לפני כעשור זימנו החיים נקודת מפנה לתומר יוסף (44). באותה תקופה הרגיש תומר שהכל מתפרק סביבו. באימפולסיביות, שהוא מתקשה להבין עד היום, אסף תרופות מכל הבא ליד ועלה על אוטובוס שהסיע אותו מהמרכז לקריית-שמונה. משם המשיך למסע כאוטי שהזיכרון ממנו מעורפל ומקוטע: הוא יצא ברגל אל מחוץ לעיר וצעד בלי לדעת לאן. הלילה ירד ותומר זוכר שהדליק מדורה ובלע את התרופות. חיילים מצאו אותו למחרת מוטל חסר הכרה סמוך לגבול לבנון, גופו שרוט וחבול, אלמוני שרק בגדיו על גופו, ללא ארנק או מסמכים הרומזים על זהותו.
הוא חולץ במסוק והועבר במצב קשה לטיפול נמרץ, ומשם נשלח לאשפוז בן שנתיים ששינה את חייו. בפעם הראשונה במהלך המסלול הארוך, בו הוא צועד מיום היוולדו כמעט לבדו, תומר אובחן כמי שמתמודד עם הפרעת אישיות גבולית ודיכאון קליני והחל לקבל טיפול מתאים. תהליך השיקום שהוא עובר מאז לא העלים את כל כאביו, אבל סייע להתחיל להתמודד עם מסע חדש אל העתיד.
תומר נולד בנצרת-עלית בבית בו סבל מהזנחה, מהתעללות ומאלימות קשה. לפני שנים ניסה לצייר סיפור ברור מהפלאשבקים ושברי הזיכרונות של ילדותו, ומהמעט ששמע מהגננת והשכנים למד על ילד חברותי שטיפל לבדו בשלושת אחיו הקטנים ופתאום הפסיק לתפקד. ילד שונה ומיוחד שרק פנייתו בגיל חמש לשירותי הרווחה עצרה את מסכת ההתאכזרות במשפחתו. " עד היום אני מרגיש אשם על כך שפירקתי את תא המשפחה הביולוגית שלי", הוא אומר, "למרות שאני יודע ומבין שבמעשה שלי הובלתי את שאר בני המשפחה למסגרת חיים חדשה, אני מקווה שטובה יותר". את הוריו הביולוגיים ואחיו לא פגש מאז.
הוא הועבר להשגחתם של שירותי הרווחה ובין גיל חמש לעשר התגלגל בין מוסדות רבים, חווה מציאות מתסכלת בה הורים מאמצים מעדיפים תינוקות בני יומם על פני זאטוטים מתבגרים. בגיל עשר אומץ על ידי משפחה מרמת-השרון, אבל החיבור לא צלח. "ביני לבין המשפחה המאמצת שררו המון חוסר הבנה וקשיי תקשורת. היה לי קשה איתם, ומסובך גם בבית-ספר, מבחינה חברתית ובכל מה שקשור ללימודים. כשאומצתי נכנסתי ישר לכיתה ג', בלי לעבור לפני זה את כיתות א' ו-ב'. הרגשתי אבוד, לא הבנתי מאיפה אני בא ולאן אני הולך, העבירו אותי מבית-ספר לבית-ספר. הייתי סגור ומנוכר, הכל הרגיש מבולבל. ברווחה ידעו על המצב שלי, אבל כל פעם שישבתי מול מישהו שיכול היה לשנות את המצב הוא העדיף לקרוא תסקירים ותוצאות מבחנים במקום להיכנס לקרביים שלי - לראות אותי. הרגשתי שאני מנסה לעשות הכל כדי לעלות למעלה ופעם אחר פעם משהו משתבש".
בגיל 15 התחיל לשתות אלכוהול, כמה פעמים אושפז בגלל שתייה מופרזת או ניסיונות התאבדות. הוא התחיל לגנוב, הסתבך עם המשטרה, ובגיל 18 התגייס. "אני יודע לחיות במצבים קשים, אז חשבתי שאני מתאים לצבא ושהניסיון שצברתי במסגרות שמבוססות על חוקים ושליטה יקלו עלי בשירות, אבל טעיתי. קרסתי שם".
כעבור שנתיים הוא שוחרר מצה"ל. התפרקות המסגרת המאמצת, ובסופו של דבר הניתוק ממנה, התערבבו בתחושות קיצוניות של בדידות ותלישות. הדיכאון שליווה אותו החריף והוחלף לפעמים בהתקפי מאניה, שהובילו בתהליך ארוך ומייסר לאותו ניסיון התאבדות בעקבותיו אובחן והתחיל בשיקום.
שנים ארוכות ללא טיפול נדרש משאירות צלקת בנפשו של אדם. ככל שהזמן חולף מעמיקה הצלקת, באופן אירוני מתרגלים לנוכחותה הרעה, והדרך שיש לעבור כדי לרפא, או למצוא הקלה, מתארכת ומסתבכת. "האשפוז היה סיוט, יצאתי ונכנסתי, חלק מהזמן בכלל לא תקשרתי. איבדתי את היכולת לתפקד, כל מה שידעתי נעלם ממני. בצעדים קטנים החזירו לי את מה שאבד, לפעמים נעתי קדימה ולפעמים לאחור, בשלב כלשהו עברתי להוסטל ושם המשיכו להזכיר לי ולעורר את התפקודים שנשכחו".
התחלה חדשה
נקודת המפנה הדרמטית התחוללה כשעמותת אנוש הצטרפה לסיוע בהתמודדותו. הוא שולב במועדון התעסוקתי של העמותה ברמת-השרון, מסגרת תומכת ומוגנת המאפשרת להתנסות במגוון סוגי יצירה ועשייה ולקבל על כך תגמול כספי. תומר מתרגש מאוד כשהוא מספר על שלב זה בחייו. "התחלתי לעבוד בסדנת הקרמיקה של אנוש, וקרה משהו שעד היום אני מתקשה להאמין שקרה. למרות המקום הקשה שהייתי בו אנשים האמינו בי וחשבו שיש לי פוטנציאל, הפכתי למנהל קו ייצור, והקידום הזה היה בשבילי גילוי מרומם, העיף אותי קדימה. צלחתי את המעבר מעבודות פשוטות לתפקיד מורכב. הפכנו לסטודיו קרמיקה ברמה מקצועית ואני הייתי חלק מהצוות שהרכיב תכנית עבודה, חילק משימות לעובדים, וניסה כל הזמן לשפר את המוצר ושיווקו".
תהליך השיקום רצוף בעליות ובמורדות, הנמשכים לפעמים חיים שלמים, וכולל מאבק מתמיד עם צללים של פחדים מהצלחות. "המעבר לניהול פס הייצור היה מדהים, מסחרר ומפחיד. באנוש דחפו אותי קדימה למרות הפחד. עזרו לי לעבור להתגורר בדיור מוגן עם שותפים, לפעמים הלכתי לאיבוד, לפעמים התאשפזתי, אבל כל הזמן האמינו בי. עזבתי את מועדון התעסוקה ועברתי למסגרת שנקראת 'תעסוקה נתמכת', שבה המתמודד מועסק בשוק הפרטי כעובד מהמניין, ורכזת תעסוקה נתמכת מטעם העמותה מלווה אותו ואת המעסיק, מתווכת ועוזרת במקומות שלפעמים צריך".
תומר גיבש ביחד עם רכזת התעסוקה הנתמכת תכנית עבודה ששכללה יכולות, רצונות, ציפיות וסיכונים, ובסיומה הסיקו השניים שהוא מתאים לעבוד כאיש שירות. נקודת המפנה הבאה בחייו של תומר הייתה תחילת עבודתו בסניף הום-סנטר בבני ברק, המקום שהפך בשלוש השנים האחרונות לביתו השני ובו הוא עובד כקופאי במשרה מלאה שישה ימים בשבוע. עם הזמן הורחבו סמכויותיו והיום הוא ממלא מגוון תפקידים המסייעים למחלקות השונות. "בהום סנטר האמינו בי מהרגע הראשון. אני זוכה כאן לתמיכה אדירה מכל האחראים ומנהלי המחלקות". על טיב עבודתו יעידו תעודות ההצטיינות שקיבל והמשובים שמגיעים מלקוחות. "תומר הוא אדם מסור", מספר מנהל הסניף אופיר ביטון, "עובד מצוין, אני מאחל לעצמי שיהיו לי עוד עובדים כמוהו. יש המון סטיגמות שלא קשורות למציאות בנוגע לאנשים שמתמודדים עם מגבלות שונות. מעסיקים לא תמיד מודעים לתרומה האדירה שיכולה להיות להם להם למקום עבודה, למחויבות והרצינות ולרצון המתמיד שלהם להתקדם ולהשתפר".
והנה עוד נקודת מפנה, טרייה ומרגשת: בשבועות האחרונים שכר תומר דירה בראשון-לציון, אותה הוא מממן מכספו ללא כל תמיכה - בפעם הראשונה בחייו הוא גר לבד במקום משלו. "כבר שש-שבע שנים אני לא בקשר עם המשפחה המאמצת. אנוש היא רשת הביטחון והמשפחה היחידה שלי. לא תמצא אותי בעבודה עם המדים האדומים של הום-סנטר בלי הסיכה של אנוש בדש. הם החזירו לי את היכולת לשרוד ביום-יום, להשתלב בחברה, למצוא תעסוקה ולהפוך לעצמאי. אתה יודע", הוא אומר, "אני בן אדם שחי כאן ועכשיו. נעלתי את היכולת להביט קדימה ולחשוב מה יקרה. אני לא רוצה להתאכזב ולא עושה תכניות לעתיד, ולמרות זאת תופס את עצמי כאיש אופטימי. בעזרת אנוש למדתי שיש דברים שאצליח להגשים ולגעת בהם, גם אם ייקח הרבה זמן, ויש דברים שאני מאד ארצה ולא אשיג. אלה החיים, זה אני וזה בסדר".
מתנה לחג מכל הלב
עמותת אנוש מסייעת לאנשים המתמודדים עם מגבלות נפשיות ופועלת למען שיקומם ושילובם בקהילה. לעמותה כ-60 סניפים ברחבי הארץ בהם מסופקים שירותים שונים, ביניהם תעסוקה בשכר, מועדונים חברתיים, ייעוץ משפחתי ועזרה בדיור.
רוצים לקנות מתנה עם משמעות? מאות מוצרים נפלאים, פרי יצירתם של חברי עמותות ברחבי הארץ, מחכים לכם ביריד העמותות בתל אביב, שיתקיים בבנק הפועלים, רחוב יהודה הלוי 63, בתאריך 23.9 בין השעות 09:00-15:00 ובתאריך 24.9 בין השעות 20:30-23:00.
מחפשים לקנות מתנות עם משמעות לחגים? בואו ליריד העמותות.
