אמא שלי ויתרה עליי ביום שנולדתי ואבא בחר שלא להכיר בי. סבתי האהובה מלי גידלה אותי. בזכותה מעולם לא הרגשתי חסך של הורים ומשפחה, והיא מילאה בעבורי את החלל. סבתא היא האור של חיי.

"בגיל 24 נסעתי בפעם הראשונה לטיול בתאילנד ומהרגע הראשון נשביתי בקסמיה. הנופים המדהימים, האוכל הכי טעים בעולם, האנשים המחייכים וטובי הלב. חזרתי לשם לטייל לפחות שש פעמים.

"לפני שנה, בטיול האחרון שלי, נכנסתי במקרה לאחד הקניונים בבנגקוק ושם פגשתי את אונואמה, בחורה יפהפייה שעצרה לי את הנשימה. החלפנו מבטים במשך דקות ארוכות ואני ידעתי שזו האחת שלי. הקליק היה מיידי. ניגשתי אליה וביקשתי מספר טלפון. היא הייתה מופתעת מאוד ושאלה לשמי. את ישראל היא לא הכירה והאנגלית שלה הייתה בסיסית, אבל זה לא הפריע לי. אונואמה הגיעה לביקור משפחתי מקונקן, מקום מגוריה, אזור כפרי בצפון־מזרח תאילנד.

"גם אונואמה גדלה כיתומה אצל דודתה. אמה נפטרה ממחלה ואביה נעלם לפני שנולדה. מעבר ליופיה, סיפור חייה כבש אותי. העובדה שגדלה בלי הוריה אצל דודתה חיברה אותנו. אחרי שכנועים רבים היא הסכימה לבוא לחיות איתי בבנגקוק, למרות התנגדות משפחתה.

"היינו צמודים במשך שלושה חודשים. קשר חזק כל כך לא חוויתי מעולם. כשחזרתי לארץ המשכנו להיות בקשר הדוק, וכעבור חצי שנה שבתי לתאילנד כדי להתאחד איתה. ידעתי שהיא תהיה אשתי וכשהחלטנו להתחתן, אונואמה עמדה בפני בחירה קשה. משפחתה לא רצתה בשידוך הזה והציבה לה אולטימטום. היא בחרה בי. כיוון שלשנינו אין הורים, משפחה או חברים, חשבנו לעשות טקס קטן בעיריית בנגקוק.

"ערב אחד, קצת לפני ולנטיינ'ס דיי, חיפשתי באינטרנט משהו נחמד לעשות ופתאום קפצה מודעה על חתונת פילים. נדלקתי. מסתבר שמדובר בחתונה מסורתית עתיקה שנערכת בחוות פילים בסורין. זו חתונה המונית שכוללת כמה עשרות של חתנים וכלות, ומתבצעת דרך לשכת התיירות של תאילנד.

"כך נולדה החתונה שלנו. סגרנו את הדיל ולא ידענו מה מצפה לנו. כשהגענו לסורין, לקחו אותנו לסיור ואחרי כן למלון. בערב יום האהבה אספו אותנו למסיבה גדולה וארוחת ערב. המארגנים הגיעו עם דובי ענק ולב עם סוכריות, ובתוך האולם חיכתה תמונה ענקית שלנו. היינו המומים. בצד השני היו מסכי ענק שעליהם הקרינו את תמונות הזוגות שעומדים להינשא.

"בתום הערב חזרנו למלון וכבר בארבע לפנות בוקר חיכו לנו המלביש, הספר והמאפרים והכינו אותנו לחתונה. הם עשו אותנו הכי יפים שיש. כשהגענו לכפר הפילים הפרידו בינינו. על ראשה של אונואמה הניחו כתר שעשוי מעלים מיוחדים. היו שם 36 חתנים נוספים. כל אחד עלה על הפיל וכך החלה תהלוכה מרהיבה, שלוותה בנגנים מקומיים, ובנות הכפר רקדו בלבוש מסורתי. לאורך כל הדרך עמדו אנשים מחויכים שהתרגשו איתנו, כאילו הם חלק מהמשפחה. זה היה קרנבל ענק של אהבה.

"כשהגעתי למקום הטקס קיבלתי זר פרחים שאותו הייתי אמור למסור לכלה וכשהתקרבתי אליה, הלב דפק בפראות. היא הייתה עוצרת נשימה ממש. ראיתי שהיא מזילה דמעה וגם אני בכיתי. סבתא ודודה שלי ראו את החתונה בסקייפ, ובכו יחד איתי מהתרגשות. הגשתי לאונואמה את הזר, חתמנו על תעודת הנישואים והחלפנו טבעות. לסיום ניגשו אלינו זקני הכפר, קשרו לנו סרט לבן ובירכו. הטקס הסתיים כששנינו ניגשנו להאכיל את הפילים בסלסילת פירות ואחר כך עלינו יחד על אחד הפילים, ואנשי הטקס הגישו לנו את תעודת הנישואים ופילון קטן מתנה.

"בסיום הטקס חזרתי לארץ בלי אונואמה, כדי לסדר את כל המסמכים. לפני כחודשיים היא הצטרפה אליי והתקבלה בחום ובאהבה".

שורה תחתונה:

"חוויתי אהבת ילדות נכזבת ואיבדתי אמון באהבה, עד שפגשתי את אונואמה שלי והלב חרץ את גורלו".

_____________________________________________________________

מה הסיפור שלכם?

אם גם לכם יש חוויה מיוחדת שעברתם, אירוע שאתם מתים לשתף בו אחרים, או משהו אישי ששמרתם בבטן ועכשיו אתם מוכנים לספר עליו- צלצלו אלינו ל: 03-6386951 או שלחו מייל: farkash33@gmail.com

_________________________________________________________________

לכל אדם יש סיפור:

  • הסיפור באדיבות עמוד הפייסבוק של "מועדון ידידי תאילנד בישראל"