"אני מאמן אותה, אבל היא לא מקבלת תנאים מועדפים"

האבא: אריק זאבי (38), שלוש פעמים אלוף אירופה וזוכה מדליית ארד בג'ודו באולימפיאדת אתונה

הבת: נועם, בת חמש וחצי, ג'ודואית ומתעמלת אמנותית

קצת לפני גיל ארבע כבר התייצבה נועם זאבי על מזרן הג'ודו, לאימון ראשון אצל אביה, מאמן נבחרת הנוער של ישראל בג'ודו, והאיש שפינק אותנו במדליה אולימפית באתונה 2008. במקביל היא החלה להתאמן בהתעמלות אמנותית במרכז האולימפי בהדר יוסף.

עוד לפני כיתה א' נועם הקטנה עסוקה מדי יום באימונים מפרכים: שלוש פעמים בשבוע, שעתיים־שלוש בכל אימון בהתעמלות, ועוד פעמיים בשבוע אימוני ג'ודו. "לפעמים לא בא לה ללכת, ובגלל שזה קורה לעתים נדירות אנחנו זורמים איתה. בגיל צעיר היא צריכה לבוא בכיף, אבל ככל שהיא תתקדם ותהיה יותר רצינית, המשמעת תגבר", אומר זאבי.

מה היא אוהבת יותר, התעמלות או ג'ודו?

"היא מאוד אוהבת את שניהם, אם כי בינתיים היא שמה יותר גז על ההתעמלות".

למה חשוב לך שהבת שלך תלך בדרכך ותעסוק בג'ודו?

"חשוב לי שהילדים שלי יעסקו בספורט, כי אני רואה בספורט אמצעי לחינוך ולרכישת השכלה מנטלית, והזדמנות להתעמת מול עצמם בכל מיני מצבי קיצון שלא קיימים במצבים רגילים, כמו לחץ והתמודדות עם קשיים וכישלונות. אני רואה את הדריכות שלה בתחרויות, איך היא נערכת ואיך היא מתגברת על הקושי. ספורט יכול לגרום לילד לגדול מבחינה מנטלית, וזה מאוד חשוב לנו".

עד כמה אתה מעורב באימונים שלה?

"בהתעמלות אני מקפיץ ומחזיר אותה, אבל לא מתערב מקצועית. כשהיא הלכה לתחרות נתתי לה כל מיני טיפים כדי להוריד את הלחץ, בזה אני בהחלט יכול להועיל. אשתי רקדנית בלט, אז בהתעמלות אמנותית היא מבינה יותר טוב ממני. בג'ודו אני מאמן אותה".

מה החסרונות בכך שאבא הוא המאמן?

"אני מניח שברמה תחרותית רצינית יכולות להיות לזה משמעויות ועשויים להיווצר קונפליקטים, אבל בגיל שלה זה יותר משחק, הכל מאוד חברתי ופחות תחרותי, וזה לא באמת משנה. באימון אני לא אבא, אני המאמן והיא לא חוצה את הגבול. היא לא מקבלת תנאים מועדפים וגם לא מבקשת".

איך אשתך מקבלת את הרצון שלך לגדל אלופה?

"אני מגדל ספורטאית. אם היא תהיה אלופה אפשר יהיה לדעת בגיל הרבה יותר מאוחר".

יש לך חלום שהיא תצליח בענף שלך?

"דווקא בג'ודו לא הייתי רוצה לראות אותה מתקדמת למקצוענות, כי המשקולת של ההישגים שלי תהיה על הגב שלה. הייתי שמח לראות אותה משתתפת באולימפיאדה, ולא משנה באיזה ענף. כל ספורטאי שהגיע לרמה בינלאומית מברך על החוויה הזאת גם ברמה האישית וגם בגלל הכבוד הגדול לייצג את המדינה. הלוואי שהילדים שלי יחוו את זה, אני בהחלט מאחל להם להגיע לשם".

ההתמסרות לספורט לא מזיקה לה חברתית?

"יש לה יום פנוי אחד בשבוע ויש את סופי השבוע שבהם היא נפגשת עם חברות, וחוץ מזה רוב החברות שלה הולכות איתה לאחד מהחוגים. כרגע אנחנו לא רואים בעיה".

"אנחנו פה בשביל לעזור להן להגשים את החלום שלהן"

ההורים: אלי צוקרמן (41) ושני קדמי (37), ייצגו את ישראל באולימפיאדת סידני 2000 (שני השתתפה גם באולימפיאדת אטלנטה בתחרות זוגות עם השייטת ענת פבריקנט)

הבנות: גל (11) ובר (9), שייטות בדגם אופטימיסט

מאז שהן זוכרות את עצמן, גל ובר צוקרמן, בנותיהן של השייטים האולימפים אלי צוקרמן ושני קדמי, חיות במים. כשההורים התאמנו הן יצאו איתם לים, ובגיל תשע התחילו לשוט בעצמן, לשמחתם של ההורים.

"לא חשוב לי שהן יהיו דווקא שייטות, כל ספורט שהן היו בוחרות היה משמח אותנו כי ספורט זה חובה", אומר צוקרמן. "ילד שלא עוסק בספורט, לא יממש את מלוא הפוטנציאל שלו מבחינה התפתחותית, וספורט בשבילי זה גם משחק כדורגל בשכונה. היה לי חשוב שהן יעסקו באיזשהו ענף ספורט ואני שמח שהן בחרו את הענף הזה. כיף שיש לנו תחביב משפחתי משותף, אבל גם אם הן היו בוחרות משהו אחר, זה היה בסדר גמור".

מאיזה גיל הן מתאמנות?

"מרגע שהן נולדו הן בים, שנינו שייטים וגרים בשדות ים, אז זה חלק מהעסק. בכיתה ד' הן התחילו להפליג לבד, הן מתאמנות במועדון השיט שדות ים, גל זו השנה השלישית ובר בשנה הראשונה".

הן גם מתחרות?

"בינתיים רק בארץ, ויש להן הישגים נאים: גל מובילה את שכבת הגיל שלה בארץ".

עד כמה אתה מעורב באימונים שלהן?

"אני המנהל המקצועי של איגוד השיט. באימונים הספציפיים של הבנות אני לא נוכח, אבל אני תומך כמו שאבא צריך לתמוך, אם זה תמיכה אישית ואם זה תמיכה מערכתית. אני לא מעורב בשוטף, אלא יותר בהכוונה".

תרצה יום אחד לאמן אותן?

"לאבא יש מעורבות רגשית מאוד גבוהה ומאוד קשה לעשות את ההפרדה. אבא צריך להיות אבא, ומאמן זה מאמן".

אשתך, שני קדמי, שהיא בעצמה בעלת הישגים אולימפיים, מעורבת באימון הבנות?

"כמוני, גם היא שמחה שהן עוסקות בספורט הזה, ושנינו תומכים בכל מה שאפשר. אנחנו מלווים אותן יד ביד בתחרויות ובאימונים. לנו זה כיף, כי אנחנו אוהבים להיות בים".

כמה פעמים הן מתאמנות בשבוע?

"הגדולה 4-3 פעמים בשבוע, הקטנה פעמיים, אבל בשיט האימונים ארוכים, ארבע שעות כל אימון בימי חול ובשבת הרבה יותר".

איך מתנהלים חיי החברה שלהן נוכח העומס הזה?

"כרגע יש להן חיי חברה מאוד פעילים, אבל אם הן יבחרו להמשיך הלאה ולהתקדם לרמות הגבוהות והבינלאומיות, זה יבוא גם על חשבון חיי החברה. היום אין להן בעיה, הן יודעות לנהל את הזמן, גם להיות עם חברות וגם להפליג. לשיט יש מחיר והן עושות את הבחירה. אל תשכחי שאנחנו גרים בשדות ים והשיט פה הוא ענף מאוד פופולרי. במקום כזה יש לזה ערך מוסף חברתי. כשהן חוזרות מתחרויות עם גביעים, המורים מבקשים מהן להביא אותם לכיתה, והן זוכות להערכה חברתית".

השאיפה היא להגיע עם הבנות לאולימפיאדה, כמוכם?

"אשקר אם אגיד לך שלא, מאוד אשמח אם זה יקרה, אבל אני לא לוחץ ולא דוחף. שיגיעו לאן שהן רוצות ושיעשו את זה הכי טוב. אי אפשר לעשות ספורט בשביל מישהו, הן עושות את זה רק בשביל עצמן, ואנחנו פה בשביל לעזור להן להגשים את החלום שלהן".

"אני אומר לה שלהצלחה צריך לחכות"

האבא: אלכס אברבוך (40),שלוש פעמים אלוף אירופה בקפיצה במוט, הגיע למקום השני והשלישי באליפות העולם, נציג ישראל בשלוש אולימפיאדות, שמתוכן העפיל לשני גמרים

הבת: דיאנה, בת 11, שחקנית טניס

למה חשוב לך שהבת שלך תהיה ספורטאית?

"זה בריא ועושה גוף יותר יפה, ויש פרסים ומדליות והרבה כבוד. הספורט התחרותי בונה אישיות, מחשל, עוזר להתגבר על קשיים ולהתמודד יותר טוב עם החיים".

מאיזה גיל דיאנה מתאמנת?

"מגיל חמש היא מתאמנת במועדון מכבי נתניה, חמש פעמים בשבוע, שלוש שעות כל אימון ולפעמים יותר, כי היא כבר משתתפת בתחרויות ארציות".

עד כמה אתה מעורב באימונים שלה?

"בהתחלה הייתי יותר מעורב, אבל עכשיו היא גדולה, וכבר נוסעת לאימונים לבד באופניים. אני נותן לה טיפים של אלוף, כמו לא לוותר ולהמשיך למרות הקושי, ואיך להתמודד עם לחצים ולהיכנס לריכוז בתוך התחרות. אני אומר לה שלהצלחה צריך לחכות, זה לא מגיע ישר".

אתה רוצה שהיא תעבור לקפיצה על מוט?

"לא כל כך, אני חושב שהיא לא כל כך בנויה לזה, אבל יש לה עתיד בריצת משוכות וקפיצה לרוחק, כמו סבתא שלה. אמא שלי, פאולינה, הייתה אתלטית ברוסיה, היא רצה משוכות וקפצה לרוחק, ואני חושב שדיאנה הולכת בדרכה".

איך אשתך מקבלת את הרצון שלך לגדל אלופה?

"גם היא ספורטאית, היא הייתה אלופת רוסיה בהתעמלות מכשירים, ואחר כך זכתה גם באליפות באירוביקה ספורטיבית. דיאנה גדלה על זה שספורט הוא חלק מהחיים".

זה לא מזיק לה חברתית?

"יש לה הרבה חברים במועדון הטניס, זאת מסגרת נהדרת לילדים. וחוץ מזה - אין מה לעשות, לפעילות כל כך אינטנסיבית יש מחיר. כשאת רואה ספורטאים באולימפיאדה את מבינה שהם התמסרו לזה מגיל צעיר".

היית רוצה שהיא תגיע לאולימפיאדה?

"ברור, למה לא? האולימפיאדה זה הטופ של הטופ, ואם היא תגיע לשם נפתח בקבוק שמפניה ונאחל לה בהצלחה".

_____________________________________________________________

עוד באנשים: