ירון לונדון (74), עיתונאי, פזמונאי, איש טלוויזיה, הוציא לאור לאחרונה את האוטוביוגרפיה "לו הייתי פיראט" (הוצאת כתר). הוא נולד וגדל בתל אביב, בן לשחקן בתיאטרון "המטאטא" ומורה לעברית, שהגיעה ארצה מאוקראינה. הוא היה נשוי במשך כ-50 שנה לנירה לונדון ז"ל, עד מותה בחודש פברואר 2010, והוא אב לארבעה ילדים: אורי לונדון, 49, בוגר לימודי מתמטיקה, איש הייטק; דניאלה לונדון-דקל, 48, מאיירת; עידית לונדון-שפיר, 42, ביולוגית; יואב זהבי, 27, עורך בערוץ הספורט.

כיום נמצא לונדון בזוגיות עם הסופרת מיכל זמיר, והוא מתגורר בתל אביב. במסגרת מסע הזיכרונות של לונדון לאורך חייו, תיאר בספרו החדש כיצד הושפע מנשים משמעותיות בחייו.

נשים שיודעות לתת מרחב ומקום לסודות במערכות היחסים, מרוויחות הרבה אמון

יש דבר אחד שאם אנשים היו מבינים אותו, מערכות היחסים שלהם היו הרבה יותר טובות: היכולת לתת מרחב. לא לרגל. לא לשאול, עם מי נפגשת היום? צריך להניח חללים אינטימיים. החשיפה וגילוי הלב הם דברים חשובים בזוגיות, אבל יחד עם זה, לא צריך לחפור. אני אומר, עזבו, תנו אמון. תנו לחטוא אפילו. לכל אחד יש חטאים קטנים, וצריך לעזוב את זה ולתת מקום להתאוורר. חיי זוג אינם צריכים להיות כלא זוגי. יש מקום למערכות יחסים נבדלות קצת, לאו דווקא מיניות, אחרת אתה נחנק. קשה מאוד לחיות עשרות שנים בתוך בדידות זוגית וגם לא צריך.

נשים שלא נשארות "צעצועיות" ליד הגבר שלהן, הופכות לשותפות אמת במסע החיים

היכולת לצמוח ביחד בלי שהדרכים ייפרדו לחלוטין, היא חלק מהסוד לזוגיות ארוכה. אנחנו חיים הרבה שנים, ועוברים עלינו כמה פרקי חיים. איננו כפי שהיינו בשנות ה‭20-‬ לחיינו, כאשר נפגשנו. אם זוגות לא מצליחים לצמוח בזיקה זה לזו, השוני מפריד. זה כמעט מובן מאליו. אם אישה נשארת צעצועית, ולא שותפה אמיתית לחייו של בן זוגה, ואם גבר אינו שותף אמיתי לחייה של זוגתו, אם אין שיחות בערב או חילופי חוויות, המשותף מתפורר. אז מתפוררים גם כל הדברים האחרים ואף התשוקה המינית נחלשת. אם זוג לא מצליח לעמוד ביחד באתגרים, ולחלוק את החוויות ואת הצער, הסבל והקשיים, העסקה ביניהם מתפרקת.

נשים מצפות היום מגברים לכל מיני דברים עוד לפני שהתחיל הקשר

שמעתי עכשיו מחבר, איש תקשורת מפורסם וגרוש בפעם השנייה, שהוא יצא עם אישה, ולתימהונו היא נענתה מיד להצעה שלו לבוא אל ביתו ולאכול אצלו ארוחת ערב. זה היה מהר מדי לטעמו, ולפני או אחרי שהם נכנסו למיטה, היא שאלה אותו: "אתה יכול לפרנס אותי בכבוד‭"?‬ נדמה לי שבדורי זאת לא הייתה השאלה הראשונה שנערה הייתה שואלת את האיש שאיתו היא נכנסת למיטה. בתקופתי לא שאלו שאלות, לפחות לא בסביבה החברתית שבה אני גדלתי. ברור היה לגמרי, שבני זוג מזומנים לחיי עבודה, שנשים ילמדו ויעבדו, ובוודאי שכך היה בקשריי עם רעייתי, שהיו בראש ובראשונה משיכה מינית עזה, ואחר כך דיברנו על כל היתר.

נשים הן לא ממארס וגברים הם לא ממאדים

אני לא חש בהבדל עמוק בין גברים לנשים. יש הבדלים פיזיולוגיים וישנו האילוף החברתי שמקצה לאישה מקום מסוים ולגבר מקום אחר, אבל המציאות כיום משתנה מאוד. לו הייתי חי עם גבר הומוסקסואל, סביר להניח כי הנושאים לשיחה בינינו היו זהים לשיחות שלי בזוגיות עם אישה.

