מוזיקאי ושחקן. מקליט ומופיע משנת 1987. הוא ייסד, השתתף והיה חלק מהלהקות "שונרא", "בלאגן" ו"הזבובים". תורן מלמד כתיבה ופרפורמנס בבית הספר "רימון" ומנחה את הקורס "מעשה אמנות הוא שיר" באקדמיה "בצלאל". בימים אלה יוצא לחנויות תקליטו העשירי "מתחת לרדאר".
מה מעורר בך ההשראה?
בני אדם וסיפורים אנושיים שלי ושל אחרים. אני אוהב להקשיב לשיחות וליזום שיחות. ספרים וסרטים מעוררים בי השראה לכתוב וגם מזג אוויר יוצא דופן. בכלל, אני מאמין גדול בתרגול שריר הכתיבה כמפעיל של השראה. השראה היא מן חתול ישנוני. אם אתה מלטף אותו ומשחק איתו ומאכיל אותו הוא יהיה חבר שלך. אם לא, הוא ילך למישהו אחר.
מי מעורר בך השראה?
אנשים שמספרים סיפור כנה. כל הסיפורים הם אנושיים. אני יכול לקבל כל סיפור שבן אדם מספר ואני יכול להזדהות גם עם אנשים שחושבים ההיפך ממני בתנאי שהסיפור הוא אישי ומסופר מכל הלב. תלמידים לכתיבה מגלים מהר מאוד שהסיפור האישי שלהם הוא לא כל כך עצוב כמו שחשבו, כי ברגע שזה רואה אור ואחרים שומעים אותו, מהר מאוד הם מגלים שיש עוד סיפורים כאלה. זה שאמא שלך נגיד לא הקשיבה לך כשהיית קטנה, זה באמת מכעיס מאוד, אבל איך שהוא זה מתאזן עם הסיפורים האחרים שאת שומעת ובכלל, כשזה בחוץ זה פחות כואב, בפנים זה מהדהד מאוד חזק ולכן מפחיד יותר. מסקנה - לכתוב זה טוב.
מה מדליק אותך?
מוזיקה מדליקה אותי. אני אוהב לשמוע מוסיקה חדשה, אני שומע הרבה דרך פורומים ובלוגים ולא תמיד אני אפילו יודע מי זה או מה זה. שירים טובים עושים לי את זה. הרוח האנושית והחמלה הן תכונות שיכולות לעורר אצלי דמעות. יש שיר ישן שאומר שאין מספיק אהבה בעולם ולכן מה שאנחנו צריכים היא סימפטיה חבר.
לאיזה רגע בזמן היית חוזר ומשנה?
הייתי רוצה לחזור לשנת 2052 ולראות שהעולם ממשיך; שאנשים עדיין מנגנים ועושים מדורה, וצוחקים ובוכים... אני יודע שזה בעתיד, אבל לפעמים אני לא בטוח שהעבר היה והעתיד עוד לא היה. לפעמים זה נראה לי אותו דבר.
מה הקרבת כדי לקבל הזדמנויות?
כשהייתי שחקן צעיר רצו ממני את דמות החתיך, הרגיש והחמוד. אני הרגשתי שאני חייב להתפתח והקרבתי קריירה של אליל נוער כדי ללמוד משחק ובסופו של דבר להפוך למוזיקאי ושחקן, מה שאני עושה עד היום. מאהובתי אני רוצה שנחיה ביחד למרות הקשיים. ברגעים שכמעט נפרדנו, ואנחנו חוגגים החודש 12 שנות נישואין, ביקשתי מהחיים וממנה הזדמנות חוזרת ואני מודה לה כל כך שנשארה איתי.
מה היה הרגע הכי קשה בדרך?
הפחד שלא יקשיבו לי, שלא יבינו את השירים שלי, שלא יקבלו אותם, שיצחקו עליהם. כשיצא התקליט הראשון שלי והיו אנשים שקנו אותו ואהבו אותו, זה היה מעין אישור שמותר לי להמשיך. אני לא יודע איך הייתי פועל אם אף אחד לא היה מתייחס. שתיקה היא מוות.
במה אתה פוחד להיכשל?
בלפרנס את משפחתי. אני פוחד שזה שאני מתעסק באומנות לא יתמוך ברצון העז שלי לתת להם ביטחון כלכלי. זה קונפליקט מתמיד וחזק ביותר אצלי.
איזו תכונה הכי עזרה לך להצליח?
התמדה וחוש הומור, אני מניח. אם אני יכול לצחוק על עצמי אז אני יכול להמשיך הלאה.
מהם הצלילים הראשונים שאתה שומע בבוקר?
אני שם את ה-Itunes על Shuflle ונותן לו להפתיע אותי.
איזה כישרון הכי היית רוצה שיהיה לך?
ניתוח כלכלי. הייתי רוצה להיות מסוגל לתכנן יותר בתחום החיזוי הכלכלי... מה שזה לא אומר.
איזה חוק פיזיקלי היית רוצה לשנות?
הייתי מקל קצת את כח הכבידה. לא שהיינו עפים לגמרי, אבל מדלגים עשרה מטר בכל פעם, כמו בחלומות שלי, כמו בתמונות של האנשים על הירח.
אם יכולת להיות מישהו אחר, מי היית?
הייתי רוצה להיות אומן בתקופת הרנסנס באירופה, לעסוק בכל סוגי האומנות.
אם לא היית חי פה, איפה היית חי?
לונדון תמיד הייתה אפשרות וגם ניו יורק, אבל במחשבה שניה גם אי קטן בים התיכון על בית קטן ואופניים לכל המשפחה יכלו לסדר אותי.
מהי ההצלחה הכי גדולה שלך?
ההצלחה לבטא את עצמי. ההצלחה לשמור על חופש הביטוי. זה הישג אדיר מבחינתי וזה אומר לי שאנחנו במדינה הרבה פחות חשוכה ממה שנדמה לפעמים. במילים אחרות, כוס אומו העולם ותודה שעדייין מותר להגיד את זה.
