מה המזג: ובכן, אין שלג
מה נשמע: שירי כריסמס. הוא מאחורינו אבל עוד היד נטויה.
כמה מילים: אפס מאופס.
באנו חושך לגרש. גן החיות בלינקולן פארק
חג המולד מאחורינו אבל נפילת המתח שאחרי החג עדיין לא הגיעה -ראש השנה האזרחי עוד מעבר לפינה ועד אז הלוא לא חסל טקס החגים כהלכתם. האמריקאיים אוהבים חגים, (גם הישראלים בעצם) ואנחנו, במשפחה הקטנהשלנו, אוהבים הכל. תנו לנו עצי חנוכה, נרות כריסמס, מתנות תחת כל חנוכיה רעננה. אנחנו נהנים מהפסטיביות ומהאנשים המחייכים, עמוסי הקורקטיות הפוליטית, "הפי הולידייז" הם מברכים, שלא לטעות, שלא לפגוע ברגשותינו. שאנחנו נפגע? הצחקתם אותנו. איך אפשר להיפגע כשביד אחת יש עוגיית זנגוויל מקושטת ובשניה סופגניה שמנמנה.
עוגיות ג'ינג'ר. אפינו, קישטנו, אכלנו
וכל ילד יודע שבעונת החגים יש חופש. בעוד אנחנו אוהבים לטייל בחגים, הפעם נקטנו בגישת הסטייקיישן - STAYCATION, להלן - חופשה בבית. השופינג בעיצומו, הפקקים הם זכרון רחוק, וכולם מנצלים את הימים האחרונים שנותרו להם בעונת החגים הנוכחית, רגע לפני שדלת המשרד תכה שוב בפרצופם הלבנבן.
וגם אנחנו בחוגגים. ואנחנו, כידוע, אוהבים מנורות צבעוניות. ולכן פתחנו את חגיגות סיום 2011 בפסטיבל הכי בהיר של שיקגו, פסטיבל האורות של גן החיות בלינקולן פארק, LINCOLN PARK ZOOLIGHTS. הפסטיבל הקסום הזה נמשך כחודש מדי שנה, כשגן החיות פותח את שעריו בערבים, אחרי שהחיות הולכות לישון והשמש שוקעת. או אז מופעלים מליוני אורות קסומים המאירים כל פינה חשוכה בגן החיות, מקיפים כל עץ קירח ורענן והופכים את המתחם ללא פחות מארץ פנטזיה חורפית, ווינטר וונדרלנד.
אור יקרות בגן החיות
ולמה זה שאני עדיין מברברת על ZOOLIGHTS, למרות שחג המולד מאחורינו? ובכן, אם תמהרו, אם אתם כאן, אם אתם זריזים כאיילי סנטה, תוכלו עדיין לתפוס את התענוג. הפסטיבל מתקיים מדי ערב עד ה-1 בינואר, בין השעות חמש ותשע, עולה שום כלום ומשמח את הלב כאילו כל נורה היא פיסת שוקולד פיות.
שדות, שדות, של קריסמסים
מעלה עוד תמונה ועוד תמונה ועושה כמיטב יכולתי להעביר את הקסם. המצלמה של האייפון קצת נכשלה, מודה. אבל הנה, מנסה שוב.
יערות של מנורות
וילדה אחת אהובה, שבודקת הכל מקרוב.
טבעות גיל? סוג של. גן החיות בלינקולן פארק לבש חג
ואחרונה לסיום:
עץ החנוכה שלנו. מאיר עיניים ולב
חג אורים שמח!
