"לפי פסטיבל ונציה ה־68, הקולנוע חי ושלומו טוב", הכריז הבמאי דארן ארונופסקי ("ברבור שחור"), יו"ר חבר השופטים, בטקס סיום הפסטיבל שנערך בשבת האחרונה. ולא נותר לי אלא להסכים - התחרות השנה היתה איכותית ומגוונת, והיא מוכיחה שהשמועות על שקיעת הפסטיבל השני בחשיבותו בעולם היו מוקדמות.

בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק

פסטיבל 2011 שילב בצורה מושלמת זוהר מהדרג העליון (מדונה וג'ורג' קלוני) ואיכות לא מתחנפת, כולל הענקת פרס אריה הזהב ל"פאוסט", עיבוד ארוך ומאתגר של הבמאי הרוסי אלכסנדר סוקורוב למחזה הטרגי של גתה. סוקורוב זכה למחיאות כפים כשהציע לשנות את הפסטיבלים הגדולים לתערוכה של סרטים במקום התחרויות, "למרות שהקהל והעיתונאים עלולים לא לאהוב את זה". עד שסוקורוב ישכנע את הממונים לשנות את השיטה, הנה סיכום הפסטיבל הנוכחי.

הטרנד הכי בולט

בשנים האחרונות הנושא המועדף על יוצרי קולנוע (לפחות אלה שמציגים בפסטיבלים) היה יחסי אבות ובנים. עכשיו מסתמן שינוי: הטרנד החדש הוא גברים במשבר.

בונציה 2011 ראינו מקבץ מרשים של סרטים שדנים בסוגיה הזאת, מ"סוס שחור" של טוד סולונדז על לוזר יהודי, שעדיין חי בחדר ילדותו בבית הוריו בפרברים, ועד "בושה" של סטיב מקווין, שבמרכזו נרקומן של סקס שמנסה הכל: שלישיות, נערות ליווי וסטוץ אנונימי במועדון גייז, בעוד חייו מתפוררים.

מייקל פאסבנדר, כוכב הסרט, עושה כאן תפקיד אמיץ, חושף את נפשו, גופו ואיבר מינו המרשים (בכלל עירום גברי פרונטאלי בלט לאורך כל הפסטיבל) ולא מפתיע שהוא זכה בפרס השחקן המצטיין.

מגיע לו פרס. פאסבנדר (צילום: gettyimages)
מגיע לו פרס. פאסבנדר (צילום: gettyimages)

גם נציגנו בפסטיבל, סרטו האישי של ערן קולירין "ההתחלפות", מתמקד בגבר במשבר - מרצה לפיזיקה שבוחן מחדש את חייו. "אין לי תשובה חכמה שתסביר את הטרנד הזה, ואני לא יודע אם זה מקרי או לא", אמר קולירין. "אני יודע מה קרה אצלי - אחרי הצלחת הסרט שלי, 'ביקור התזמורת', הגיע סוג של חשבון נפש ורציתי לבדוק מי אני ולאיפה אני שייך".

ההחלטה הכי מעוררת מחלוקת

בשנה שעברה הצליח קוונטין טרנטינו, שכיהן כיו"ר חבר השופטים, לחולל שערורייה לאחר שחילק פרסים למקורביו, כולל האקסית סופיה קופולה. השנה כמעט לא נרשמו סקנדלים בתחום השיפוט, חוץ מאחד: ההחלטה להעניק את הפרס המיוחד של חבר השופטים ל־"Terraferma" האיטלקי הצליחה להוציא את התקשורת של ארץ המגף מהכלים, ובזמן ההכרזה על הזכייה לא מעט עיתונאים שרקו בוז.

חלק נכבד מהמבקרים המקומיים שנאו את הסרט שעוסק בדייגים באיים בדרום איטליה ובמהגרים מאפריקה. היו שטענו שההחלטה להעניק לו פרס היא פוליטית - לדברי המתנגדים, מרקו מולר מנהל הפסטיבל רצה לשמור על כיסאו, וכדי לרצות את האיטלקים לחץ על השופטים להעניק את הפרס היוקרתי לסרט איטלקי.

בימים האחרונים התרוצצה שמועה שהשופטים מתחבטים בין "Carnage" של רומן פולנסקי (שהוביל את טבלת דירוגי המבקרים), לבין "טרהפרמה", ושבסופו של דבר, לאור הלחץ של מולר, השופטים נכנעו, וכך סרטו של פולנסקי יצא בידיים ריקות מהטקס. כשארונופסקי התבקש להתמודד עם השמועה הזאת, הוא בחר לחמוק מהעניין של פולנסקי, ורק גונן על הבחירה ב"טרהפרמה" - הוא טען שהשופטים מאוד התרגשו ממנו, "ומהרגע הראשון הוא היה בראש הרשימה שלנו, ולא היה מצב שהוא לא היה מקבל פרס כלשהו".

הכי סאדו־מאזו

כשהבמאי דייוויד קרוננברג הציע לקירה נייטלי לגלם בסרטו "A Dangerous Method" את הפסיכיאטרית היהודייה סבינה שפילריין, שניהלה קשר סאדו־מזוכיסטי עם המטפל שלה, קארל יונג, ונרצחה על ידי הנאצים ברוסיה ב־1942, הכוכבת הבריטית חששה מאוד.

"במיוחד נלחצתי מהסצנות שבהן יונג מצליף לסבינה בישבן", סיפרה נייטלי אחרי בכורת הסרט בוונציה. "אמרתי לדייוויד שאאלץ לוותר על התפקיד כי אני מתקשה לעשות את הסצנות הללו, אבל הוא אמר לי שהוא מוכן לוותר עליהן או להציג אותן בצורה מרומזת ולא בוטה, ולכן הסכמתי לגלם את הדמות המרתקת הזאת".

סצנות הסאדו־מאזו עוררו כמובן עניין בפסטיבל ונייטלי מיד סומנה כמועמדת רצינית לזכייה בפרס השחקנית המצטיינת, אבל גם ההקרבה שלה והנכונות להתערטל ולחטוף מכות בטוסיק לא עזרו לה בסופו של דבר, והיא הפסידה לשחקנית מהונג קונג בשם דני איפ.

השחקנית הכי שולטת

עם כל הכבוד למדונה, מלכת הפסטיבל היתה דווקא קייט ווינסלט שהפגינה נוכחות בשלושה פרויקטים. ווינסלט הכובשת היתה מועמדת משמעותית לזכייה בזכות "Carnage" (שם יש לה סצנת הקאה בלתי נשכחת), והיא גם כיכבה מחוץ לתחרות במיני סדרה מעולה, "מילדרד פירס", ובסרט "התפשטות". כמובן שווינסלט עוררה עניין גם בזכות פרשת הגבורה שבה היתה מעורבת לאחרונה - הכוכבת הבריטית הצילה את אמו בת ה־90 של המיליארדר ריצ'רד ברנסון לאחר שאחוזתו באחד מאיי הבתולה שבקריביים עלתה בלהבות.

"משפחת ברנסון התנהגה באצילות בכל הפרשה הזאת", אמרה ווינסלט. "אני מודה לכך שאנחנו בחיים ושאני נמצאת כאן עכשיו".

הסרט הכי גאה

מאז 2007 מחלקים מחוץ למסגרות הרשמיות את פרס האריה הקווירי לסרט ההומו־לסבי הטוב ביותר שמוקרן במהלך הפסטיבל (לפני שנתיים זכה בתואר הסרט "סינגל מן" של טום פורד). השנה עוטר "וויילד סלומה" שביים אל פאצ'ינו ומשלב עלילה ותיעוד: הסרט עוקב אחר ניסיונותיו של פאצ'ינו להעלות את המחזה "סלומה" של המחזאי חובב הגברים אוסקר וויילד (ששילם מחיר נורא בשל העדפותיו המיניות). במקביל, פאצ'ינו מנסה להיכנס לנעלי האסתטיקן הגנדרן וויילד כדי ללמוד עליו כמה שיותר. כך יצא פאצ'ינו עם שני פרסים מעיר התעלות: גם פרס מפעל חיים וגם אריה ורדרד.

הקאמבק הכי מוצדק

כבר 13 שנה שהבמאי וויט סטילמן ("מטרופוליטן", "ימים אחרונים של דיסקו" ו"ברצלונה") נעדר מהנוף הקולנועי. מתברר שסטילמן לא סבל מעצלות או ממחסום יצירתי, הוא דווקא ניסה להרים פרויקטים, אבל הקודקודים בהוליווד סירבו להשקיע בהם כסף.

לאחרונה סטילמן הצליח סוף סוף לגייס מימון ויצירתו הטרייה, הרעננה והחמודה Damsels in" "Distress נבחרה לנעול את הפסטיבל. הקאמבק של סטילמן עתיר מוזיקה וריקודים (כולל ריקוד חדש ומומצא בשם "סמבולה"), והסרט, שבו מככבים גרטה גרוויג ואדם ברודי, משלב השפעות מסרטי אחווה אוניברסיטאית כמו "בית החיות" וגם ממיוזיקלס של פרד אסטר וג'ינג'ר רוג'רס, שבהם סטילמן נהנה לצפות בשעות הפנאי. מאחר ועם האוכל בא התיאבון, סטילמן מבטיח שמעכשיו הוא לא ייעלם יותר לכזאת תקופה ממושכת.

הדירוג הכי גרוע

מתוך 23 סרטי התחרות, הסרט שזכה לביקורות הכי גרועות ונמצא בתחתית טבלת המבקרים היה "הקיץ הזה" של היוצר הצרפתי פיליפ גארל. בסרט מגלמת מוניקה בלוצ'י שחקנית המנהלת רומן עם גבר שצעיר ממנה. בהקרנה לתקשורת הקהל צחק בקול רם, מאחר שהסרט כל כך מביך, מגוחך ומשעמם. כמובן שהיתה נהירה החוצה, אבל חלק מהצופים נשארו רק כי היו מהופנטים למסך כאילו צפו בתאונת דרכים. לא ברור איך הסרט התמוה הזה שובץ בתחרות כל כך מוקפדת, אבל הפוגות קומיות אף פעם לא מזיקות.

__________________________________________________________________________________________________________________________

עוד בפנאי פלוס: