אורות ניאון ורודים דולקים מעל תל אביב, מאירים את שיירת צלמי הפפראצי הנערכת כדי לתעד את המוזמנים. מדורי הרכילות ידווחו למחרת על "בכיר בתעשייה" שהוציא ממחבואם את כל כוכבי הביצה - משלישיית מה קשור ועד דנה פרידר – וגרם להם להתייצב בבר לוהט לצורך חגיגות יום הולדת אל תוך הלילה. בפועל, האירוע הוא הרבה פחות דרמטי: עידו גרינברג עומד לצד אמו חנה בכניסה למלון יוקרתי, מברך בחיוך רחב את המוזמנים ומפנה אותם לעמדת המאפים המתוקים מעשי יד האם. הוא נראה נרגש כמו ילד בר מצווה - על אף שהתכנסנו כדי לחגוג את יום הולדתו ה-32.
>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
אבל גרינברג בהחלט עונה להגדרה "בכיר בתעשייה": הוא מנהל הקריאייטיב של ערוץ הילדים ולוגי, ומוחו היצירתי מחליט מה יראו הילדים על המרקע. הוא גם מצליח לעמוד איתן אל מול הגלים הגבוהים שעברו על ערוץ הילדים בחודשים האחרונים - מעזיבתו המפתיעה של טל מוסרי את צוות המנחים ועד שילובו של נער הפלא טום באום. "את טום ראיתי בפרק הראשון של 'המרוץ למיליון', וחשבתי שיש בו משהו מאוד נכון לעולם הטלוויזיה כרגע", הוא אומר. "המיניות שלו לא הייתה אישיו. אנחנו חברה מתפתחת, והרגשתי שיש פה ייצוג של דמות מאוד שלמה מבחינת האוכלוסייה ובני הנוער המשתייכים אליה. ערוץ הילדים מייצג את העולם האמיתי, כך שכולם יכולים וצריכים למצוא לעצמם ייצוג על המסך. אם היה לי טום באום על המסך בתור ילד, אולי הדרך האישית שלי הייתה מתקצרת. עם זאת, אני יכול להגיד שאם טום היה סטרייט, זה היה מבחינתי היינו הך. המיניות שלו אולי מקדמת אג'נדות, אבל הוא פשוט אדם ראוי בפני עצמו".הקדימון לתוכנית של טום באום בערוץ הילדים
הדפקט הפך לאפקט
גרינברג נולד בטירת הכרמל, אחד מתוך ארבעה אחים. "היה שעטנז גדול של עדות, אבל אמרו שאנחנו האשכנזים היחידים בעיר", הוא נזכר בחיוך. "זו הייתה ילדות מדהימה: כל היום היו מעבירים צלחות בין השכנים, ויצא לי להכיר פולקלור ומגוון של עדות".
השתלבת שם?
"בבית הספר היסודי הרגשתי שונה. הייתי ילד מאוד רגיש, ולימים המילה הזו הפכה למילת גנאי. אני זוכר שהגיעה אלינו לבית הספר הצגת תיאטרון, והתלמידים התפרעו, אז השחקנים ירדו מהבמה וסירבו להופיע. המחנכת ביקשה שאחד התלמידים יילך להתנצל כדי שהם יחזרו לבמה, ואני התנדבתי".
איך שאר הילדים הגיבו?
"זה לא התקבל בברכה. הילדים אחר כך היו מאוד רעים, כמו שילדים יודעים להיות. זה אמנם לא היה המעשה הנכון לעשות מבחינה חברתית, אבל הוא היה נכון מבחינה תרבותית".
מאוחר יותר הוא השתלב בבית הספר לאמנויות בחיפה, שם הבשילו הרגישות והשונות שלו לכדי כישרון. "פתאום הבנתי שהכל בסדר בי", הוא אומר. "הסתובבתי עם אנשים כמוני, שהתעניינו באמנות ובתיאטרון. בתקופה ההיא גם התחלתי להופיע בלהקת נוער. אחותי הקטנה אומרת ש'שם הדפקט הפך לאפקט'".
הקשר שלו לעולם הבמה נמשך גם בצבא, שם שירת כבמאי טקסים בחיל הים. את החופשות ניצל לטובת גיחות לתל אביב ולסיוע מאחורי הקלעים של טקסים ואירועי טלוויזיה גדולים. לאט אבל בטוח עזב את קדמת הבמה. "זה היה תהליך הדרגתי, ומשלב מסוים פשוט לא ניסיתי לקדם את הקריירה שלי כשחקן. הרגשתי שיש טובים, יפים ומוצלחים ממני בעיר הזאת. גם חוויית האודישנים הייתה משונה לי: לא הבנתי איך אמורים לזקק את כל היכולות האמנותיות שלי לתוך שלוש דקות. בשורה התחתונה, האהבה שלי לבמה הייתה כל כך חסרת תנאים, שהייתי מוכן לממש אותה בכל דרך שיתנו לי".
