יש לא מעט משפחות שיש להן עסק משפחתי או תחביב משותף, אבל האהבה המשותפת של מריה וסרגיי אוגר היא בהחלט לא שגרתית: הם מתחרים יחד בתחרויות ראלי. מריה היא הנווטת, סרגיי הוא הנהג, ויעקב, בנם בן השנתיים, מריע מהיציע. לפני שנישאו קיימו השניים מערכת יחסים בת שבע שנים, וערב החתונה שאל סרגיי את זוגתו מהי מתנת החלומות שהייתה רוצה לקבל לקראת האירוע. התשובה המפתיעה שלה הייתה: "להיות נווטת בקבוצת הראלי שלך". התוצאה: שבוע אחרי החתונה הפכה מריה לנווטת ראלי בקבוצת "Cone Forest Rally Team".

>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק

במהלך החתונה, שנערכה לפני כשלוש שנים באסטוניה, קיוותה מריה, כמו כל כלה, שכל פרט באירוע יתקתק, אבל בסתר ליבה חשבה על מרוץ הראלי הראשון שבו תיקח חלק. "הייתי כל כך עסוקה במחשבות על הראלי, שלא הצלחתי ליהנות מהחתונה", היא אומרת. "בדיעבד, הייתה סיבה לחששות שלי. שבוע הכנה זה לא מספיק. זאת כנראה הסיבה שבאמצע התחרות נפלנו לתעלה".

לפי ויקיפדיה, ראלי הוא סוג של ספורט מוטורי שבו נעשה שימוש בכלי רכב שהורכבו או הותאמו במיוחד למטרת המרוץ, ולרוב אינם חוקיים לנסיעה בכביש. אבל כששואלים את מריה אוגר מה זה ראלי, היא משיבה: "קודם כל, זה אדרנלין. זה רגשות חזקים שקשה להסביר. זה משהו שצריך לנסות אותו כדי להבין". ניסיונות להבין את החוויה העוצמתית הזו מעלים שבני הזוג אוגר מתחרים במסגרת קבוצה, שכוללת מלבדם מנהל ספורטיבי, שמתפקד גם כנהג, נווט נוסף, מהנדס וארבעה מכונאים. "אנחנו קבוצה מפוצלת", אומרת מריה אוגר. "סרגיי ואני גרים בישראל, וכל השאר ברוסיה. קשה להתנהל ככה, אבל אין ברירה". התחרויות נערכות בכל רחבי אירופה. "השנה מתוכננות לנו 13 תחרויות", היא מוסיפה, "ולכן כל כלי הרכב נשארים בחו"ל. כדי להצליח, חשובה הרוח הקבוצתית: הנהג והנווט הם כמו גוף אחד. הנווט חייב לחשוב כמה צעדים קדימה, והוא מוביל את הנהג, למעשה".

הבעל מוסיף: "ראלי מורכב ממסלולים רגילים וממסלולים עם מהירות שיא. במסלול הרגיל אין הכנה מיוחדת, אבל במסלולים עם מהירות שיא כל רכב צריך להגיע לזמן הכי טוב שלו. הנהג נמצא בטירוף של נסיעה, ולכן הוא צריך את הנווט, שמכוון אותו כמו במשחק מחשב. הנווט הוא העיניים של הנהג".

אחת התחרויות האחרונות שבהן השתתף סרגיי אוגר

אהבה על המסלול המהיר

בני הזוג הכירו, כמובן, בראלי: מריה (33) הגיעה כצופה, וסרגיי (48) היה על המסלול. בהתחלה היא הייתה נוסעת איתו לתחרויות כאוהדת; אחרי ניסיון אחד של הצטרפות לבן זוגה לרכב המרוצים, התאהבה בתחום וביקשה ללמוד להיות נווטת. מריה היא נווטת הראלי היחידה בישראל, אבל בעולם יש לא מעט נשים שעושות את זה. נהגות, לעומת זאת, כמעט אין.

"לדעתי, אין בעיה שנשים יהיו נווטות במרוצי ראלי", היא אומרת. "אישה נווטת יכולה להיות אפילו טובה יותר מגבר כי היא יודעת לנהל ולכוון. נשים צריכות פשוט לנסות ספורט מוטורי. זה נתפס כמשהו גברי, אבל אין לזה סיבה, למרות שזה ספורט טכני. יש לזה סטריאוטיפ של ספורט גברי, אבל אני חושבת שגם לנשים כדאי לנסות ספורט מוטורי".

נשים גם יכולות להיות נהגות ראלי?

"זה אולי לא. זה יהיה קשה. נשים הן בדרך כלל יותר זהירות מגברים, כך שיהיה להן קשה להיכנס בתוך קיר במהירות מקסימלית".

סרגיי: "כל נהג ראלי הוא קצת משוגע. אדם נורמלי עם היגיון בריא לא יראה מכשול וינסה לעבור דרכו, אבל בראלי זה מה שעושים".