נשים מלוות את בן הזוג החולה, הנכה או פצוע המלחמה בלי הרבה שאלות

אצל גברים שמלווים את נשותיהם בעתות מחלה, המסירות היא ממש לא מובנת מאליה. התקופה של החיים עם אשתי לקראת מותה הייתה שיעור במובן שלמדתי על עצמי משהו שלא ידעתי: יש לי יכולת לטפל בזולת. לא האמנתי בכוחי לעשות את זה. חשבתי שלא תהיה לי יכולת לוותר על חיים מחוץ לבית ולהתמסר להקל על אשתי. שאלתי את עצמי, האם אני מסוגל למה שרוב הנשים עומדות בו, וזה לא כל כך מובן מאליו לגברים. לשמחתי התברר לי שאני מסוגל לעמוד בזה וזה נותן לי תחושה שדומה לעבודת אלוהים. ברגע שאתה משעבד את עצמך ונותן משמעות מוסרית למעשיך, אתה חווה תחושת סיפוק שמקלה על סבלך, על בדידותך ועל השגרה הסיזיפית של חיים עם אדם חולה.

נשים שיש להן ילדים וקריירה לא טופחות לעצמן מספיק על השכם

אני מלא הערצה לנשים שמצליחות להיות רב-תכליתיות. זה באמת מפליא בעיניי, שנשים עם שלושה ילדים עושות תואר שני ומסיימות אותו בהצטיינות. אני רואה את הרב-תכליתיות הזו גם אצל בנותיי. בעלה של בתי הבכורה הוא רופא שעובד במשרה וחצי, והוא גם יהודי אורתודוקסי שמבלה זמן רב בלימודי תורה, אך הוא גבר נפלא שחולק את הנטל עם בתי. ועדיין, עול הבית הוא בעיקר על כתפיה של בתי, שעובדת מהבית, ולכן כל הכבוד לה שהיא מצליחה לעשות את זה. בעולם מושלם היכולות והאפשרויות של גברים ונשים הן זהות, אבל זה הרי לא כך באמת.

לפעמים נשים יכולות להשפיע עליך למשך כל החיים גם מבלי שהן אומרות דבר מפורש

ד"ר דבורה אילון-סירני, מורתי לביולוגיה במגמה החקלאית של "גימנסיה הרצליה‭,"‬ הייתה המורה שהכי השפיעה על אהבת הטבע שלי דווקא בגלל מה שלא אמרה. בחלק מהשיעורים ישבנו תחת עץ העבות בחצר הגימנסיה הישנה, והאופן שבו היא התייחסה אלינו, באיזו חביבות, כאילו אמרה: "בואו נכייף, זה יופי לדעת, תראו כמה יפה הטבע‭."‬ כיף וידע הן לכאורה שתי מילים שלא מתיישבות זו עם זו, אבל התשוקה לידע והרצון להנחיל ידע הגיעו מדבורה, מורתי.

כדי שנשים יוכלו לממש את עצמן, גברים מוכרחים להשתנות

מוכרח להיות מודל שיתופי מלא בין גברים לנשים, ובעיניי החינוך והאחריות להסתגל למצב החדש, שבו גם נשים עובדות ומנהלות קריירה, מוטלים על הגברים. הם אלה שחייבים להשתנות. ההשתנות של מעמד האישה מבחינה מוסרית וערכית, הוא מהלך שאי-אפשר לערער עליו. נשים אינן נופלות בדבר, ובמידה מסוימת אפילו עולות על גברים. אולם רוב הגברים טרם הצליחו לעשות את השינוי הזה בתפיסת המחשבה. אני בעצמי לא יודע אם הצלחתי.

לא צריך לחפש בחיים את הנשים מהפנטזיה האירוטית

יש גברים שמחפשים חברה טובה לחיים, אולם גברים רבים עדיין רוצים אישה חמודה, שתעשה להם ממולאים כשהם באים בצהריים הביתה, תעלה על עקבי סטילטו ותהיה דומה לנשים באתרי הפורנו. יש גם מי שרוצים אישה שיש לה קריירה משלה, דמות שתעניין ותאתגר. אני אומר כך: פנטזיות ארוטיות יש לכולם, אבל יש מרחק בין עולם הפנטזיה לחיים. אנחנו בני חירות להתעסק בפנטזיות, לאונן, לצפות באתרים פורנוגרפיים, וצריך לתת לגיטימציה לדמיון. טוב לפנטז. מותר לפנטז, אבל חשוב לזכור תמיד שזו רק פנטזיה, והחיים הם אחרים.

_____________________________________________________

עוד באנשים: