"אני זוכרת את זה בבהירות מדהימה", אומרת הסופרת האמריקאית לורי נלסון ספילמן. "עמדתי במטבח שלי בבוקר וקיבלתי אי-מייל מהסוכן שלי, שאמר שהספר שלי בדיוק הגיע למקום הראשון ברשימת רבי המכר בישראל. התקפלתי לרצפה והתחלתי לייבב כמו תינוקת. התחושה הייתה נפלאה. זו הייתה הפעם הראשונה שהספר הגיע לראש רשימת רבי מכר באיזושהי מדינה בעולם, ואפילו עכשיו, כשאני מדברת על זה, יש לי שוב צמרמורת. תמיד תהיה לי פינה חמה בלב לקוראים הישראלים".

>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק

"רשימת המשאלות", ספרה הראשון של נלסון ספילמן, הפך לרב מכר בינלאומי ולתופעה ספרותית בקרב נשים מכל הגילאים, וכיאה לשמו, הוא הוביל להגשמת חלק לא מבוטל ממשאלותיה הכמוסות של הסופרת. לכתיבת ספרה השני, "אבני הסליחה" (שם שנשמע מתאים במיוחד ליום כיפור, אבל למעשה אין שום קשר), היא כבר ניגשה בגישה מפוכחת יותר, שהתבססה גם על ניסיון חייה העשיר.

בעבר הייתה מורה, אבל לקראת גיל 40 החליטה לעשות הסבה לכתיבה. "הרבה פעמים שואלים אותי אם המעבר לכתיבה הופיע ברשימת המשאלות שלי לחיים", היא אומרת בראיון טלפוני. "הייתי שמחה להעיד שכן: רק תחשבי איזה סיפור זה היה יכול להיות. אבל למרות שאהבתי לקרוא ולכתוב עוד מגיל צעיר, עד גיל מאוחר לא חלמתי להפוך לסופרת. גדלתי במשפחה ממעמד הפועלים, והייתי הראשונה מבין ארבעת אחיי שהלכה לאוניברסיטה. כשסוף סוף נרשמתי ללימודים, אמי הפרקטית שאלה אותי: 'באיזו קריירה תבחרי – מורה או אחות?'"

ואז, לקראת גיל 40, פתאום, סופרת?

"לא בכזאת קלות, לא. במשך השנים כתבתי סיפורים קצרים עבור התלמידים שלי, וניצתה בי אהבה לכתיבה. התחלתי לקחת שיעורי כתיבה, לקרוא כל דבר שיכולתי להניח עליו את הידיים ולגלות כל מה שאפשר על התחום, כולל הליכה לסדנאות כתיבה עם סופרים. יצא לי לכתוב כמה ספרים לניסיון עוד הרבה לפני 'רשימת המשאלות'".

סליחה מהילדים בכיתה ז'

נלסון ספילמן מגלה בספריה עניין מיוחד בדרכי חיים מפויסות ובמימוש עצמי, ובספרה השני (ידיעות ספרים) החליטה לחקור את נושא הסליחה והאשמה. המסגרת היא של רומן מודרני, אופנתי ומהיר, שעטוף בניחוח בושם יקר ומתבלט בצבע הליפסטיק הבוהק של גיבורתו, האנה פר.

פר היא שדרנית טלוויזיה מצליחה באמצע שנות ה-30 לחייה. במקביל, חברת ילדות שלה הופכת לגורו לייף סטייל מצליחה באמצעות "אבני הסליחה". העיקרון של האבנים הללו הוא פשוט: עליך לקבל אבן ואת התנצלותו של אדם שגרם לך עוול בעבר, ולשלוח הלאה אבנים לאנשים שאת סליחתם היית רוצה לקבל. הבעיה היא שהאבנים הקטנות הפכו למטרד של ממש בנעלי העקב הגבוהות של האנה. היא קיבלה אותן בדיוק כשנאלצה להתמודד עם היסטוריה משפחתית סבוכה ולשקול מחדש את יחסיה הרומנטיים עם ראש העיר, הפוליטיקאי המצליח והמלוטש, שמסרב לשלוף מולה טבעת. העניינים רק מסתבכים עם כניסתה של צלע שלישית – גבר מסוקס המכונה אר-ג'יי. לדברי הסופרת, דמותו לא מבוססת על אדם אמיתי, "אבל הוא חולק תכונות רבות עם בעלי".

אם היו לך אבני סליחה, למי היית נותנת אותן?

"לחברים שלי מכיתה ז'. בתקופה ההיא החלטתי שאני חייבת להיות חלק מהחבורה הפופלרית, ובמשך כמה שבועות התעלמתי מכל חבריי הקודמים. כבר חילקתי כמה אבני סליחה לילדים האלה, שחלקם חברים קרובים שלי עד היום.

"לא מזמן פנתה אליי אישה מישראל שרצתה שאקליט מסר לחתונה של חברתה. לדבריה, החברה קראה את 'רשימת המשאלות' וטענה שהספר שינה את חייה: היא התפטרה מעבודה ששנאה והתחילה להסתכן יותר"

לאחרונה שלחתי אבני סליחה גם לילד מהשכונה בה גדלתי - אני מניחה שהוא עכשיו כבן 50 – שהילדים האחרים היו מתעמרים בו על בסיס קבוע. הוא טוען שאני תמיד הייתי נחמדה אליו, אבל אני מתביישת בכך שלא הגנתי עליו בזמן שהתעללו בו".

כשהיא נשאלת מה גרם לה להתעניין בנושא החרטה והסליחה מלכתחילה, היא אומרת שתמיד נמשכה אליו. "כמו רוב האנשים, גם אני חוויתי בחיי מנה לא קטנה של בושה וחרטה. אני גם בן אדם שחשוב לו לרצות אנשים, אז אני נוטה להימנע מעימותים בכל מחיר. אני מתעניינת במיוחד בסיפורים על קורבנות שמסוגלים לסלוח לאנשים שעשו להם רע. מתברר שיש כל כך הרבה חן ברוח האנושית. כשהתחלתי לכתוב את הספר, חשבתי שזה יהיה מעניין לקחת דמות ציבורית כמו מנחת טלוויזיה ולתת לה לאחוז בסוד מאוד משפיל ופרטי".

לא פחדת שדמותה של האנה תיראה כמו קלישאה נשית? "לחוצת חתונה", כמו שאומרים בעברית?

"אני חושבת שהיה חשש שהיא תיתפס ככזאת אם היא הייתה בשנות ה-20 לחייה. אבל האנה היא באמצע שנות ה-30, עשור לא קל עבור נשים רווקות. לפתע כל הלחצים - גם הפנימיים וגם מצד החברה - מתחילים להקיף אותך, וזה נהיה ברור שנשאר לך פרק זמן מאוד מוגבל להביא ילדים. אני לא חושבת שהאנה היא חריגה בכך שהקדישה את שנות ה-20 שלה לפיתוח הקריירה: זה מאוד מקובל בימינו. כעת, כשהיא בשנות ה-30, הפוקוס שלה השתנה והועבר להשגת מטרות חיים אישיות, ובניית המשפחה שמעולם לא הייתה לה כילדה".

נלסון ספילמן מספרת על ספרה החדש

אני נקייה מסרטן

היא גרה במישיגן, נשואה ומגדלת חתול. הכתיבה שלה מתבצעת בעיקר בבקרים, לעיתים על רקע מוזיקה, ואת הטיוטות הראשונות היא לא מראה לאיש. על "אבני הסליחה" עבדה כשנתיים, ובמהלך הכתיבה נאלצה לעשות פסק זמן למשך כמה חודשים.

"אובחנתי כחולה בסרטן שד", היא מספרת בתמציתיות, "ובאופן טבעי, הפוקוס שלי עבר להתמודדות עם המצב הרפואי החדש. אחרי שהמאבק נגמר, שמחתי מאוד לחזור לעבודה על הספר שלי. זה הרגיש נפלא להחזיר את הפוקוס לכתיבה וליצירה. זו הייתה הסחת דעת מופלאה. אני גם שמחה לדווח שאני נקייה מסרטן".

לדבריה, ספריה ממשיכים להימכר היטב, והיא מרבה להיפגש עם מעריצים. השאלה ששמעה הכי הרבה פעמים במפגשים אלה היא "מה הדבר הכי טוב בלהיות סופרת" - "ואני תמיד אומרת שהדבר הכי טוב הוא הקשר שלי עם קוראים מופלאים מכל העולם, שכותבים לי בפייסבוק או בטוויטר. לא מזמן פנתה אליי אישה מישראל שרצתה שאקליט מסר לחתונה של חברתה. לדבריה, החברה קראה את 'רשימת המשאלות' וטענה שהספר שינה את חייה: היא התפטרה מעבודה ששנאה והתחילה להסתכן יותר בחייה האישיים. היא גם הסכימה לצאת לבליינד דייט כחלק מהמהפך הזה, וכעת היא מתחתנת עם הגבר מהדייט.

"אני לא בטוחה שהספר שלי היה הגורם היחיד ששינה את חייה, אבל זו תחושה מדהימה לדעת שהוא שימש איזשהו טריגר לצעדים המשמחים האלה. מכיוון שמעולם לא הבאתי ילדים, תמיד הרגשתי שאני לא מותירה שום חותם בעולם. נעים לי לחשוב שהספרים שלי הם הילדים שלי, המורשת שלי".

נלסון ספילמן. "אמא שלי שאלה אותי: 'באיזו קריירה תבחרי - מורה או אחות?'" (צילום: William Spielman)
נלסון ספילמן. "אמא שלי שאלה אותי: 'באיזו קריירה תבחרי - מורה או אחות?'" (צילום: William Spielman)