גברים שבוחרים במחול כמקצוע מתמודדים בדרך כלל עם קשיים לא מעטים: סטיגמות, דעות קדומות, הרמות גבה, סימני שאלה. יענקלה פילצר (21) התמודד עם כל אלה בעוצמה גבוהה מהמקובל, שכן הרקע שממנו הוא בא שונה לגמרי מכל מה שתחום המחול מייצג: פילצר הוא בן למשפחה חרדית, שנאלץ לעשות בחירה לא פשוטה בין המשפחה והאהבה – ובחר באהבה. כלומר, במחול.
"פעם, לפני לא הרבה שנים, היה בירושלים ילד דתי שחלם ריקוד. הילד ההוא חי חיים כפולים: בבוקר היה לומד בבית הספר הדתי לבנים 'מקור חיים' ושומר נגיעה. אחר הצהריים היה רוקד דואטים עם בנות בסטודיו למחול. בשבתות היה צועד שעות לאולם ההופעות ואז מוריד את הכיפה ועולה על הבמה. שלום, אני יענקל'ה. האגדה הזו היא שלי".
את הטקסט הזה פירסם פילצר לפני מספר ימים באתר מימון ההמונים הישראלי "מימונה", במסגרת ניסיונו לגייס 20 אלף שקל שיוכלו לעזור לו להתקיים בזמן לימודיו באנסמבל של להקת המחול בת שבע. "עזרו לי להמשיך לרקוד", ביקש. בעקבות זאת קיבל תגובות אוהדות מאנשים שמעולם לא פגש, אבל גם תגובות קשות מהאנשים הקרובים אליו ביותר: בני משפחתו.
הוא נולד לבני זוג שעלו לארץ מברית המועצות כחרדים והשתקעו בירושלים, שם גר בילדותו. כשהיה בן שנתיים התגרשו הוריו; לאחר מכן חזרה אמו בשאלה ואביו התחתן מחדש ועבר להתגורר בבית"ר עילית. מבין כל בני משפחתו – ויש לו לא פחות מעשרה אחים וחצאי אחים – הוא היחיד שהפנה גב לדת.
"דת וריקוד לא הולכים ביחד", הוא אומר. "זה קונפליקט לא פשוט. הייתי קרוע בין שני עולמות ולקח לי זמן להתמודד עם המצב הזה. גם אחרי שחזרתי בשאלה, היה לי קשה לבוא לאבא שלי מיד אחרי חזרה בסטודיו למחול. זה גרם לי כאב ראש פיזי. הייתי חייב ללכת הביתה ולהתקלח קודם. רק אחר כך יכולתי לבקר אותו".
גם עכשיו, כשהוא חילוני לגמרי, העבר עדיין קיים. במסגרת הניסיון לגייס כספים, למשל, הציג סרטון שבו תיאר את הרקע הדתי שלו; המשפחה שלו נפגעה וביקשה להסיר את הסרטון. "אחד האחים שלי מאוד תומך בי", מספר פילצר. "הוא גם תרם כסף, אבל אמר שהסרטון פגע בו בתור חרדי. הוא אמנם לא תומך ברעיון, אבל תומך בי".
היפ-הופ בבר מצווה
הכול התחיל בכיתה ב', בחוג מחול שאליו נשלח על ידי אמו למרות היותו דתי. "אמא שלי היא בן אדם מיוחד", הוא מסביר את הניגודים. "בחוג הריקוד הייתה קבוצה של בנות, ואני הייתי הבן היחיד. הייתי מגיע עם הכיפה, מסתיר אותה ורוקד".
בגיל עשר עזב. "כדי להתמיד, צריך שיהיה לך ברור זה מה שאתה רוצה לעשות. לי זה לא היה ברור עדיין". שנתיים אחר כך הגיע לראות מופע מחול של בנות השכבה שלו, ואז זה קרה. "בכיתי נורא ואמרתי לאמא שלי שאני חייב לחזור לרקוד. מהרגע שחזרתי, הכול התחיל להסתבך, וזה רק החמיר ככל שהתבגרתי".
באותן שנים שמר מצוות באדיקות. "הלכתי לחטיבת ביניים דתית מאוד, כי האמנתי בלב שלם ולא ראיתי סיבה ללמוד במקום שלא יספק לי את זה באופן מלא", הוא מספר. "כשאנשים שמכירים אותי מאותה תקופה שומעים שחזרתי בשאלה, הם מתפלאים: 'דווקא אתה?' הייתי מאלה שמעירים לאנשים לא לתלוש עלה בשבת, או שנשארים ללמוד עוד פרק".
בשלב מסוים ההתנגשות הייתה בלתי נמנעת. "ריקוד ברמה מקצועית ודת פשוט לא יכולים להתקיים ביחד. אם אתה רוצה לקיים את ההלכה באמת, זה בלתי אפשרי. למשל, שמירת נגיעה: הייתי אמור לשמור ולא יכולתי. בשביל לשמור שבת הייתי צועד בכל ירושלים ברגל, אבל אז הייתי רוקד לצלילי מוזיקה, שזה לא מקובל".
כשהגיע למצוות נערכו לכבודו שתי חגיגות - האחת אצל אביו החרדי, האחרת אצל אמו החילונית. בחגיגה הראשונה פצח בריקוד יחד עם החסידים שהקיפו אותו. "בתור ילד הייתי זקוק להמון תשומת לב, אז במקרה הזה הרמתי את הרגליים קצת יותר גבוה. זה היה נורא מרשים בהשוואה לחסידים, שאמנם רוקדים מהלב, אבל לא מתעסקים בגוף. בכלל, ריקוד חסידי זה משהו מיוחד. זה כמו ריקודי רחוב, זה דבר שבא מהלב ולא מטכניקה או מידע. זה מין היפ-הופ חרדי".
בחגיגה השנייה הוגש אוכל לא כשר שהוא לא העז לאכול. זו היה אירוע שונה לגמרי, אבל גם שם הוא רקד. "זה היה ריקוד אמנותי. גם קראתי שם טקסט שבו הסברתי שהריקוד הוא החלום שלי. היה הבדל ברור בין שתי הבר מצוות – אבל בשתיהן רקדתי".
חצי שנה אחרי החגיגות התקבלה אצלו ההחלטה להתרחק מהדת. "שאלתי את עצמי למה אני דתי, והבנתי שאין לי תשובה מספיק טובה. בדיעבד אני יודע שהדיון הזה נבע מסיבה אחת: רציתי לרקוד. הריקוד נעשה הדבר המשמעותי ביותר בחיי".
הקסם של שני העולמות
וכך, בגיל 13 וחצי, בדיוק כשהתחיל לחפש ישיבה תורנית כדי ללמוד בה, שינה את מסלול חייו והחליט לנסות להתקבל לתיכון שליד האקדמיה למחול ולמוזיקה בירושלים.
"אמא שלי הייתה בשוק. סיפרתי גם לאבא ולאחים ברגע שפגשתי אותם, וזו הייתה נקודת משבר שעדיין לא נפתרה. כשאני בא לבקר את אבא שלי אני מגיע כדתי, אבל זה נעשה פחות אמין עם הזמן. הבת הגדולה שלו היא בת 13, והיא יודעת שאני רוקד. חשבתי שיש חומה מוחלטת בין בית"ר עילית למקום שאני חי בו, אבל טעיתי. האחים שלי ראו סרטון שבו אני רוקד ברחוב, ואמרו לי: 'וואו, איזה סרטון יפה'. שלחתי גם לאבא שלי את הסרטון, אבל הוא לא הגיב. זה היה הניסיון היחיד שלי לפתוח את הנושא".
את הבחינות לבית הספר עבר בהצלחה, ובעקבות זאת התחיל ללמוד שם מחול, כחילוני גמור. "היה לי קשה להשתלב. מצד אחד ניסיתי להיות חילוני; למשל, ניסיתי לשמוע מוזיקה של חילונים. מצד שני, מאוד רציתי שלא להידמות להם. הייתה לי גם תקופה של התנשאות. עם הזמן למדתי לראות את הקסם של שני העולמות ועשיתי את הבחירה שלי".
עם סיום התיכון ניסה להתקבל לאחת מלהקות המחול המובילות – ונכשל. הכישלון היה קשה לו ("הייתי בטוח שאם לא התקבלתי לשם, אז אני רקדן גרוע"), אבל בתוך כמה חודשים הוא התאושש, וגם התקבל למסלול של לימודי מחול במרכז לביכורי העתים בתל אביב.
כדי להתקיים בעירו החדשה, החל לעבוד כמלצר ובהמשך הפך לרקדן רחוב - "שזה אומר לבוא עם כובע, לשים אותו לידי, לצבוע את הפנים בלבן ולהתלבש בצורה מיוחדת. שמתי שלט שכתוב בו שההכנסות מוקדשות ללימודי המחול שלי. ככה ניסיתי לשכנע את העוברים והשבים לתרום לי כסף. יש בעיסוק הזה המון פחד: אתה חושש שלא יאהבו אותך, שיגידו שאתה צריך למצוא עבודה, שאתה מקבץ נדבות. צריך הרבה אומץ כדי לעשות את זה. לפעמים יכולתי לרקוד שם זמן שהרגיש כמו נצח, ואף אחד לא שם מטבע".
כשהתקבל כתלמיד לאנסמבל בת שבע, הציעה לו אמו של זוגתו שינסה את אתר מימונה. "בשלב הראשון נרתעתי מזה. צריך לחשוב על זה פעמיים כדי להבין כמה שזה נכון, ומזל שחשבתי פעמיים. הרי היום כל הסטודנטים נתמכים על ידי ההורים, ולי ההורים לא יכולים לעזור. אמא שלי לא במצב כלכלי שמאפשר לה לעזור, ולאבא שלי יש הרבה ילדים לגדל. האמת היא שאני מגייס לא רק כסף ותמיכה: אני מגייס אהבה של אנשים, שחלקם בכלל לא מכירים אותי. בינתיים אני רואה שהעולם מגיב לזה בחיוך ענק.
"אני חושב שמה שמלווה אותי כל החיים זה התנועה קדימה לעבר החלום שחייב להתגשם, ומצד שני ההשלמה עם העבר. זה משהו שיודעים כשרוקדים: כשאתה קופץ, אתה חייב לרדת למטה, אתה חייב להרגיש את הרצפה כדי לקפוץ גבוה. ככה גם בחיים שלי. כדי להגשים את החלום אני חייב לאהוב את העבר שלי. ואם אני רוצה לרקוד, אין שאלה אם אני יכול או לא: אני פשוט אעשה את זה".
__________________________________________________________________________________________________________
עוד באנשים:
- נכדתו של שמעון פרס יצרה קליפ בכיכובו ומגשימה חלום ילדות בעצמה
- מילת נשים ונישואין בכפייה: חייה של הסופרת של אייאן חירסי-עלי
