מה המזג: בסביבות 22 מעלות. נעים

מה נשמע: Wake me up when September ends by Green Day. אין סיבה אמיתית למה. פשוט כי היומולדת כבר מאחוריי, כנראה. לא נשאר למה לחכות.

כמה מילים: מתנת יום ההולדת שלי לעצמי - פרסום סיפור קצר במגזין אימה. אז היום אני נחה.

תפוח בדבש זה רק בשביל השואו. איפה הדג איפה? צילום: thinkstock

יש לי יומולדת. רוב ימי ההולדת שלי יוצאים קרוב לראש השנה, תכופות מתחככים ביום כיפור. במהלך רוב חיי ליום ההולדת נוסף ניחוח מתרגש של התחלות חדשות ושל הרפתקה, מלווה לעתים קרובות באווירת חג, בשולחן צמוד משפחה, בניחוחות של חלה ושל מרק עוף, של גפילטע פיש וקרעפלך (מעניין אם עליתם על המוצא המשפחתי שלי).

וגם השנה יום ההולדת שלי מדגדג את ראש השנה. אבל אין לי תובנות והתחלות חדשות. וגם אין לי אווירת חג. בארצות הברית אין אווירת חג. גם אין אווירת שישי-שבת וגם לא מי יודע מה אווירת יום כיפור. למעשה, האווירה היחידה שיש כאן היא אווירת "עשה זאת בעצמך", וזה מה שאנחנו עושים. אנחנו עושים לעצמנו בעצמנו אווירת חג.

אנחנו לא יהודים משובחים במיוחד, לא חזקים במצוות ולא מי יודע מה זוכרים מה כל חג מסמל והאם התפוח בדבש שייך לראש השנה או לפסח, אבל אנחנו עושים כמיטב יכולתנו. הסיבה העיקרית: משפוחה. החגים, אפילו ללא מאמינים כמונו, הם הזדמנות פז לשבת ביחד ליד השולחן ולאכול כמויות בלתי סבירות של אוכל תפל (כי אני מכינה אותו). מאחר שהמשפחה רחוקה היא, המשפחה האלטרנטיבית שלנו משמחת את לבבנו מדי שנה. החברים הטובים מסבים איתנו לשולחן והקטנה מקבלת טעימה של מסורת, או לפחות של דג. אז כך נראה הגפילטע באמריקע, בין אם אתם יהודים מאמינים ובין אם סתם אוהבים לחגוג, כמונו.

כן, אני יודעת. עוד תמונה של אוכל. אני קצת רעבה צילום:thinkstock

בחירת תאריך

שמעתם נכון. למרות שנהוג להניח שתאריך ערב החג הוא לא עניין גמיש, אנחנו עושים סדר חדש בבלאגן החיים. אל תשכחו שבמדינה שלא מפיצה אווירת חג, עובדים ביום חמישי בערב, וגם בשישי, תאמינו או לא. אז אנחנו בוחרים את היום שבו יחגג חגנו, והוא בדרך כלל יהיה בשישי או בשבת, הימים הנוחים לנו במיוחד. ואף השנה, למרות שערב החג הוא ביום רביעי, אנחנו נתאסף לנשנוש והשתכרות חיננית בשישי בערב. למה? קפיטליזם.

בתי כנסת


ובכן, לא פשוט לעבוד את אלוהים בביתו בארצות הברית, במיוחד לא בלייקוויו, בשיקגו (בערים הקטנות ברחבי ארצות הברית אמרו תודה ואמן אם בכלל תמצאו בית כנסת בינות לרבבות הכנסיות). כולם מוזמנים לחגים החשובים, להלן High Holidays, אבל ללא כרטיס לא תוכלו להכנס, וכרטיס, אפילו לחגי ישראל, עולה זוזים. כמה זוזים? ובכן, זוזים בשווי של 250 דולר ליחיד, או 400 לזוגי, בבית הכנסת הקרוב למקום מגוריכם, טמפל שלום או אנשי אמת. אם יש לכם מנוי (חברות? איך קוראים לזה לעזאזל) בבית הכנסת, העלות קצת שונה, אבל המנוי עצמו הוא כמה אלפי דולרים שנתיים. איך שלא תסתכלו על זה, אלוהים זה סיפור יקר כאן.

כן, יש בתי כנסת שלא יגבו מכם זהב עבור האזנה לרב ולחזן המוכשרים מזמרים את תפילות החג, ואף עודכנתי שגם בבתי הכנסת שמעריכים משלמי כרטיס לא מפנים עורף לעניי העם, אבל לא בחגים החשובים. בחגים החשובים - מי שמשלם יותר חשוב יותר. בעצם, בדיוק כמו בארץ.

רב צעיר וחינני. ברור שהוא אמריקאי צילום:thinkstock

תשליך


יאפ, גם בשיקגו משליכים לאגם את כל החטאים, סימבולית, כמובן. באופן מעשי משליכים יהודי שיקגו פירורי לחם לתוך המים, מה שגם מסייע לתזונת האווזים, אם תשאלו אותי. כך או אחרת, את המנהגים של החגים תוכלו לקיים גם בלי כרטיס. באי בתי הכנסת המפוזרים בסביבה נערכים להשלכת כל הפויות שעשו במהלך השנה ואתם יכולים להזדנב על טפיכם וזקניכם ולהיפטר גם מחטאיכם שלכם.

עכשיו רק חסר המרק

אבל תכלס, אוכל זה כל הסיפור


כבר דיסקסתי את זה בעבר - גם אם לא מתחשק לכם לבשל, או אין לכם את כישורי המטבח של סבתא/אמא/אבא/דוד בהכנת פינוקי החג, מדפי הסופרמרקטים, לפחות במטרופולין שלנו, עמוסים לעייפה בכחול-לבן. קמח מצה? יש. גפילטע בצנצנת? יש גם יש. שקדי מרק? תודה לאל, יש. תפוחים? דבש? רימונים? לא תהיו חסרים את סמלי החג, והמרכולים המקומיים יודעים שראש השנה בפתח (יש להגות RASH HASHONAH) וידאגו להצביע לכם על צרכיכם. מספר מאפיות באזור הצפוני בעיר יספקו לכם חלות ומאפים שלא מביישים את בית סבתא, ויין משובח, אפילו יין כשר אם תרצו, תוכלו למצוא בנקודות מכירה רבות בעיר, ביניהן ביני'ז (Binny’s). ובינינו, כשנכנס יין, מרבין בשמחה, לא? טוב, אמרתי לכם שאנחנו לא יהודים מוצלחים.

הנה זה כבר בא, מעבר לפינה: