גורם לפעמים לבעיות, "כי יש מראה מאוד ישירה על עצמך דרך הקריירה של בן הזוג, גם בהצלחות וגם בכישלונות. לא תמיד אפשר לבוא ממקום נקי, למרות הרצון לפרגן. מצד שני, אנחנו מבינים זה את זה בלי צורך להסביר יותר מדי, וזה נורא חזק ומיוחד.

"אני ואסי עברנו תהליך מדהים מהרגע שנכנסתי להריון ונהיינו משפחה, המחויבות שלנו זה לזה היא יותר חזקה עכשיו וזה מצריך מאיתנו להיות יותר קשובים ועל המשמר, לדאוג לזוגיות שלנו, שזה אומר לדבר על כל בעיה או אי נוחות. אנחנו משוגעים זה על זה, וזה פשוט מנצח את האגו. אה, והוא הציע לי נישואין לפני חודש והסכמתי".

אפשר לחשוב שבנקודה הזו שרון תהיה נינוחה ורגועה מתמיד, אבל כשאנחנו מתיישבים במרפסת ואני מדליק את מכשיר ההקלטה היא נראית קצת על המשמר, כאילו היא עלולה להידרש לאינטימיות שבה היא איננה מעוניינת. אפשר להבין אותה: מצלמות הפפראצי המקומיות אוהבות את שרון לא פחות מהמלהקים המקומיים, והפלאשים המרובים נוטים לגרום אי נחת לאנשים ששומרים על פרטיותם.

"תמיד אני מרגישה הלם קטן כשאני קולטת מישהו מצלם אותי", היא מודה, "אבל אין לי בעיה איתם. בפעם האחרונה שצילמו אותי הצלם אמר תודה, איחלנו זה לזה חג שמח והלכנו כל אחד לדרכו. ממש אדיבות בריטית. אבל לפעמים זה נראה אחרת.

"תראה, אני לא אחת מאלה ששולפות שדיים במקומות ציבוריים, אבל לפני כמה חודשים ישבתי עם חברה במסעדה בנמל והינקתי את זהר. אותו יום שכחתי במקרה את הכיסוי שלי בבית, ופתאום אני קולטת צלם שמצלם אותי. ידעתי שאם אני מזיזה את התינוקת הוא מצלם לי את השד, אז העמדתי את החברה שלי מולי, ובכל פעם שהוא זז הצידה אמרתי לה, 'קחי ימינה, קחי שמאלה'. ככה הטרפתי אותו, ובסוף הוא נשבר וצעק לי, 'נו, מה?'. חצוף".

* את הראיון המלא תוכלו לקרוא בגיליון פנאי פלוס החדש

____________________________________________________________________________________________________________________________________________

עוד בפנאי פלוס: