קניוק: ''קשה לי להידלק ממש, אני מהבהב''

לא יודע, לא עושה כלום. כשזה לא מגיע אני פשוט מחכה.

את מעוררת בי השראה כרגע. כל בן אדם שיש לו משהו מעניין להגיד מעורר בי השראה. יש כל כך הרבה, המקום כאן לא יספיק.

אנשים מעניינים, נשים יפות, ספרים טובים, אוכל טוב, יין טוב. אולי עוד דברים, אני כבר לא זוכר. פעם הייתי מודלק יתר, היום כבר עברתי את השמונים, קשה לי להידלק ממש. אני מהבהב.

לא הייתי חוזר לשום דבר. מה שהיה היה. אני לא יודע אם הייתי רוצה לחזור למשהו שהייתי בו פעם. הייתי - וזהו.

שנים כתבתי דברים שלא היו כל כך מקובלים, פוליטית, חברתית. הקרבתי ביטחון בשביל ההרפתקה. החיים שלי היו חיי הרפתקנות.

כשיצאתי למלחמת העצמאות. וגם לפני שש שנים, כשהייתי מת לשבועיים. לכל הדעות הייתי מת. אבל יצאתי מזה, מהסרטן. כשיצאתי מזה - זו החוויה החזקה בחיי.

נכשלתי כל כך הרבה שאין לי שום פחד מזה. בכל דבר שעשיתי היה חשש שאולי זה לא יקרה, אבל לא ויתרתי. זה לא פחד, אלא הכרה בעובדה שצריך להיכשל כדי להגיע לאן שמגיעים. חלק מהחיים זה להיכשל. לא יודע אם זה פחד. אני לא פוחד.

כשהייתי צעיר, הייתי בחור יפה. אולי זה עזר לי.

יש לנו מאחורי הבית עץ עם ציפורים, ולפעמים, בבוקר, אני שומע אותן שרות. זה עץ ישן. הציפורים הן כנראה זקנות מאוד, אך הן עדיין שרות. נעים מאוד לשמוע. גם את הרעש של הגשם אני אוהב.

כשהייתי ילד רציתי להיות מנצח על תזמורת. היה לי פעם גם חלום גדול – להיות מסגר מכני. זה היה חלום נעוריי הגדול ביותר.

אני מקבל את היקום כמו שהוא. הייתי מוציא את הסיפור של אלוהים מהיקום, כדי שאנשים לא ישתעבדו לפחדים שלהם. אלוהים זה הפחד מהחיים. זה חוק פיזיקלי שאנשים המציאו.

הייתי רוצה להיות עצמי. הייתי רוצה להיות אני באמת, האני האמיתי שלי. הייתי גם רוצה לדעת איפה הייתי לפני שנברא העולם.

רציתי להגיד ניו זילנד, אבל היום זה כבר לא פופולארי... אני רוצה להיות פה. הייתי באמריקה 10 שנים, אהבתי את ניו יורק, אבל אני לא יודע אם הייתי רוצה לחיות שם.

שהגעתי להיות בן 80 וחצי. זה לא קל, שמעי.