זה קרה בדיוק היום (ראשון) לפני עשר שנים, ב-12 באפריל 2005. אהוד מנור, חתן פרס ישראל לזמר עברי וללא ספק הפזמונאי הפורה והבולט בארץ, נפטר במפתיע מדום לב בגיל 64. עשור לאחר מכן, החלל עדיין ריק: לא קם יורש לאהוד מנור. לא נמצא הישראלי שמסוגל לכתוב מאות שירים שחלק גדול מהם הפכו לפסקול של המדינה, וגם לתרגם בכישרון רב מחזות לתיאטרון, ועל הדרך להגיש תוכניות רדיו וטלוויזיה. לא נמצא האיש שיכול לתרגם את מולייר ולכתוב שירים לאירוויזיון בו זמנית, ואת שתי המשימות למלא בהצלחה. מבחינה זו, מנור היה תופעה שאין לה אח ורע לא רק בישראל, אלא בעולם כולו.
בשביל הקהל הרחב היה מנור האיש שחתום על "ברית עולם", "ימי בנימינה", "בשנה הבאה", "אחי הצעיר יהודה", "אבניבי", "אין לי ארץ אחרת", "בן יפה נולד", "ללכת שבי אחרייך", "הנה הנה", "מישהו" ועוד - אבל בשביל האלמנה עפרה והילדים גלי, ליבי ויהודה (ידי) הוא היה בעל, אבא, סבא, אדם פרטי. לרגל יום השנה העשירי למותו ביקשנו מהם לדפדף באלבומי התמונות המשפחתיים ולבחור את הרגעים הפרטיים במחיצתו שאליהם הם מתגעגעים במיוחד.
הבחירה של עפרה
החתונה במועדון סברה בניו יורק, 1965
"אחרי שבוע הוא אמר לי: 'עפרה, אנחנו מתחתנים'. אמרתי לו שמה פתאום, בשום אופן, אבל בסוף השתכנעתי. אני לא זוכרת שהתרגשתי במהלך החופה; לא כל כך הבנתי מה זה. בעיקר פחדתי מזה שאנחנו נורא שונים. יש לו שיר שהוא כתב כמה חודשים לפני שהוא מת – סי היימן מקליטה אותו בימים אלה – והוא מדבר על זה שאתה מתחתן עם מישהי שיש ביניכם ניגודים, ולאט-לאט הרווח ביניכם קטן ואתם הופכים להיות דומים. היינו דומים מאוד בשנים האחרונות. ידענו כל ניואנס קטן אחד על השני. ככה זה אחרי 40 שנה יחד. קשה לי לעכל שעברו עשר שנים. עדיין מאוד-מאוד עצוב לי".
טיול משפחתי בלונדון, שנות ה-90
עם עפרה בחדר השינה, 1995:
הבחירה של גלי
אבא בשנות ילדותו בבנימינה, שנות ה-40 של המאה הקודמת
"לימים חברה שלו סיפרה לי שהם התחברו מאוד עם החיילים הבריטים שהיו מטילים עליהם עוצר. הם דיברו איתם, ועבורם זו ממש הייתה חוויה חיובית. אבא תמיד היה מספר שזה היה עוצר ג'נטלמני. ככה הוא התחיל ללמוד אנגלית, אגב, ומשם נולדה האהבה לאנגליה. בעיניי זה מטורף. האהבה לאנגליה התגברה אצלו בשנים ההן. הייתה במושבה אישה אנגלייה ממנצ'סטר, ואבא היה מגיע אליה כל שבוע באופניים כדי לקרוא את עיתון הפופ 'צ'ארטס' שהיא הייתה מנויה עליו. היו שם כתבות על אלביס וקליף, והוא היה מגיע בקביעות ובהתמדה ולומד ממנה אנגלית במשך שנים. רק כששמעתי על הילדות שלו, הכול התחבר לי, והבנתי את האהבה שלו לקולנוע וכמובן גם לתרבות בריטית ואמריקאית".
"הטוב, הרע והנערה"
על רקע תפאורת ההצגה "הטוב, הרע והנערה", 1972
עם הנכד עידו, 1998:
"אחד הזיכרונות הכי חזקים שיש לי ממנו בתור אבא הוא שכל פעם שהוא היה חוזר מהרדיו הוא היה מביא לי תקליט. פעם הוא הביא לי את ג'וני מיטשל, פעם את נינה סימון או את אלה פיצג'רלד, והוא ידע לעשות את זה ככה שתרצה לקחת. בדרך כלל, כשאתה דוחף משהו לילד, הוא יבעט לך בפרצוף. כשהתבגרתי קצת גיליתי את ניק דרייק, אז אבא הלך לרדיו, הקליט לי את כל התקליטים לקלטות וכתב על המדבקות: 'לגלי, באהבה'. אני שומרת אותן עד היום. החינוך המוזיקלי היה מאוד חשוב לו, והוא ניסה להנחיל אותו גם לנכדים. זאת באמת מתנה גדולה שהוא השאיר לנו".