סרגיי: "כל נהג ראלי הוא קצת משוגע. אדם נורמלי עם היגיון בריא לא יראה מכשול וינסה לעבור דרכו, אבל בראלי זה מה שעושים"

מריה הייתה הנווטת של סרגיי מהרגע שצירף אותה לקבוצה אחרי החתונה, אבל עכשיו, כשיש להם ילד, הם לא נוסעים יחד באותה מכונית. בכל זאת, לא מדובר בספורט הכי בטיחותי בעולם. "לשנינו אין הורים", מסבירה מריה, "ואנחנו מפחדים שהילד יישאר לבד. הרי זה ספורט מאוד מסוכן. עם זאת, אנחנו שומרים על עצמנו. יש לנו את הציוד הטכני הכי טוב שיש וגם רכבים ממוגנים וחליפות חסינות אש. זה מפחיד לפני ואחרי, אבל בזמן התחרות לא חושבים על זה".

לדבריהם, השתתפות במרוצי ראלי דורשת סיבולת לב-ריאה כמו בענפי ספורט אחרים. "צריך להקפיד על תזונה ועל התעמלות", הוא אומרים. "יש מרוצים של 35 ק"מ שדורשים מאיתנו לנסוע במהירות שיא, והצורך להחזיק את האוטו בשטח במהירות כזו דורש מאמץ פיזי וריכוז מאוד גדול. יש מצבים שהרכב באוויר, וזה דורש מיומנות פיזית. זה כמו לעמוד על שרפרף שנמצא על שולחן, להישאר זקופים ולא להתרסק".

התינוק גולש ביוטיוב

בני הזוג נולדו במוסקבה ועלו לישראל בעקבות הולדתו של בנם יעקב, לפני כשנתיים,כדישהוא יגדל כאן. ההחלטה לא הייתה פשוטה: העסק של סרגיי, חברה לשיווק מים, נמצא ברוסיה, וגם תחרויות הראלי לא מתקיימות בישראל. למרות הכול, החליטו לעלות וקבעו את ביתם בגבעתיים, וזאת, לדבריהם, מתוך ציונות וחיבור אמיתי למדינה.

"העובדה שכולנו בעניין של הראלי מאפשרת לנו לבלות יותר זמן ביחד", אומר סרגיי. "גם יעקב מאוד מתעניין בראלי: כל הצעצועים שלו הם מכוניות, והדבר שהוא הכי אוהב זה לראות ביוטיוב את תחרויות הראלי שאבא ואמא שלו משתתפים בהן. אבל כמובן שאנחנו עושים גם דברים אחרים. אנחנו מאוד אוהבים לטייל, למשל".

מריה: "אין בעיה שנשים יהיו נווטות במרוצי ראלי. אישה נווטת יכולה להיותטובה יותר מגבר כי היא יודעת לנהל ולכוון. נשים צריכות לנסות ספורט מוטורי. זה נתפס כמשהו גברי, אבל אין לזה סיבה"

מריה: "חשוב לנו להשתלב בארץ. אנחנו לומדים עברית באמצעות קורס באינטרנט, אבל זה מאוד קשה בגלל הנסיעות הרבות שלנו לחו"ל. היינו רוצים לעבוד בישראל, אבל אנחנו לא יודעים איך. ישראל היא שוק קטן ועמוס".

סרגיי אומר שהיה "שמח לקדם את תחום הספורט המוטורי בארץ", אבל הנושא לא פשוט. במשך שנים היה הספורט המוטורי לא חוקי בישראל, ומרוצים התקיימו תוך העלמת עין מצד השלטונות. בשנים האחרונות חל שינוי מסוים: ב-2005 התקבל חוק הספורט המוטורי שנועד לקדם את התחום, אך הוא נתקל בבעיות שמנעו קיום מרוצים כחוק. שנתיים לאחר מכן הוקמה הרשות לנהיגה ספורטיבית, שביקשה לייצר שינוי בתחום המוטורי ולפקח על החוק. ב-2012 הוכנסו תקנות חדשות שהוסיפו דרישות לאישורים טכניים ויצרו ביורוקרטיה מורכבת. בעקבות זאת חדלו בפועל הפקות אירועי הספורט המוטורי בארץ.

"יש קבוצות ראלי בישראל, אבל הן כמעט לא מתחרות", מסביר סרגיי. "התקנות גרמו לכך שבלתי אפשרי להפיק אירוע ראלי בארץ, כלכלית וחוקית. התוצאה היא שמי שרוצה להתחרות בראלי, נוסע לחו"ל".

מריה: "אנחנו מקווים שיום אחד יהיה לספורט המוטורי מקום בישראל. אנחנו קבוצת הראלי הכי גדולה שיש כאן, והיחידה שיש בה אישה נווטת".

"אני ממש שואף שיהיה פה שינוי", אומר סרגיי. "היינו רוצים להתאמן ולהתחרות בראלי בארץ, אבל זה כרגע לא אפשרי".

יעקב הקטן נוסע איתם לכל התחרויות. כבר בגיל שנה הכניסו אותו לראשונה לרכב מרוץ. אם הוא יבחר להיות נהג ראלי, הוריו אומרים שהם יקבלו את זה באהבה.

אחד הקליפים שיעקב אוגר אוהב במיוחד

______________________________________________

עוד באנשים:

  • עידית הרמן על יומו האחרון של בן זוגה, השחקן דימה טולפנוב