טלי פלוסקוב: פסנתרנית, חדרנית, ראשת עיר, סגנית יו"ר הכנסת

כשטטיאנה נובק נולדה ב-1962 בעיר בלץ שבמולדובה, איש בסביבתה לא העלה על דעתו שהיא תסטה מהמסלול שיועד לה, ושכעבור כמה עשרות שנים תהיה חברת פרלמנט הרחק מהמדינה שבה נולדה. אם זה היה תלוי בהוריה, היא הייתה צריכה להיות היום פסנתרנית מפורסמת, שכן בגיל שבע הם שלחו אותה ללמוד בבית ספר למוזיקה, ובמשך שמונה שנים היא הקדישה את חייה לפסנתר. "הייתי נגנית מצטיינת עם עתיד גדול בתחום", מספרת טטיאנה נובק – הלא היא ח"כ טלי פלוסקוב, סגנית יו"ר הכנסת בשבילכם.

התפנית התרחשה בגיל 15, כשעלה בבית רעיון העלייה לישראל, והיא נאלצה לעזוב את המוזיקה אחרי שבני משפחה שחיו בארץ הודיעו לה שאי אפשר להתקיים כאן ממוזיקה, כך שכדאי לה ללמוד מקצוע אחר. "זו לא הייתה החלטה פשוטה בשבילי", היא נזכרת. "הייתי צריכה לוותר על החלום שלי ולשנות כיוון מקצועי כדי שכאשר אגיע לישראל, אוכל לחיות בכבוד".

גם הכיוון המקצועי החדש לא יכול היה להעיד על ההתפתחות העתידית שלה: לימודים בבית ספר לאחיות, שאותם התחילה בגיל 16 ושהסתיימו בתעודת הצטיינות. באותה שנה פגשה את מי שעתיד להיות בעלה ואבי ילדיה, מיכאל פלוסקוב, דבר שגרם לעיכוב משמעותי בתוכנית לעלות לישראל. "הוא היה בן 19, חניך בקורס טיס, ואסור היה לו לעזוב את מולדובה. הגעתי הביתה והודעתי למשפחה שאני מאוהבת ושאנחנו לא טסים לשום מקום", היא מספרת. בגיל 18 התחתנה איתו, וכעבור מספר שנים השלימה תואר שני בפסיכולוגיה ועבדה כפסיכולוגית ילדים. במקביל, התחילה ללמוד עברית, "כי החלטתי שבשלב מסוים אנחנו נעלה לישראל, אבל זה יקרה רק אחרי שאדע את השפה".

באותה תקופה, סוף שנות ה-80 של המאה הקודמת, הגיעו למולדובה לראשונה שליחי עלייה של הסוכנות, ודרכם התחברה פלוסקוב לשורשים היהודיים שלה. "לראשונה בחיינו חגגנו את החגים היהודיים, למדנו על הסיפורים מאחורי החגים, התחלנו להכיר את ההיסטוריה היהודית ונוצר חיבור אישי ליהדות".

נאום הבכורה של פלוסקוב בכנסת

חלמתי לצאת לנופש

ב-1991 עלתה לישראל עם בעלה ושני ילדיה, אדי (כיום בן 31) ושני (27), והתמקמה בכפר סבא. כבר בשבועיים הראשונים כאן עברה חוויה מטלטלת. "עבדתי כמטפלת בבית אבות בפתח תקווה, על אף שהייתי אחות מוסמכת ובעלת תואר שני בפסיכולוגיה. לאחר שבועיים נפטר האיש שטיפלתי בו, וזה קרע את ליבי. החלטתי שעם דברים כאלה אני לא יכולה להתמודד. עברתי לערד, שם גרה משפחתו של בעלי, והתחלתי לעבוד כחדרנית במלון גלי זוהר בים המלח".

תוך זמן קצר קודמה לתפקיד "אחראית משק". "הסיבה לקידום המהיר הייתה שידעתי עברית ורוסית, כך שיכולתי לתרגם ולתווך בין החדרניות, שכולן היו דוברות רוסית, לבין ההנהלה, שם כולם דיברו עברית". מציאת העבודה והקידום המהיר הפיחו תקוות בבית משפחת פלוסקוב באשר לחיים בישראל. "בשלב מסוים כתבתי להוריי ולאחותי שנשארו במולדובה: 'עד שאתם תגיעו לארץ, אני כבר אהיה ראש הממשלה'".

בכל זאת, עברת שינוי לא קל. היית נגנית מצטיינת, היית אחות מוסמכת עם תואר שני בפסיכולוגיה, והפכת לעובדת בבית מלון שמרוויחה שכר מינימום. איך מתמודדים עם זה?

"אני חושבת שאף פעם לא נתתי לעצמי את הפריבילגיה לרחם על עצמי. כל מה שעשיתי היה מבחירה, והקשיים בדרך היו ידועים מראש. הייתה לי מטרה להשתלב ולהצליח בארץ, ובזה הייתי ממוקדת. התמקדתי בבניית ההווה ובעתיד, ובזכות זה הגעתי למקום שבו

אני נמצאת היום. האנשים שנכשלו בקליטה בארץ הם אלה ששקעו בחייהם בעבר. יחד עם זאת, בתקופה שבה עבדתי במלון תמיד קינאתי באורחים שהיו מגיעים לנפוש. גם אני רציתי לשבת על שפת הבריכה ולא לנקות, וגם זו הייתה עבורי מטרה – לצאת יום אחד לחופשה בבית מלון".

את דרכה במלון סיימה כעבור שנתיים ועברה לעבוד כטלרית בבנק בערד. גם כאן היא הצטיינה, ואת הקריירה הבנקאית סיימה אחרי 16 שנה כמנהלת מחלקת קמעונאות. "דווקא במסגרת העבודה בבנק יישמתי את מקצועי כפסיכולוגית", היא אומרת, "כי הייתי שותפה מלאה לתהליכים הכי אישיים של הלקוחות. הייתי שותפה למצוקות שלהם במסגרת עבודתי במחלקת האשראי, וכמובן גם בשמחות. המחמאה הכי גדולה שקיבלתי בבנק הייתה כשלקוחות אמרו לי: 'כשנכנסים לסניף, מרגישים שנכנסים הביתה'".

דרך העבודה בבנק הפכה פלוסקוב לדמות מוכרת בערד, וב-2003 נבחרה למועצת העיר וכיהנה כחברה בוועדת הכספים, שבה שמה דגש על נושאים שקרובים לליבה ויצאה נגד מי שלא שירת את מטרותיה. אחד מהם היה ד"ר מוטי בריל, ראש העיר. "כשהכנו את תקציב 2005, הגיע גל עלייה לערד ממדינות חבר העמים", היא נותנת דוגמה. "עלתה דרישה להקמת אולפן ללימוד עברית לגילאי חטיבת הביניים, וביקשתי 40 אלף שקל מתוך תקציב של 113 מיליון. תשובתו של ראש העיר הייתה שלילית, ואני הודעתי לו שאם הוא לא מאשר את התקציב לאולפן, אני לא תומכת בו בהצבעה. הוא לא האמין שזה באמת יקרה, אבל מבחינתי זה היה עניין עקרוני כלפי הציבור ששלח אותי לתפקיד. הצבעתי נגד התקציב, הוא נפל, המועצה פוזרה, וראש העיר סיים את כהונתו".

חוזרת לפסנתר, בקונצרט בערד

למען צרכנות הוגנת

ב-2010, בתום שלוש שנים שבהן נוהלה ערד על ידי ועדה קרואה, התמודדה פלוסקוב על ראשות העיר ונבחרה לתפקיד מבין שמונה מועמדים כשלזכותה יותר מ-50 אחוז מהקולות. גם בבחירות הבאות זכתה, אך הקדנציה שלה הופסקה בעקבות בחירתה לכנסת מטעם מפלגת כולנו.

"אני מתכוונת לפעול בכנסת בכל כוחי למען קידום הפריפריה בכלל, וערד בפרט", היא אומרת. "בימים אלה אני עובדת מול שר האוצר על תוכנית לעידוד השקעות של יזמים בפריפריה בתמיכת המדינה. התכנית תתחיל כפיילוט בשתי ערים בצפון ובדרום ולאחר מכן תתרחב לערים נוספות.

"לדעתי, מה שמהותי בפיתוח הצפון והדרום הוא נושא התעסוקה. יצירת מקומות תעסוקה חייבת להיות משימה לאומית. לצערי, אנשים עדיין לא מבינים שכדי לעודד השקעה באזורים האלה, אנחנו צריכים לבנות סל העדפות ייחודי שיגרום ליזמים להבין שהמעבר לפריפריה הוא לא רק מעשה ציוני, אלא גם השקעה משתלמת".

לדבריה, היא מתכוונת לפעול גם למען צרכנות הוגנת. "אני מאמינה שאנחנו צריכים להגן על הצרכן הישראלי ולדאוג להחלת מחירים שפויים תוך כדי יצירת תחרות בריאה", אומרת פלוסקוב. "אני מתכוונת לפעול למען סחר הוגן שבו הצרכן אינו שבוי בחוזים בלתי הגיוניים מול החברות".