חלק בלתי נפרד מהטיול הוא תמונות ותיעוד הטיול, והשאיפה של כל אחד ואחד מאיתנו היא לצלם את ה-תמונה המושלמת של הטיול. עמוס בשאיפות גדולות של צלם בסיסי ביותר, ארזתי את פקלאותיי ויצאתי לטיול ב"דרך המלח". אם אתם מחפשים טיול פיזי וקשה - זו לא הכתובת. הטיול שלפניכם, המאורגן על-ידי חברת photolight,לא מצריך כושר הליכה או ציוד טיולים, אלא רק מצלמה. המטרה היא להסתכל על הטבע בצורה שונה, להכיר אנשים וליהנות מהרגע.

עוד מסלולים בים המלח:

חששות שהתבדו וזריחה נדירה

יום שבת. השעון מעיר אותי בארבע וחצי בבוקר. אני מתעורר, ואפילו יש זמן לכוס אספרסו מהירה. רבע שעה לאחר מכן אני לוקח את התיק והמצלמה ויוצא לדרכי לכיוון רכבת מרכז, שם אמורה קבוצת הצלמים שלנו להיפגש לקראת היציאה.

כל הדרך לשם עולים בי חששות: רק שהטיול הזה לא יהיה סוג של תחרות "למי יש יותר גדול" ,מי מצלם הכי יפה או של מי המצלמה הכי משוכללת. החששות מתפוגגים מייד עם הגעתי לרכבת מרכז, שם אני פוגש בחור חביב בשם יאן ששואל אותי "אם אני מהטיול" .אני מחייך ומהנהן, ותוך עשר דקות כולם כבר שם. השעה 5:10 עכשיו, ובדיוק לא אופייני לישראלים אנחנו יוצאים לדרך.

שעה וחצי לאחר מכן אנחנו עוצרים בצומות מגילות. אני מסתכל מסביב על חבריי לטיול, שישנו עד עתה, ומגלה שחתך הגילאים נע בין 23 ל-65. הגיל, אם כך, לא משחק תפקיד בטיול הזה - רק האהבה לצילום. והנה אנחנו כבר לקראת המשימה הראשונה של היום: ברגע הזריחה אנחנו הולכים לקראת מה שנשאר ממלון ה"לידו", כולם מוציאים מצלמות וחצובות, וגלעד המדריך אומר לנו "להתרכז במסגרות". אני לא מספיק להבין מה קורה, וכבר כולם מצלמים ומתלהבים מכל תמונה. אחרי שיחת בוקר קצרה ומשחררת עם גלעד, גם אני מרגיש בנוח להתחיל לצלם (אפילו שאין לי מצלמה משוכללת) . שעה עוברת לה במהירות, משובצת בעצות וטיפים מגלעד. אנחנו חוזרים למיניבוס ונוסעים ל"סירה הטרופה" ליד חמי עין גדי.

הנקודה שבה אני משתחרר באמת

השמש כבר זורחת ומתחיל להיות חמים ונעים. גלעד מורה לנו להסתכל על עצמים וחפצים שזרוקים בשטח. הוא לא מספיק לסיים את המשפט, וכולם כבר מצלמים. אני עוצר ליד שני בחורים שעומדים לצידו של ענף גדול שנסחף ומתלבטים איך לצלם ובאיזו עדשה הכי כדאי. והנה אנחנו מגיעים סופסוף לספינה הטרופה. אנחנו 20 דקות שם, וכולם מצלמים בטירוף. אני מתעייף ומתיישב וחושב לעצמי, קצת מוזר להגיע למקום כל כך יפה ומיוחד כמו "הספינה הטרופה" ולא לספר לכולם את הסיפור שלה. אבל אחרי חמש דקות של צפייה בחבורה הבנתי שזה טיול שונה: לא הולכים ברגל הרבה, לא שומעים סיפורים על הטבע וההיסטוריה. כאן מדברים על התאורה, על העדשות, על מושגים בצילום. ואיכשהו, זה משחרר אותי. אני לוקח לידיי את המצלמה ומתחיל לשאול את האנשים מה כדאי לצלם, וכולם שמחים לחלוק איתי מידע ולעזור. תמונה קבוצתית עם הדגל וקדימה - חוזרים למיניבוס, כשההליכה חזרה היא על החוף. וכאן אני חייב לציין שיצאו לי תמונות טובות. האווירה קלילה, אין לחץ, אין יעד כמו במסלול הליכה שצריך להגיע אליו: המטרה היא ליהנות מהנוף ולצלם תמונות.

השעה אחת בצהריים, ואנחנו עוצרים במלונות של ים המלח להפסקה. העייפות מתחילה לתת אותותיה. מה עם איזו שנת צהריים טובה? אני בכל זאת קיבוצניק. חוזרים לדרך והפעם לכיוון סדום . אך לפתע, אחרי רבע שעה של נסיעה והתעפצות טובה, אני מתעורר למשמע זעקות של "תעצור כאן" - ואנחנו עוצרים במקום מחוץ למסלול והתכנון, אך מושלם לצילום. אני שוכח את העיייפות, קופץ מהאוטובוס ומתחיל לצלם כמו משוגע. אחרי שעה אני נשבר, וגם למצלמה שלי הסוללות נגמרו. העצירה הלא מתוכננת "הורגת" לנו את תכנון סדום - ואנחנו חוזרים צפונה.

הכותב הוא בעל אתר הטיולים Mytreks