בשבועיים האחרונים ספיר קקון נזכרת שוב ושוב ברגע קסום. זה קרה בכנרת, רגע לפני שטל קדושים (21), בן זוגה בשלוש השנים האחרונות, עלה על אופנוע ים. "היינו יחד על הסירה עם אחיו של טל וחברים. פתאום טל הסתכל עליי ואמר: 'אני מאושר שיש לי אותך'. הופתעתי. טל בחיים לא מדבר ככה ליד אנשים. חייכתי אליו, נישקתי אותו וכמה דקות אחרי זה הוא עלה לאופנוע".

דקות ארוכות אחר כך נשמעה חבטה עזה. טל נפל מהאופנוע, נפגע כנראה מהמדחף של הסירה וטבע במצולות. חמישה שבועות של חיפושים אינטנסיבים על ידי כוחות גדולים של משטרה, מג"ב וצבא הובילו לבסוף למציאת גופתו של טל עמוק במימי הכנרת.

ספיר (19) סירבה תחילה לעכל את מה שקרה ולדבר על כך. "לקח זמן עד שנזכרתי במילים שאמר, היום אני מבינה שאלה היו המילים האחרונות שלו", היא אומרת. "אני כועסת, הרי היה לנו עוד כל כך הרבה להספיק יחד. מוזר לדבר עליו בלשון עבר. אני מרגישה כאילו עוד רגע הוא ייכנס".

הסרט האחרון

זה קרה ב־8.4, חול המועד פסח. ספיר וטל היו בחופשה מהצבא. היא בודקת ציוד קשר בחיל הקשר והתקשוב, המשרתת בבסיס נטפים. הוא לוחם מג"ב ששירת ביחידת שחר 101 של מחוז חוף. "טל רצה לקחת חופש כל השבוע, ואני אמרתי לו שלא כדאי, שישמור את הימים כי אולי ניסע יחד בקיץ. ביקשתי שייקח חופש רק ביום חמישי, כי באותו יום הייתי אמורה לחגוג יום הולדת 19. אבל טל התעקש, הוא רצה שנהיה ביחד בחג", היא נזכרת.

בליל הסדר היה כל אחד מהם בחיק משפחתו, ומיד לאחר מכן נפגשו ובילו את ימי החג וחול המועד ביחד. "כל יום היינו בחוף שלדג עד הערב, עשינו על האש והיה שמח", היא אומרת. "רציתי ללכת לסרט 'מהיר ועצבני 7', שעלה באותו שבוע. טל אמר 'נראה'. אמרתי 'למה נראה? חיים פעם אחת, בוא נזרום'. בסוף נסענו לסרט, טל לא יכול היה להגיד לי לא. היום המילים שאמרתי מכות בי".

כך קרה גם ביום רביעי של אותו שבוע. "התעוררנו בבוקר והתלבטנו מה עושים", משחזרת ספיר. "גל, אחיו הגדול של טל, בילה בחוף עם חברים ולנו לא היה נעים להעיק עליהם, בסוף החלטנו להצטרף".

מה את זוכרת מהיום הזה?

"זה היה יום שמח. נסענו לחוף שלדג. גל והחברים כבר היו שם, וכרגיל היינו עם הסירה והאופנוע. זו הייתה הפעם הראשונה שטל התנסה בוויקבורד, גלשן שקשור לסירה. הוא הצליח ואני הייתי גאה בו. אחר כך אכלנו צהריים, וכשסיימנו חזרנו לסירה. אחר הצהריים טל, שהיה איתי על הסירה, אמר שהוא רוצה לעשות סיבוב אחרון על האופנוע לפני שחוזרים הביתה.

"טל עלה על האופנוע וחבר של גל נהג. נשארנו בסירה חמישה אנשים. כשכבר תכננו לחזור, שמענו פתאום חבטה חזקה בסירה, הסתובבתי אחורה וראיתי את חגורת ההצלה של טל צפה במים".

"קפצתי למים ומצאתי רק חגורת הצלה קרועה. צעקתי כמו משוגעת. עד עכשיו לא זכרתי את זה, כי כשעליתי חזרה לסירה התעלפתי. היום פתאום התמונות מתחברות בהבזקים, כמו סרט"

מה עשית?

"עצרנו את הסירה, קפצתי למים. חשבתי שזה סתם בצחוק, בטח לא קרה כלום, אבל במקביל צעקתי 'טל! טל!'"

מאיפה האינסטינקט הזה?

"אני לא יודעת, פשוט קפצתי, לא חשבתי פעמיים. חשבתי שאני נכנסת, שולפת אותו, רואה איפה הוא קיבל מכה ועוזרת לו לחזור לסירה. אבל לא מצאתי אותו, מצאתי רק חגורת הצלה קרועה. צעקתי כמו משוגעת. עד עכשיו לא זכרתי את זה, כי כשעליתי חזרה לסירה התעלפתי. היום פתאום התמונות מתחברות בהבזקים, כמו סרט.

"השעה הייתה חמש וחצי בערך. במשך רבע שעה חיפשתי במים. אחר כך עליתי חזרה לסירה ומשם טיפסתי על האופנוע, כדי להיות גבוהה יותר. ניסיתי שוב להיכנס למים ותפסו אותי, חבר של גל קפץ להביא את החגורה, כולנו היינו בהלם, מישהו ירה זיקוק, הזעיקו כוחות הצלה".

מה הבנת בשלב הזה?

"שטל לא נמצא איתי על הסירה. הייתי בהלם, לא רציתי לקלוט מה קרה, משם נסענו לעין גב ומאותו רגע התחיל סיוט. הסרט הכי רע של חיי".

התאונה בין אופנוע הים לסירה שבה נסעה ספיר התרחשה במרחק של 1.2 ק"מ מהחוף, צפונית לעין גב. כשעה לאחר מכן החלו כוחות גדולים של משטרה, שיטור ימי ומג"ב לסרוק את החופים בפיקודו של סגן ניצב רן לוי, מפקד תחנת טבריה. למחרת הצטרפו לחיפושים כוחות של חיל הים.

בהערכת המצב האחרונה, שהתקיימה בראשית השבוע בו נמצאה גופתו, הנחה מפקד המחוז, ניצב זהר דביר, את כלל הכוחות להמשיך בינתיים בחיפושים. "יש לנו אמפתיה גדולה לבני משפחת קדושים הכואבים", הוא אמר, "נעשה כל מאמץ". ואכן ביום רביעי, 13 במאי, חמישה שבועות לאחר שטבע ושקע במצולות, נמצאה גופתו של טל.

ספיר, שהגיעה מיד לאחר המקרה למזח בעין גב, נרתמה אף היא לחיפושים. "בימים הראשונים לא עזבתי את המקום. לא רציתי להחמיץ דקה. הייתי באטרף. קיוויתי, האמנתי, התפללתי. אמרתי לעצמי, טל חזק, יקרה נס. רציתי רק למצוא את טל, להוציא אותו מהמים.

"בשבועיים הראשונים עליתי על כל סירה שיצאה לחיפושים, עכשיו אני לא מסוגלת לעלות על סירה. בפעם האחרונה שעליתי, מיד החזקתי את עצמי. אמרתי, אני רוצה כבר להרגיש קרקע, נכנס בי פחד. עכשיו אני מתחילה להבין מה קרה. בהתחלה לא עיכלתי, קיוויתי להציל אותו. פתאום אני מבינה שאני חלק מהטראומה הזאת, וזה מפחיד וקשה".

מה עוד את מבינה היום?

"שאני כל כך אוהבת אותו, כל כך מתגעגעת אליו. פי שניים משהרגשתי בעבר. הייתי מוכנה להקריב הכל כדי שיחזור. אני לא מסוגלת לדמיין את עצמי עם מישהו אחר, אבל עברה לי בראש השאלה, איך אמשיך הלאה? יש אלמנות שהמשיכו הלאה, אבל יש גם כאלה שנשארו לבד. אני לא מסוגלת לדמיין את החיים שלי בלי טל. עקרו אותו ממני. בא לי שיחזור, שנשב כאן מול הטלוויזיה, נצחק ונריב. אני מתה לבכות, אבל הבכי תקוע בגרון"

בלוויה נדמה היה שנשברת

"ידעתי שאני רוצה לשאת דברים לזכרו. היה לי חשוב שכולם ישמעו מי היה טל בשבילי ולספר על האהבה הגדולה שלנו, אבל כן נשברתי. וגם שעה ארוכה אחרי הלוויה לא יכולתי לעזוב את המקום. אני מתגעגעת אליו בכל רגע ורגע".

נכנס לכיתה שלי

ספיר קקון, בת שנייה במשפחה בת ארבע בנות, נולדה לג'ני וחיים וגדלה בטבריה. את טל קדושים, בנם של דני וגלית, הבן השני במשפחה בת שלושה בנים, המתגוררים בשנים האחרונות בפוריה עילית, הכירה כשהייתה בת 15. "ההורים שלנו הכירו דרך חברים משותפים ונהגנו לבלות יחד בכנרת. מעולם לא דיברנו. הכרתי אותו כטל מבית הספר ושנינו התביישנו. הוא למד שנה מעליי, עד שיום אחד עשינו יחד על האש, שטנו בסירות בכנרת והקרח נשבר. התחברנו".

שנה חלפה עד שהקשר הידידותי, שהלך והעמיק בין שניהם, הפך לזוגיות. "היינו ידידים הכי טובים. הוא היה משתף אותי ואני אותו - גם בענייני זוגיות. הייתה לו חברה ולי היה חבר והיינו מטיילים יחד. לא הודינו בפני עצמנו שבעצם אנחנו דלוקים אחד על השני. מצד אחד אמרתי לעצמי שאני חייבת לעזוב את החבר. מצד שני חששתי, אנחנו ידידים טובים, ההורים שלנו מכירים, זה לא ילך".

אז איך זה התפתח?

"זה קרה בחופש הגדול. טל היה לפני כיתה י"ב ואני לפני י"א. הוא עבד במועדון 'שאטו' בטבריה. לילה אחד, בשלוש, הוא התקשר ואמר שהוא מסיים לעבוד וביקש שארד למטה. ירדתי, דיברנו, הסתובבנו עם הרכב שלו. אני זוכרת את הערב הזה כאילו שהיה אתמול. הלכנו מכות בקטנה, צחקנו ומשם הכל התפתח, הכל זרם. מיד זה הפך לאהבה גדולה".

שנה לאחר שהפכו לזוג טל היה אמור להתגייס לצבא. "עזרתי להורים שלו לארגן לו מסיבת גיוס גדולה עם המון חברים ומוזיקה טובה", היא אומרת. "טל תמיד היה מוקף בהרבה חברים, אהב אנשים. עשינו מסיבה גדולה ולמחרת הוא התגייס. בלשכת הגיוס התחבקנו, בכיתי וטל נסע ושלח תמונה שלו במדים.

"אחרי כמה שעות הוא התקשר ואמר: 'אני חוזר הביתה. ביקשתי דחיית שירות'. טל, שחלם לשרת במג"ב, שובץ להנדסה קרבית. התקשרתי לאמא שלו ולא האמנתי. ביקשתי ממנה לשלוח לי תמונה שלו נכנס הביתה. כשבא אליי, קפצתי עליו כאילו לא ראיתי אותו חודש".

כמה חודשים אחר כך, בנובמבר 2013, טל גויס למג"ב כפי שחלם. שנה אחר כך התגייסה ספיר.

טל ואת חשבתם להתחתן?

"כל הזמן הייתי שואלת אותו בצחוק: 'מתי כבר תציע לי נישואים?' וטל היה עונה בצחוק, 'מי בכלל רוצה להתחתן איתך?' לפני שלושה חודשים התחלנו לדבר על זה ברצינות. אמרנו שאחרי השחרור נטייל בברזיל ובתאילנד, ואחר כך נעבור לגור יחד. נעבוד, נרוויח כסף ונתחתן. זה היה ברור לנו. עכשיו נשארו רק תוכניות, טל לא כאן.

"ביום שלמחרת התאונה היינו אמורים לחגוג לי יום הולדת 19. לא ככה תכננו לחגוג. ידעתי שטל איתי והיה ברור שהוא יפתיע אותי, לא ידעתי שזו תהיה הפתעה כזאת, לא ידעתי שככה ניפרד".

אין אשמים

בשבועיים שלאחר התאונה ישנה כמעט כל לילה בחדרו, "אבל עכשיו קשה לי לישון שם ולדעת שטל לא שם, אני מתחילה לעכל. איך שאני נכנסת אליו הביתה, אני רואה את שנינו יחד וזה קורע".

את כועסת?

"אני כועסת שזה קרה בסיטואציה של הנאה ולא בסיטואציה של להגן על המדינה, למשל. אני שואלת את בורא עולם, למה לקחת אותו כשהוא נהנה כל כך. הכי מכעיס אותי שזו הייתה תאונה טיפשית. טל יכול היה להיות כאן עכשיו, אבל אין מבחינתי אשמים. מה שקרה, קרה".

"אני שואלת את בורא עולם, למה לקחת אותו כשהוא נהנה כל כך. טל יכול היה להיות כאן עכשיו, אבל אין מבחינתי אשמים. מה שקרה, קרה"

לאחרונה היא מנסה לשוב לשגרה, לשירות הצבאי. "חזרתי כי הכריחו אותי", היא אומרת. "אני שם והראש שלי לא שם. קשה לי. ההורים שלי תומכים בי ואני מודה להם כל יום. לפעמים בבוקר אני שומעת את אמא שלי בוכה ואני יודעת כמה קשה גם לה".

ספיר יוזמת כעת כתיבת שיר לזכרו של טל. ידיד שלה כותב את המילים, אחר מלחין, והיא תבצע. "תמיד הייתי שרה לטל, מרדימה אותו. הוא שאל: 'מתי יהיה שיר שמוקדש רק לי?' ואני הייתי צוחקת במבוכה. כמה ימים אחרי התאונה חשבתי שאני רוצה שכולם ידעו מי היה טל, עד כמה מיוחד הוא היה וכמה הוא חשוב לי.

"לפעמים אני חושבת, מה הוא עושה עכשיו? איפה הוא? עם מי הוא? אני מתה להתקשר ואין לי לאן, אז אני מדברת אליו".

מה את אומרת לו?

"טל, איפה אתה? איך עזבת בלי התראה? אפילו לא הספקת להגיד לי מזל טוב ליום הולדת. אני צריכה אותך כאן איתי".

_____________________________________________________

עוד באנשים: