>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק

"תיקים באפלה"

הכי הלכה לעזאזאל: האמת היא ש"תיקים באפלה" (1993־2002) היתה כה משפיעה וכה קאנונית, עד כי קשה היה לבחור בינה ובין הזוכה בקטגוריית סדרת המד"ב הכי משפיעה מעל הדפים הללו.

מוזר, אם כך, שאפוס המסתורין האהוב והפופולרי של היוצר כריס קרטר מוצא את עצמו כזוכה דווקא בקטגוריה המפוקפקת של הסדרה שהכי הלכה לעזאזל. אבל מה לעשות, העונות האחרונות של הסדרה, ובמיוחד עונות 7, 8 ו־9, היו עגומות, נלחמות בשיניים להחזיק את עניין הצופים עד שנכנעו לבסוף למופרכות עלילתית שהרסה את הכל.

תזכורת חלקית: חטיפתו של אייג'נט מאלדר על ידי חייזרים, ההריון של סקאלי, הרשעתו של מאלדר ברצח וים בלתי נגמר של ממבו־ג'מבו מיסטי וסתום שהלך ודרדר את העניינים לתהום שאין ממנה חזרה. הפרק הכפול הסוגר השתין על המדורה הדועכת והציג יותר שאלות בלתי פתורות מאלה שעליהן ענה, ושני סרטי קולנוע הגרועים שנעשו על פי הסדרה השתינו עליה שוב וכיבו כל רמץ שעלול היה להתניע מחדש את העניינים. עצוב.

דבר החנון: סופר הסייברפאנק הדגול וויליאם גיבסון ("נוירומנסר") כתב שני פרקים של הסדרה, בעונה החמישית ובעונה השביעית, ושניהם מבריקים.

"קליאופטרה 2525"

הכי גרועה: בארבע מיליארד שנות קיומו ראה העולם כמות נכבדת של סדרות מד"ב גרועות. מאנשים שהופכים לחיות (אבל רק לפנתר שחור ולנץ, משום מה), דרך ספינות חלל שמובילות אשפה (בחיי) ועד טייסי חלל שמנמנים שמטרידים מינית את נשות העתיד (באק רוג'רס, אלא מי).

מעטות מהסדרות האלה, עם זאת, היו גרועות כמו "קליאופטרה 2525" (2000־2001), ולו בשל הבסיס העלילתי המגוחך שלה: חשפנית שמוכנסת למכל קריוגני לאחר שניתוח הגדלת השדיים שלה מסתבך, מתעוררת 525 שנה אל תוך העתיד וחוברת לשתי כוסיות אחרות במלחמתן נגד גזע טכנולוגי בשם בייליס. כן, ניתוח ציצים שהשתבש.

בתפריט: תסריטים שנראו כאילו נכתבו על ידי אוגר עם בעיות קשב, אפקטים איומים ונוראיים, תפאורות קרטון מתפרקות ומספיק עור חשוף בשביל לשמח את לבבו של מי שניסה להתמודד עם כל הזבל הזה. בכל זאת, חשפניות בעתיד.

דבר החנון: אחת מהגרסאות של “In The Year 2525”, הלהיט הקלאסי של הצמד זאגר ואוואנס, שימשה כנעימת הפתיחה של הסדרה, ושווה לחפש אותו ביוטיוב. את השיר, לא את הסדרה, כן?

"גולשים בזמן"

הכי מבוזבזת: על פניו, אמור היה הרעיון הבסיסי של "גולשים בזמן" (1995־2000) לספק לה די והותר חומר למספר מרשים של עונות מוצלחות, וזאת מפני שהוא פשוט גאוני: קווין מאלורי (ג'רי אוקונל) הוא סטודנט מבריק לפיזיקה שממציא מתקן היוצר פורטלים אל יקומים מקבילים, מכשיר פלא שיכול גם לייצר כמות אינסופית של עלילות. כשהניסוי השני שלו עם המכשיר משתבש, מוצא את עצמו מאלורי נסחף בין אינסוף היקומים הללו יחד עם חבורה מוזרה שכוללת את הפרופסור שלו מהקולג', חברה לעבודה וזמר בשם רמברנדט שנקלע למקום בטעות.

המקומות והתרבויות שבהן מוצאת את עצמה החבורה מאתגרים את כל התפיסות שלהם בנוגע לדת, גזע, ג'נדר ובכלל. נשמע טוב, נכון? ובכן, ברשת FOX המפיקה ומשדרת לא חשבו כך, ומקץ שתי עונות דחקו החוצה את יוצריה המקוריים של הסדרה, מחליפים אותם בצוות צייתני יותר ותוך כדי מצליחים גם להשמיד אותה לגמרי.

העלילות הידרדרו לכדי פארודיות לא מוצלחות על סרטים פופולריים, ושתי עונותיה האחרונות של הסדרה עוסקות במלחמה שבין גזע הקרומאג הזדוני ובין הגולשים האמיצים שמנסים להביסו בטרם חיסל הרייטינג המדשדש את מה שנשאר ממנה. איזה דרעק.

דבר החנון: במהלך הצילומים התברר שהשחקן ג'ון רייס דייוויס (גימלי הגמד מ"שר הטבעות") כזה קוץ בתחת, עד כי צוות הכותבים בילה את רוב העונה השלישית בכתיבת שלל תפניות עלילתיות שבמהלכן עוברת דמות הפרופסור שגילם דייוויס מגוון מרשים של סבל ועינויים, ביניהם גם תולעת ענקית שבולעת אותו, מחלה סופנית ולבסוף אף מוות.

הלוואי ונגיע ליקום שבו אני עדיין משחק ב"אני וסוד כוחי". "גולשים בזמן"
הלוואי ונגיע ליקום שבו אני עדיין משחק ב"אני וסוד כוחי". "גולשים בזמן"

"פיוצ'רמה"

הכי מצחיקה: שליח פיצה דביל וסטלן מתחילת המאה ה־21 שנופל למכל הקפאה קריוגני מתעורר ומוצא את עצמו כמעט אלף שנים אל תוך העתיד, טייסת חלל קיקלופית ולוחמנית שמהווה את מושא האהבה שלו, מדען קשיש ודפוק בראש שמנהל את ספינת החלל שבה מועסקים השניים, רואה חשבון ג'מאיקני, פיזיקאי שהוא גם לובסטר מגודל, מתמחה שרלילית ורובוט אלכוהוליסט עם אג'נדה ניהיליסטית.

כל אלה נמנים עם צוותה המטורלל לחלוטין של הספינה פלנט אקספרס ביקום העשיר, המפורט והמצויר שיצרו מאט גרונינג האגדי מ"משפחת סימפסון" ודייוויד אקס כהן, שותפו להיסטוריה המורכבת והמופלאה של סדרת המד"ב המצחיקה מכולן.

גם אחרי רייטינג מדשדש (באשמת הדבילים האמריקאים שמעדיפים דברים כמו "גוסיפ גירל" על פניה), אי ודאות נמשכת ואף השהיית המשך עבודה עליה למשך חמש שנים (!) במהלך העשור האחרון, "פיוצ'רמה" (עלתה ב־1999) עדיין איתנו, ברוך השם. ברגעים אלה ממש בנדר מרים אצבע משולשת, חלודה ומתריסה אל מול כל הספקנים שזלזלו באחותה הקטנה והמופרעת של הסימפסונים, ואומר להם ללכת ולה%*#@.

דבר החנון: המילים הראשונות של בנדר בסדרה היו “Bite my shiny metal ass”. קלאסיקה.

"זינוק לאתמול"

הכי אנושית: כל סיפור מדע בדיוני טוב עוסק באנשים בסופו של דבר, ואנשים היו מה שבאמת עניין את יוצרי "זינוק לאתמול" (1989־1993) האהובה. די בהזכרת שמה למעשה, כדי להעלות חיוך נוסטלגי אצל רבים וטובים, ולא בכדי: הסדרה תמיד בלטה במתיקותה הבסיסית, מטילה את ד"ר סאם בקט (סקוט באקולה) לשלל תקופות בהיסטוריה האמריקאית של המאה ה־20 כדי שיוכל לתקן עוולות ולשנות חיים אינדיבידואליים.

כשהוא חמוש בזיכרון שהולך ומתפורר, בסייד־קיק ההולגרמי שלו אל (דין סטוקוול) ובצורה החיצונית של הבן אדם שאל גופו התגלגל, לא פלא שבמהלך חמש עונותיה ניתנים רמזים אינספור לאיזושהי ישות אפשרית, אולי אלוהים בכבודו ובעצמו, שמניעה את סאם במסעותיו עד שיוכל לחזור הביתה. אבל הנקודה הרוחנית היתה משנית להומניזם הבסיסי של הסדרה, אחת מהנינוחות והנבונות שראה הז'אנר, ושעיקר עניינה סבב את הדרמות והקונפליקטים של הדמויות המתחלפות שעימן מתמודד בקט. אלמנט המד"ב אולי היה לייט, אבל המסר ממש לא.

דבר החנון: במהלך מסעותיו פוגש בקט אישים כדוגמת מייקל ג'קסון, לי הארווי אוסוולד, סטיבן קינג, וודי אלן, דונלד טראמפ, אלוויס פרסלי ואחרים. ברימייק מקומי אפשרי הם יוחלפו על ידי צביקה פיק, יגאל עמיר, רם אורן, ציון ברוך, נוחי דנקנר, זוהר ארגוב ואחרים, כן?

___________________________________________________________________________________________________________________________

עוד בפנאי פלוס:

__________________________________________________________________________________________________________________________

"האסיר"

הכי קריפית: שלל אנשים פגומים מסתובבים בקרבנו, והאנשים האלה כולם ילידי סוף שנות ה־70 ותחילת שנות ה־80. מדוע הם פגומים? ובכן, כולם היו בגיל המתאים לצפות בקלאסיקה הטלוויזיונית "האסיר" (1967) כשזו שודרה אצלנו בערוץ היחיד דאז, וכולם סובלים עד היום מביעותים אקראיים שבמהלכם דולקים אחריהם כדורים לבנים ענקיים.

אומנם הקוראים הצעירים יותר לאו דווקא יבינו מה כל כך מאיים בכדורים לבנים קופצניים וכיפיים למראה, אבל סף הגירוי שלהם גבוה בהרבה מאותם אומללים קשישים שיודעים פחד אמיתי מהו. ה־Rovers, כפי שנקראו, היו שומרי הסף של האי הביזארי והמסתורי שכולא את מס' 6 (פטריק מקגוהאן הקשוח), וככאלה היו חסרי רחמים, מופיעים חיש מהר בכל פעם שהוא מנסה לברוח ורומסים אותו ואת שאיפותיו לחירות. "אני לא מספר", זעק 6, "אני בן אדם חופשי!", אבל הכדורים לא חשבו כך. הכדורים תמיד חזרו.

דבר החנון: הסדרה כולה היא פרי מוחו הקודח של האסיר, השחקן והבמאי פטריק מקגוהאן, ומהווה אנומליה מוטרפת בדברי ימי הטלוויזיה: פרויקט סוריאליסטי וחתרני שספק אם היה רואה אור ביום בכל תקופה אחרת. אה, וב־2009 נעשה לה רימייק איום ונורא בכיכוב ג'ים קוויאזל חד ההבעה כאסיר ואיאן מקקלן כמס' 2 חלקלק. שלא תעזו.

"מסע בין כוכבים"

הכי משפיעה: "מסע בין כוכבים: הגרסה המצוירת", "מסע בין כוכבים: הדור הבא", "מסע בין כוכבים: חלל עמוק 9", "מסע בין כוכבים: וויאג'ר", "מסע בין כוכבים: אנטרפרייז", 11 סרטי קולנוע, עשרות משחקי מחשב, מאות הרומנים והנובלות שנכתבו בהשראתה, עשרות סדרות הטלוויזיה שהושפעו ממנה, אלפי אזכורים שלה בתרבות הפופולרית ותופעת הטרקיז, מעריציה השרופים שפזורים בכל רחבי הגלובוס: זה לא שצריך לפרט עבורכם מדוע "מסע בין כוכבים" המקורית (1966־1969) היא סדרת המד"ב המשפיעה בל הזמנים, נכון? נכון, ואפילו הסוודרים המטומטמים ששימשו להם כמדים לא יכולים לשנות את זה.

דבר החנון: ג'ורדי לה פורג', הטכנאי הראשי של האנטרפרייז ב"הדור הבא", זכה לשמו כמחווה למעריץ אדוק של הסדרה, נער בשם ג'ורג' לה פורג' שסבל מניוון שרירים והתיידד עם יוצר הסדרה האגדי, ג'ין רודנברי. יפה מצידו.

