כולנו חוששים מהמחסור במים, אבל מסתבר שחוץ מהתפלת מי ים, אפשר גם לטהר מי שופכין ואפילו ליצור בריכות שחיה מן הטבע, ללא כלור.
גדי סוקניק מגיע ליחידה להנדסת מים וחקלאות בטכניון, ומנסה לברר עם פרופ' ערן פרידלר האם אפשר למחזר את המים "האפורים" – המים שבהם אנו משתמשים לכביסה, לניקיון ולמקלחת, ועד כמה אפשר לחסוך בעזרת מיחזור כזה. הם מבקרים במתקן ניסיוני האוסף את המים האפורים מ-14 דירות ומטהר אותם, ועוקבים אחר תהליך הטיהור.
לאחר מכן הוא נפגש עם דליק ווליניץ, שהתקין בביתו מערכת שאוספת את כל המים שנעשה בהם שימוש בבית, וממחזרת אותם לטובת השקיית הגינה הפורחת, הזרועה בבריכות נוי עם דגי זהב.
בהמשך הוא מבקר במרכז לחינוך סביבתי בחיריה, שם הוא פוגש את עידית אל חסיד ולומד עוד על תהליך מיחזור המים באמצעות צמחיה.
משם הוא מגיע לפגוש את יעל בן צבי, מומחית לטיפול ביולוגי במים ב"עפרה צמחי מים", שמראה לו את הבריכה שטוהרה באמצעות צמחים, ושמימיה אף טובים לשתיה. לימור גרובר, אקולוגית ב-WaterRevive מספרת כיצד צמחים שמטהרים את המים בשיטה טבעית יכולים אפילו להחליף את הכלור שבבריכות השחיה הרגילות. הוא גם לומד שצמחייה יכולה לנטרל את הדשן הכימי המחלחל למי השתיה שלנו.
ולבסוף הוא נוסע לצפות בפעולתו של מכון טיהור שפכים, שם הוא פוגש את מנהל המכון דניאל אלחוזוב, המסביר לו על תהליך טיהור השפכים והפיכתם למי השקיה. במעבדה הוא פוגש את אלי הלפרין שמפרט עוד על התהליך.
