מה המזג: מינוס שלוש מעלות צלסיוס.
מה נשמע: שירי פרפר נחמד לדורותיו. שווה לכם
כמה מילים: היום יהיה יום פורה, אני יודעת
פורים שעבר. או פורים הנוכחי? מי סופר
פורים הפתיע אותי השנה. מאז שבתי הבכורה והיחידה התחילה ללמוד בבית ספר שאין לו שום צביון יהודי (או כל צביון דתי אחר, שווה להוסיף) אני בעצמי לא זוכרת מה התאריך ומה השעה. החגים הגדולים נחגגים על ידי חופשים: חנוכה וכריסמס נפגשים בחופשה ארוכה מבית הספר במהלך החורף, ופסח ואיסטר נפגשים בחופשה ארוכה במהלך האביב. ככה אנחנו יודעים שצריך לקנות חנוכיות ומצות. אבל פורים, מי ידבר בשם פורים? הוא נחגג בנפרד מאחיו (ששום קשר אין לו אליו, כמובן) הלואין, ולכן אנחנו לא זוכרים מתי צריך להתחפש ולתת משלוח מנות.
ולכן, כשזינק עליי פורים לפני שלושה ימים נתקפתי היסטריה קלה. בשנים הקודמות בתי פקדה את הגן היהודי (ה-JCC האזורי) וקיבלה מתי מעט מכל חג, טעימה ולא יותר, אבל מספיק כדי להזכיר אפילו לי, יהודיה בררה, מתי ראש השנה ולמה ט"ו בשבט. מודה, הייתי יהודיה לא מוצלחת גם כשחייתי בישראל, ולכן אפילו את מגילת אסתר אני מתקשה לספר לה. ואז נזכרתי בקרנבל פורים השנתי בבית הכנסת אנשי אמת במורד הרחוב, שעות של קריאת מגילה וקפיצה על מתנפחים בתחפושות פלסטיק קנויות, והחלטתי שזה המינימום שאני יכולה לעשות כדי לשמר את המורשת. בעוונותיי, אפילו תחפושת לא היתה לי עבורה, כמו גם זמן למצוא כזו. אבל כשפורים בפתח ונכנס אדר, אין ברירה אלא להזיז את התחת ולהרבין בשמחה אז את בתי הושבתי מדי יום לפחות לשעתיים מול הטלוויזיה כדי לצפות בכל פרקי פרפר נחמד בנושא פורים בלופ מהפנט, ובינתיים הפכתי את ארון הבגדים שלה כדי למצוא בזריזות אלטרנטיבה לתחפושת חדשה.
פעם שלישית גלידה סינית
האלטרנטיבה לתחפושת חדשה נמצאה בדמות התחפושת הישנה. מיד עשיתי שימוש חוזר זו הפעם השלישית (!) באותה תחפושת סינית שאספתי בצ'יינהטאון בשנה שעברה. בדחילו ורחימו בדקתי האם היא מתאימה לה והאם יש איזו מניעה ללבוש אותה שוב. לשמחתי, הקטנה הזו לא נבהלה מלבישת האנסמבל הסיני שוב, למרות שכבר דגמה אותה בפורים שעבר ומאז שוב בהלואין. בגאון עטתה על גופה את התחפושת (שנוספו לה מאז כמה כתמים וכמה שפשופים), ובזמן שאני שאלתי אותה אם היא כבר מבינה את סיפור פורים ומיהו אחשוורוש ומה קרה לאסתר ולמה המן הוא רשע, היא הנהנה בכובד ראש, והוכיחה לי שטוב עשיתי כשהושבתי אותה לסדרת החינוך מול פרפר נחמד.
"כן, אמא." היא אמרה, "ובשנה הבאה אני רוצה להיות נולי."