"בבילון 5" ו"בטלסטאר גלקטיקה"

הכי מוצלחת: גם אם יהיו כאלה שיתהו באשר לדחיקתה של "מסע בין כוכבים" או אחת מגרורותיה מהזכייה בקטגוריה היוקרתית מכולן, הרי שאפילו הם לא יוכלו להתווכח איתכם באשר לאיכויותיהן של שתי אופרות החלל המשובחות ביותר בעת המודרנית.

הראשונה היתה תיאור מורכב ומעמיק של תחנת החלל "בבילון 5", על הפוליטיקה הגלקטית והחברה הרב גזעית שמאכלסת אותה, והשנייה היתה מסכת עלילותיהם מסמרות השיער של ניצולי 12 הקולוניות של קובול, מערכת כוכבים מאוכלסת שהושמדה על ידי הסיילונים המרושעים, אסון ששלח את אלה ששרדו אותו למסע בעקבות כדור הארץ האבוד.

"בבילון", מצידה, הציגה רף של בגרות ואינטלקט שהפכו אותה לאחת מסדרות הפולחן האהובות של הז'אנר ובכלל, ו"גלקטיקה" הביאה את הטון הריאליסטי, הקשוח והקודר שכה חסר היה בקולגותיה. שתיהן היו אדירות.

דבר החנון: יוצר "בבילון 5" ג'יי. מייקל סטראצינסקי כתב לבדו 92 מ־110 פרקיה של הסדרה, כולל כל העונה השלישית וכל העונה הרביעית, הישג שמעולם לא נראה בטלוויזיה האמריקאית.

"The Lexx"

הכי מוזרה: הלקס היא חללית עצומת ממדים בצורת שפירית, שבעצם מהווה אורגניזם חי ונושם ומאכלסת צוות משונה במיוחד. מפקד החללית הוא קצין ביטחון שבגד בבני עמו וברח, ופרט לו כולל הצוות גם מתנקש חסר רגשות, ראש של רובוט מאוהב בשם 790, אשה/צמח טורף עם תיאבון בריא ועוד בחורה, חצי ממנה שפחת מין והחצי השני זן הזוי של לטאה, מהכוכב B3k.

נשמע מוזר? ובכן, עוד לא ראיתם כלום, ובחמש עונותיה של "The Lexx" (שנים 1997־2002) משוטטת הספינה (המטומטמת למדי) בין צמד ממדים בשם היקום המואר והאזור האפל, וצוותה מנסה להבין מה לעזאזל הוא עושה על סיפונה ומדוע האפקטים כל כך זולים. בין לבין הגיעו שלל רמיזות מיניות, הומור מרושע ואפילו אכילתה של הולנד על ידי הלקס בסוף העונה הרביעית והאחרונה. דווקא את הולנד?

דבר החנון: בסופה של הסדרה אחראים הלקס ואנשי צוותו להשמדתם של שש פלנטות, רובן נהרסו בטעות. מטומטם, כבר אמרנו?

"V"

הרעיון הכי מגניב: ביום אחד קמים אזרחי כדור הארץ ומוצאים צי של ספינות חלל עצומות בגודלן שמרחפות מעל הערים הגדולות. על גג בניין האו"ם מתגלים "האורחים", כפי שהם מכנים את עצמם, דמויי אדם בחליפות כתומות שמבטיחים כי פניהם מועדות לשלום וכי רק באו לקחת קצת מינרלים לעולם הבית שלהם.

במהרה מתגלה כי האורחים הללו מחדירים את עצמם לעמדות מפתח במוסדות השלטון וכי שלטונם הנאור כביכול מהווה הסוואה לפעילותם האמיתית, שכוללת שימוש באנושות כבמעבדת רבייה וכמקור מזון שיחליף את המשאבים המידלדלים של כוכב הבית. תוסיפו לכך את הגילוי המזעזע של פרצופם האמיתי של האורחים - הם בעצם לטאות מזוויעות שמנשנשות עכברים לבנים! - ואת המחתרת האנושית שמתארגנת כנגדם, והרי לכם מתכון עלילתי משובח לספקטקל מד"ב מצמרר שהפך ללהיט באייטיז (1984־1985), ובצדק.

דבר החנון: הרימייק שנעשה לסדרה לפני כשנתיים באותו השם ברשת ABC דווקא היה מוצלח למדי, אבל לא סיפק את נתוני הרייטינג הרצויים ובוטל בחודש מאי השנה, אחרי שתי עונות. בוז.

יש להם ביצים! "V"
יש להם ביצים! "V"