הבחירה של ליבי
עם הכלבה המיתולוגית באני, שנות ה-70
שותים ונהנים בניו אורלינס, שנות ה-90
"מאוד אהבתי להסתובב עם אבא, במיוחד בחו"ל. גם הייתי הפרטנרית הקבועה שלו להופעות ולקונצרטים, כי לאמא יש פחד מקהל גדול. חוץ מזה, היה לנו אותו טעם. ההסתובבויות שלנו באמריקה כללו בעיקר כניסה לחנויות ספרים ששנינו אהבנו, וגם הלכנו יחד לסרטים. ממש גנבתי איתו את הזמן. בכלל, הזיכרון הכי חזק שלי מאבא, זה שהכי מסמל לי אותו, שייך לתקופה שלי בניו יורק. אבא נסע איתי לשבוע הראשון כדי לבדוק שאני מסתדרת. עמדנו בברודווי פינת בליקר, שם הייתה הדירה שלי, ואבא נתן לי לעלות לבד ועשה לי שלום מרחוק. הייתה בו מין דאגה כזאת, וזו הייתה סצינה מושלמת בעיני: הוא שולח אותי לעצמאות, אבל עדיין מסתכל".
עם הנכדה דפנה,
"הוא נפטר כשדפנה הייתה בת שנתיים ושלושה חודשים, ולצערי רוב הזיכרונות שלה הם מתמונות. מאוד קשה לי עם זה שהוא לא ראה את שאר הילדים, כי הנכדים מבחינתו היו פסגת העולם. גם היום, כשאני רואה את הבנים של גלי, שהם בני 16 ו-17 וחתיכים כאלה, ועידו בכלל דומה לו מאוד, זה נורא קשה לי, כי אבא היה כל כך שמח לראות אותם ולצאת איתם ולקחת אותם לסרטים, הופעות והצגות. עבורי זה באמת הדבר הכי עצוב בעולם".
הבחירה של ידי
יום הולדת ארבע לידי, 1981 (מספרת עפרה, ראו תמונה גדולה למעלה): "התמונה הזו צולמה חצי שנה אחרי שנסענו לגור בלונדון, בדירה החדשה שלנו. הילדים זוכרים את זה בתור תקופה מאושרת, אבל עבורנו זו הייתה תקופה קשה. בכל זאת, לקחנו שלושה ילדים לארץ זרה, קרה, שבה הם לא הכירו אף אחד. בנוסף, הייתה אז אנטישמיות בלתי רגילה. בבית הספר שגלי למדה בו אפילו ציירו צלבי קרס על החומות. אבל כששאלתי את ידי על התקופה הזו, התברר שכל הזיכרונות שלו הם טובים. את ימי ההולדת חגגנו תמיד אצלנו בבית. אני הייתי אופה עוגת שוקולד וכותבת את המספר עם עוגיות עדשים.
"רווח אחד יש להם מהתקופה בלונדון: שלושתם דוברי אנגלית שוטפת. ידי עשה תואר שני במשפטים בשיקגו וסיים בהצטיינות. אני חושבת שבזכות זה הוא גם עבר במכה ראשונה את המבחנים ללשכת עורכי הדין האמריקאית, שזה נדיר. אהוד נסע איתו למבחנים והיה במתח גדול. היה ביניהם קשר מאוד חזק. אני הייתי פסימית. אמרתי לידי: 'אל תתאכזב אם לא תעבור. אפילו הבן של קנדי עבר רק במכה שלישית', אבל אהוד היה אופטימי. הוא חיכה וחיכה, כל כך האמין, ובלילה שהוא נפטר הגיע המייל שהודיע שידי עבר את המבחן. אי אפשר לתאר איך בכינו ואיזו תחושת החמצה זו הייתה. כמה הוא חיכה לתשובה הזאת. זה כאב עצום שאנחנו נושאים אותו עד היום".
מופיעים עם "הדור הבא", שנות ה-90 (
"יהודה'לה היה מדהים, חמד של ילד. אהוד אהב אותו אהבת נפש; זו הייתה אהבה אמיתית, והוא לא הצליח להתגבר על העניין הזה. המוות שלו השפיע עליו יותר מכל דבר אחר. יהודה עוד הספיק להגיע לבית החולים כשגלי נולדה, עם מדים והכול, וזו הייתה הפעם האחרונה שראינו אותו. אני ממש זוכרת את הטלפון בשתיים בלילה; זה גמר את אהוד. הוא הפך לאדם עצוב מול העיניים שלי".
בחירת המערכת
"ארץ טרופית יפה"
כשעברנו עם משפחת מנור על שלל אלבומי התמונות, צדה את עינינו תמונה אחת עם מתי כספי שצולמה ב-1977 (ראו למעלה). לא הצלחנו להתאפק וביקשנו רשות לפרסם גם אותה. המשפחה נעתרה לבקשתנו, ועפרה סיפרה על הרגע שמאחורי התמונה.
"אהוד ומתי זה חברות ואהבה של שנים, ואת הרגע הזה אני ממש זוכרת. מתי הגיע אלינו הביתה, אמר: 'עפרה, תביאי את המצלמה', ואז הוא שלף את הסומבררו הענק הזה ואת השפם - אני לא יודעת מאיפה. כל זה היה לכבוד צילומי הפוסטר של המופע 'ארץ טרופית יפה'. זה היה רעיון של מתי. הוא תמיד היה מלא ברעיונות כאלה. ירדנו למטה לחצר, והיו שם צחוקים, פשוט בכינו מרוב צחוק. צחקנו כל כך חזק עד שאי אפשר היה לצלם. איזו הברקה זאת הייתה, לשים שפם אחד. זה באמת היה נורא מדליק. חשוב לי להגיד שלאהוד הייתה מערכת יחסים מעולה עם כל המלחינים בארץ, אבל בתמונה הזו יש כל כך הרבה חיות, כך שהיא בהחלט מסמלת את כל הצדדים שהיו בו".
__________________________________________________
עוד באנשים:
- איבדו לפני חודש את בנם, וכבר מתגייסים למען ילדים אחרים
- הנער שהתנצח עם ינון מגל, מספר על המשפחה המיוחדת שלו