ונתנו לו. לאחר חיפושים ממושכים קיבל הזדמנות להשתלב בהפקת התוכנית של מי שהיה באותה תקופה אחד מכוכבי הטלוויזיה הבולטים – אלי יצפאן. "לא הייתי נותן לו לפרסם את 'רגיעון'", אומר גרינברג, "אבל הוא אהוב ליבי. נתנו לי שם הזדמנות להשתלב בצוות התוכנית ומצאתי את עצמי מגיע הכי מוקדם ועוזב הכי מאוחר. ככה למדתי איך עושים טלוויזיה. מצאתי גם דירה בבוגרשוב וצללתי עמוק לסדר יום של עבודה אצל יצפאן, חילטור אצל יאיר לפיד ועוד הפקות במהלך הפגרות".
במקביל, גילה את מיניותו לאחר שהתאהב בשחקן שעבד עימו בהפקת חנוכה. "בגדול, התאהבתי בו, והוא לא רצה, כך שזו לא הייתה חוויה כל כך חיובית, אבל כשגיליתי שאני מפתח רגשות כלפיו, ראיתי גל גדול ושחיתי ישר לעברו. האכזבה ממנו לא הרתיעה אותי מלהבין משהו מאוד חשוב על עצמי".
בזכות הסטטוסים בפייסבוק
הדירה השכורה שאליה עבר לאחרונה חושפת את עולמו הפנימי הצבעוני: בובות וינטג' עתיקות צופות עלינו מנישה גבוהה המרחפת מעל הסלון, ובובות פלמינגו מפלסטיק מציצות מאחורי הכורסה. זה אולי נשמע כמו סיוט מצועצע של מעצב פנים, אבל בזכות טעמו הטוב של הדייר, התוצאה ראויה.
לערוץ הילדים הגיע לפני כשלוש שנים והחל לעבוד תחת המנהלת, הילי חורב קסוטו. "חיפשו שם עורך לאיזשהו ספיישל מוזיקלי שעשו עם כוכבי הפסטיגל, והמליצו עליי. נכנסתי למשרדה של הילי והיא זיהתה אותי מהפייסבוק וזכרה שהסטטוסים שלי מצחיקים אותה. שבועיים לאחר מכן קיבלתי הצעה להיות מנהל הקריאייטיב של ערוץ הילדים ולוגי, שזה תפקיד עם אחריות גדולה מאוד. אתה תמיד צריך לעסוק בחדשנות. עולם הילדים והנוער מאוד מתפתח. אם אתה לא עוקב אחריו בשקיקה, אתה יוצא מיושן, וזו קללה בתעשייה. המשימה שלי היא להביא תוכן טוב שנראה מלוטש ומטופל. אני אוהב לצפות במשהו ולדעת שהקדישו בו מחשבה וגם קריצה של הומור".
בדרך כלל יטענו שזה שטחי.
"אני לא חושב שהתרבות שלנו היא בהכרח שטחית, אלא שהשתנו מאוד הרגלי הצריכה. אדם יכול לצרוך היום גם ספרות יפה וגם סדרת טראש. תרבות ואמנות הן משהו שאתה מתאים לעצמך. אתה לא חייב לבחור דווקא בארוחת הבוקר הקונטיננטלית שמגישים לך".
אז טראש היא בעצם לא מילה גסה?
"לדעתי, תרבות הטראש לא מוערכת מספיק. זה כמו שהיו אומרים לי פעם שאני חייב לבחור תחום אחד ולהתמקצע בו. למה? זה עידן שבו אנשי טלוויזיה צריכים להתמקצע במגוון דברים. טראש יכול להתקיים במקביל לספרות ולמוזיקה משובחת".
לדבריו, הערוץ שורד בהצלחה את העזיבה של טל מוסרי אחרי 18 שנה. "אני לא מרגיש שמשהו התערער", אומר גרינברג. "התחום הזה כל הזמן מתפתח ומשתנה".
לפעמים באופן קצת מוגזם, לא?
"אין ספק שלהיות ילד היום זה דבר קשה. הכל נמדד: אתה מבין מה מדד הפופולריות שלך לפי האינסטגרם והפייסבוק, וזה יכול להיות מאוד מאיים, אפל וחורץ גורלות".
איך מתמודדים עם זה?
"לדעתי, הכי חשוב זה שההורים יהיו דומיננטים בגידול הילדים שלהם. הורות בעיניי היא משהו קסום, גדול מהחיים, פריבילגיה. לאנשים יש המון טענות לטלוויזיה, אבל בסופו של דבר הטלוויזיה היא כלי בידורי נעים, לא המרכז האבסולוטי בחינוך של ילד. בסופו של יום, הכל מתחיל ונגמר בבית. ילדים צריכים לעשות באהבה, או לא לעשות בכלל".
