ישראלים אוהבים ארגנטינאים, זאת עובדה. השחקנית נטליה פאוסט, 31, יודעת את זה. המבטא המתגלגל והיופי הלטיני שלה פותחים לה המון דלתות בקריירה ובחיים בכלל. "זה הכוח שלי. יש לי מבטא ואני נראית לא מפה, ואין לי מה להילחם בזה או לשנות את עצמי", היא אומרת.

גם ב"בין השמשות", הסרט הישראלי החדש שבו היא מככבת לצד שמות כמו אורלי זילברשץ ושמיל בן ארי, שומרת נטליה על המבטא ומגלמת בחן כובש עולה חדשה מארגנטינה. "אני בטוחה שהפסדתי תפקידים בגלל המבטא. כשאני מגיעה לאודישן ומתחילה לדבר, אני רואה את המבטים של המלהקת או הבמאי. לפעמים זה מפריע להם ואני מקבלת את זה. אני לוקחת בחשבון שלא לכל דבר ילהקו אותי".

חשבת לעבוד על זה?

"בטח. אני יכולה ללכת לשיעור דיקציה ולהעלים את המבטא, אבל קשה לי לוותר על זה. אני חייבת לשמור על עצמי. יש הרבה לטיניות בהוליווד, ועדיין פנלופה קרוז שומרת על המבטא שלה ומקבלת הרבה תפקידים. זה הצבע שלי. בדיוק כמו שיש בן אדם שמן או רזה, לי יש מבטא".

כרגע היא עדיין לא פרצוף מוכר, אבל פאוסט נמצאת בדרך הנכונה. מעבר לתפקיד המרכזי ב"בין השמשות", סרטו של אלון זינגמן, שזכה בפרס הביכורים בפסטיבל חיפה, היא התארחה בסדרות כמו "החברים של נאור" ו"אבידות ומציאות", ואפילו הגיחה ב"הערת שוליים" המדובר ("היה לי תפקיד קטן, אבל מאוד נהניתי לעבוד עם סידר. הוא נתן לכולם תחושה שהם עושים משהו מאוד חשוב").

ב"בין השמשות" היא מגלמת את אנה, אמא לילד בן תשע שמגיעה איתו לארץ כדי להעביר אותו טקס ברית מילה בגיל מאוחר. בניגוד לנטליה, שרוצה לשמר את הייחודיות הדרום אמריקאית שלה, הדמות שלה תעשה הכל כדי להשתלב בחברה הישראלית, כולל שימוש במיניות והפעלת קסמיה על רופא, בגילומו של גל זייד, כדי שיבצע את הניתוח הלא שגרתי. "זה משהו שהבאתי ממני", מספרת נטליה. "לא בדיוק מיניות, זה להשתמש בזה שאנשים חושבים שאני חמודה. זה מנגנון הישרדותי".

"החיים שלי הם כמו טלנובלה", היא אומרת ומגוללת באוזניי סיפור שבקלות היה יכול להתאים לאחת ההפקות של כריס מורנה. היא נולדה להורים חירשים, ואם לא די בכך, אביה עזב את הבית כשהיתה בת 12 "בגיל מאוד צעיר התחלתי לדבר בשפת הסימנים. הייתי האוזן של אמא, הפילטר בין העולם שלה לעולם שלנו, המתווכת. נראה לי שכאן נולדה האהבה שלי למשחק. היכולת לבטא את עצמך בעזרת הידיים ובעזרת הגוף".

איך התמודדת עם העזיבה של אבא?

"הוא היה מלח, בא והולך. אף פעם לא הרגשתי שיש לי אבא. הוא היה מאוד חתיך, כמו בניסיו דל טורו עם קעקועים על הידיים, אז הייתי משוויצה שהוא אבא שלי. מצד שני, לא ידעתי מי הוא באמת. כשהוא עזב, אף אחד מהצדדים לא עשה משהו כדי לשמור על קשר. אחר כך הוא התחתן ונולד לו בן. זה נתן לי תקווה שאולי עם האח אני אוכל לדבר. ראיתי אותו כשהוא היה תינוק, אבל הבנתי שאין שם כלום, שזה לא זורם בטבעיות. אמא שלי היתה מבחינתי הכל".

בגיל 21 נסעה לעבוד בניו יורק. היא חשבה שתוך שלושה חודשים תחזור לארגנטינה, אבל אז החליטה לעבור למדריד, שם עבדה בחמש עבודות שונות. גם אז היא חשבה לחזור לארגנטינה, אבל אחרי שנפרדה מבן זוגה החליטה להגיע לביקור בארץ.

"בגיל 15 הגעתי לארץ לחצי שנה, במסגרת תוכנית של עולים. גרתי אז באשקלון והיה לי מאוד קשה. חשבתי 'לפה אני לא חוזרת'. שנים אחר כך, כשהייתי במדריד, דודים שלי שגרים בארץ אמרו לי, 'תבואי, יהיה לך טוב, יש לך פה משפחה'. שבוע אחרי זה רבתי עם בן הזוג שלי ובאותו יום התקשרתי ושאלתי אם ההצעה עדיין בתוקף. כשבאתי לפה אף אחד לא הסכים להעסיק אותי, אז החלטתי להתלבש כמו רקדנית טנגו, והלכתי לטיילת בתל אביב. הופעתי כפסל חי והרווחתי כסף. אמא שלי קיבלה את זה מאוד קשה, אבל היא רצתה שיהיה לי טוב".

שלושה חודשים אחרי שהגיעה לארץ נהרג האקס הספרדי של נטליה בתאונת דרכים, ושנתיים לאחר מכן נפטרה אמה מסרטן. "זו היתה תקופה מאוד לא פשוטה. הייתי מאוד מבולבלת. פתאום לא הבנתי מה אני עושה בישראל. ארבעה חודשים לפני שאמא שלי נפטרה נסעתי לארגנטינה כדי לטפל בה. כשהיא נפטרה הבנתי שהחיים שלי בישראל ושאין לי סיבה להישאר בארגנטינה. חזרתי לארץ, ללימודים, לחברים וזה מה שעזר לי להתמודד".

אחרי שנה בתל אביב החליטה נטליה שכדי להשתלב באמת היא צריכה ללמוד. "למדתי עברית מאוד מהר. זה משהו שאני מאוד גאה בו. בתל אביב הרגשתי שייכת, לא הרגשתי בודדה בכלל. שמעתי שבתיאטרון החזותי בירושלים לומדים איך להיות יוצרים, וזה התאים לי". בירושלים היא גם פגשה את מי שיהיה בעלה, מיכאל פאוסט, אחד המאיירים הראשיים בסרטו עטור הפרסים של ארי פולמן, "ואלס עם באשיר". "גם הוא בן להורים ארגנטינאים", מספרת נטליה.

איך הגבתם להצלחה של "ואלס עם באשיר"?

"בהתחלה הוא לא קלט. שנה וחצי הוא עבד מהבית, ואייר מתים כל הזמן. אחרי שראיתי את הסרט שמתי לב שהרבה מהדמויות זה אנחנו. ראיתי את עצמי כילדה פלסטינית, וראיתי הרבה מאוד חברים שלנו בסרט. הוא השתמש בנו כרפרנס, אבל כמו ארי פולמן הוא היה צריך להתנתק רגשית מהסיפור עצמו כדי לעשות את זה כמו שצריך. עכשיו הם עובדים על הסרט הבא".

אתם מתכננים לשתף פעולה?

"אנחנו רוצים. אני חושבת כל הזמן לכתוב תסריט", אומרת נטליה, שכיום עובדת על פרויקט חדש עם הבמאי חיים בוזגלו, ומחכה לתשובה בנוגע לפיילוט שצילמה לטלוויזיה, המבוסס על "מייקל", הצגת פרינג' מצליחה בה היא מככבת כבר כמה שנים. "זה יכול להיות מדהים. נראה לי שאנחנו עובדים טוב ביחד".

_____________________________________________________________________________________________________________

עוד בפנאי פלוס: