ינואר 2014: נפרדנו כך

שנת 2014 נפתחה במותם של שני מנהגיגים אדירים משני קצוות המפה הפוליטית– אריאל שרון (1928-2014) ושולמית אלוני (1927-2014). שרון, ראש הממשלה ה-11 של ישראל ואחד המצביאים הגדולים שידעה המדינה, קידם את מפעל ההתנחלויות במשך רוב ימיו אבל גם הפך לזה שפינה את רצועת עזה מהתנחלויות בשנת 2005. אחרי שמונה שנים שבהן הטלטל בין חיים למוות במצב של תרדמת, מת שרון בתחילת השנה.

אלוני, כלת פרת ישראל ושרת החינוך בממשלת רבין השניה, התחילה בצד השמאלי של המפה הפוליטית ודבקה בו כל חייה. היא התחילה את הקריירה הפוליטית שלה במפא"י, ובשנות השבעים הקימה את תנועת רצ לקידום זכויות האדם והאזרח בישראל, ממנה צמחה מפגלת מר"צ בהנהגתה של אלוני. היא נחשבת לאחת מהנשים הראשונות שקידמו רעיונות של זכויות אדם ואזרח במדינת ישראל.

פברואר 2014: מנהיגה חופשית

בסוף 2013 פרצו באוקראינה מהומות אזרחיות כנגד הממשלה והנשיא ויקטור ינקוביץ', על ידי כוחות אופוזיציונים פרו-מערביים. ב-22 בפברואר, בתום שלושה חודשים של מאבק אלים, שוחררה מהכלא ראשת ממשלת אוקראינה לשעבר, יוליה טימושנקו, שהוחזקה במאסר מאז שהורשעה בשימוש לרעה בכוח ב-2011. המנהיגה בת ה-54 התפרסמה כמנהיגת ה"מהפכה הכתומה", כנגד הבחירות המזויפות בהן זכה הנשיא ינקוביץ' ב-2004.

טימושנקו, שנחשבה לאחת מהנשים החזקות והמשפיעות ביותר בעולם, שוחררה מהכלא השנה כשהיא מרותקת לכיסא גלגלים – אבל הצמה הזהובה המפורסמת עדיין מלופפת מסביב לראשה.

השחרור של טימושנקו לא חתם את מלחמת האזרחים באוקראינה, שנמשכת עד לרגע זה. אבל אולי יש עדיין תקווה: בחודש האחרון, לכבוד חג המולד, החליפו צבא אוקראינה והכוחות המורדים הפרו-רוסים 370 אסירים שחזרו הביתה, אל המשפחות שלהם.

אחת הנשים החזקות והמשפיעות בעולם. יוליה טימושנקו (צילום: gettyimages)
אחת הנשים החזקות והמשפיעות בעולם. יוליה טימושנקו (צילום: gettyimages)

מרץ 2014: לא רק ספורט

מלחמת האזרחים בסוריה, שהחלה בשנת 2011, גבתה מאז כמות בלתי נתפסת של קורבנות בנפש, פצועים ופליטים. אביר רנתיסי היא שחקנית נבחרת הכדורגל הלאומית של ירדן – ובחודש מרץ 2014, הפכה גם מאמנת כדורגל של ילדות ונשים סוריות השוהות במחנה הפליטים זעתרי שבגבול ירדן וסוריה.

מלבד המצוקה הכללית שבמגורים ארעיים במחנה פליטים, הנשים והילדות אותן מאמנת רנתיסי, חוו טראומות וסבל פיזי ונפשי כחלק מהמתחולל במולדתן. אימוני הכדורגל מלמדים אותן להרפות מהכל ופשוט לשחק כדורגל, כדי להרוויח עוד כמה רגעים של נורמליות. לא מדובר בדבר מובן מאליו – מרבית הנשים מגיעות למחנה זעתרי מאיזורים כפריים בסוריה, והן מעולם לא שיחקו כדורגל. למעשה, הריצה שלהן על המגרש המאולתר אינה רק פעילות שמסייעת להן להתגבר על המצוקה האישית, אלא גם אמירה פמיניסטית כללית בעולם הערבי על ספורט נשים.

אפריל 2014: למען הנערות

ב-14 באפריל חטף ארגון "בוקו חראם" האיסלמיסטי 276 נערות, תלמידות בית ספר תיכון בצפון המדינה. האישה שהחלה את הקמפיין BringBackOurGirls, שכחלק ממנו מצטלמים אנשים ומפורסמים מרחבי עולם עם שלט עם כיתוב זהה להעלאת המודעות למצבן של הנערות – היא האדיזה באלה אוסמן (Hadiza Bala Usman).

עשרה ימים אחרי החטיפה, אוסמן, אקטיביסטית ניגרית צעירה, הרגישה שהיא לא יכולה להשקיף יותר מן הצד על הנעשה. יחד עם חברתה, משפטנית ופעילה למען זכויות אדם, היא החלה להפיץ את הקמפיין שהפך לאחד מהמדוברים ביותר השנה ולקחו בו חלק אנשים רבים מרחבי הגלובוס, שהפנו את תשומת הלב אל המתרחש במדינה האפריקנית. למרות המודעות הבינלאומית, כרגע הנערות עדיין לא בביתן – אבל המעשה של אוסמן מלמד שלפעמים גם ההתנגדות למעשה והצעקה חשובות, ואולי מאמציה יצליחו להביא ב-2015 את הנערות בחזרה להוריהן.

גם הגברת הראשונה של ארצות הברית הצטלמה לקמפיין:

Michelle Obama adds her voice to the cry to #bringbackourgirls

A photo posted by bringbackourgirls (@bringbackourgirls) on

מאי 2015: גאווה באירופה

חודש מאי היה החודש בו נמרחו פניה המזוקנות של קונצ'יטה וורסט על העמודים הראשונים של העיתונים שהכריזו: אישה עם זקן זכתה באירוויזיון. מאחורי וורוסט עומד האוסטרי תומאס ניווירת, שעלה על הבמה בשמלה זהובה ונוצצת וזקן שחור ומלא, וסחף אחריו את אירופה.

מעבר להופעה הווקאלית המרשימה של וורסט, היא הציבה על מרכז הבמה האירופית את הקהילה הקווירית. אמנם דנה אינטרנשיונל שלנו עשתה את זה לפני יותר מחמש עשרה שנים – אבל החידוש של וורסט הוא בכך שהראתה לכולם שב-2014 כבר לא חייבים לבחור בין גבר לאישה, אלא אפשר להיות קצת מזה וקצת מזה, ועדיין לזכות במקום הראשון.

יוני 2014: עומדים דום

בחודש יוני יצא לאקרנים הסרט שממשיכים לדבר עליו גם היום וכנראה ימשיכו גם בשנה החדשה: "אפס ביחסי אנוש", אותו כתבה וביימה טליה לביא. מעבר להצלחה הגדולה של הסרט גם בקופות וגם בפרסים בארץ ובחו"ל, הוא היה הסרט הראשון שתרגם את החוויה הצבאית של בנות רבות בישראל לקולנוע.

זה לא סרט מלחמה מצ'ואיסטי, ואין בו הירואיות או סצנות קרב מרשימות – אבל יש בו הרבה כבוד לדמויות, והוא נוגע בנקודות קשות ורציניות בחברה הישראלית ובצבא שלה. ומעבר לכך, לביא הצליחה להציג סרט שלמרות, ואולי בגלל שהוא מאוד רציני, הוא עוד יותר מצחיק.

אגב, לביא אמנם שירתה בתור פקידה בעצמה בצבא, אבל טוענת שאת הבסיס לתסריט לא כתבו בעיצומה של סגירת שבת משמימה במיוחד. ובכל זאת, היא מסבירה בראיון למוסף "גלריה", שקיבלה מהשירות הצבאי לא מעט השראה. "חשוב לי לציין שלא מדובר בסרט אוטוביוגרפי. לא כתבתי את התסריט ממקום טראומטי, אלא מתוך רעיון שהצחיק אותי. בשנים האחרונות נפגשתי עם המון בנות שסיפרו לי על השירות הצבאי שלהן, גם קרביות וגם פקידות, וזה נתן לי השראה לחלק מקווי העלילה ב'אפס ביחסי אנוש".

יולי 2014: עידן הקרח

אתגר דלי הקרח כבש את הרשתות החברתיות במשך כל הקיץ האחרון, וכלל אלפי אנשים שהטיחו בעצמם גל של מי קרח קפואים. הקמפיין שם לעצמו למטרה להעלות את המודעות למחלת ה-ALS, מחלת ניוון השרירים, והיוזמה מאחוריו היא של פיטר פרייטס, אמריקאי בן 30 ושחקן בייסבול, שאובחן כחולה במחלה בשנת 2012. יחד עם חברו, פט קווין, חולה נוסף במחלה, הוא יזם את האתגר שגייס מאות מיליוני דולרים לחקר המחלה. כרגע תוחלת החיים עם המחלה היא לרוב שנים בודדות, אולם פרייטס, שנולדה לו בת ראשונה באוגוסט האחרון, ודאי מקווה שהסכומים הגדולים שגוייסו יובילו לפריצת דרך במחקר המחלה, שתוכל להציל אותו ורבים נוספים.

אוגוסט 2014: מגן ישראל

מבצע "צוק איתן", שהתקיים בחודשים יולי-אוגוסט, גבה את חייהם של 67 חיילים וחמישה אזרחים ישראלים. על השאלה האם המבצע הצליח או לא, אין עדיין תשובה חד-משמעית, אבל כולם מסכימים שבלי מערכת "כיפת ברזל" מצבנו היה רע הרבה יותר. "כיפת ברזל" שינתה באופן עמוק את אופי המערכה, והעניקה למיליוני ישראלים ביטחון וחיים.

מאחורי בנייתה של המערכת עומד דני גולד, תת אלוף בצה"ל שהיה אמון על פיתוחה של "כיפת ברזל". לא תמיד האמינו כולם בפרויקט הזה, שספג ביקורות קשות בעיתונות וגם על ידי מבקר המדינה. גולד מצידו, טוען שלא כעס על המלעיזים אז ולא כועס עליהם היום. היום הוא משוחרר מצה"ל ומנכ"ל של חברה פרטית - גולד מו"פ טכנולוגיה ויזמות. עכשיו, בסוף 2014, אפשר לומר בבירור שהשנה הזו לא הייתה נראית אותו הדבר בלי גולד ויתר המפתחים של "כיפת ברזל".

ספטמבר 2014: די לאלימות

בסוף ספטמבר האחרון העלה לרשת נשיא המדינה הטרי, רובי ריבלין, סרטון שקשה היה להתעלם ממנו ובו נראו ריבלין ונער צעיר, ג'ורג' עמירה בן ה-11 מיפו, מרימים שלטים עליהם כתובים בכתב יד מסרים נגד בריונות וגזענות, כשברקע מוזיקה מרגשת.

ריבלין ראה את הסרטון שהעלה בעצמו עמירה לרשת, בו סיפר על ההצקות והקללות שהוא סופג מחבריו לכיתה מדי יום, מה שהוביל לשיתוף פעולה בין הנשיא לנער, וליצירת סרטון משותף שזכה עד היום לכ-50,000 צפיות. עכשיו, כשנשיא המדינה נותן לו גב, אולי לעמירה מציקים פחות, ואולי, מי יודע, מציקים גם פחות לנערים אחרים אחרי הסרטון המדובר.

אוקטובר 2014: לב אמיץ

בחודש אוקטובר הוכרז כי הזוכה בפרס נובל לשלום לשנת 2014 היא נערה בת 17 בשם מלאלה יוספזאי מפקיסטן. יוספזאי הצעירה סיפרה על חייה והשמיעה את דעותיה כנגד החיים תחת שלטון הטליבאן, והביעה תמיכה בזוכתן של בנות ללמוד בבתי ספר, דבר שנאסר על ידי השלטון האיסלאמי באיזור בו היא חיה.

בשנת 2012 היא כמעט שילמה על כך בחייה כאשר נורתה בראשה על ידי איש טליבאן. היא השתקמה והחלימה וחזרה לפעילות מלאה – ובכך הפכה לסמל של התנגדות ואומץ, שגם זיכה אותה בפרס נובל בגיל צעיר כל כך.

בנאום הזכיה שלה בפרס, היא אמרה: "כאשר אף אחד לא מדבר, הקול שלך נעשה רם כל כך שכולם חייבים להקשיב לו. כולם חייבים לשמוע אותו. המסר שלי לכל הילדים בכל רחבי העולם הוא שהם חייבים לעמוד ולדרוש את הזכויות שלהם".

"אני לא חושבת שמגיע לי פרס נובל. אני עדיין מאמינה בזה. אבל אני מאמינה שזה לא רק פרס שמוענק לי עבור מה שעשיתי אלא גם דרך לתת לי תקווה, לתת לי אומץ להמשיך בקמפיין, להאמין בעצמי ולדעת שאני לא לבד, שיש מאות ואלפי מליונים של אנשים שתומכים בי".

נובמבר 2014: בחייה ובמותה

ב-1 בנובמבר, יום שבת, החליטה בריטני מיינרד לסיים את חייה בביתה. מיינרד (29) מארצות הברית אובחנה כלוקה בסרטן סופני בחודש אפריל ולאחר שהבינה כי נותרו לה חודשים ספורים לחיות, החליטה לבחור ההמתת חסד. את החודשים האחרונים בחייה היא לא הקדישה רק לפרידה מהחברים ומהשפחה, אלא גם להפצת המודעות לנושא המתת החסד במאמרים ובסרטים שהופצו ברחבי הרשת. והיא אכן הצליחה. סיפורה המרגש של מיינרד העלה את הנושא לסדר היום בזכות פניה של הבחורה הצעירה, המקסימה ושובת הלב, שבסך הכל רצתה לבחור מתי ואיך למות, במקום לגסוס בייסורים מהמחלה.

דצמבר 2014: גיבור ישראל

ארבעה חודשים אחרי שתם מבצע "צוק איתן", יצאה הודעה בכלי התקשורת כי ועדה פנימית בצבא ממליצה להעניק את עיטור העוז – השני בחשיבותו שיכול להינתן לחייל צה"ל – לסגן איתן פונד, קצין גבעתי בן ה-23 שנכנס לבדו למנהרת החמאס בנסיון לחלץ את הדר גולדין ז"ל.

פונד, שזכה לכינוי "סגן איתן", הפך לפנים של מבצע "צוק איתן" וסימל עבור ישראלים רבים ערכים של רעות וגבורה תחת אש. אבל כשפונד עצמו נשאל בראיון ל"ידיעות אחרונות" באוגוסט האחרון בנוגע למעשיו, הוא הכריז שהוא לא רוצה צל"ש, וכי הוא עשה את מה שכל חייל אחר היה עושה.

מגיע לו צל"ש. סגן איתן פונד (צילום: אוהד צויגנברג)
מגיע לו צל"ש. סגן איתן פונד (צילום: אוהד צויגנברג)

___________________________________________________________________________________________________________________________________________

עוד באנשים: