א גרויסע מציאה

מה המזג: 30 מעלות וגשם זלעפות
מה נשמע: אמנם לא מרץ, אבל Aguas De Marco בביצוע אליס רג'ינה וטום ג'ובים מתאים למצברוח שלי.

כמה מילים על מציאות מקומיות: הן לא תמיד יודעות שהן מציאות, ולעתים קרובות הן מפתיעות ומבליחות כשחיפשנו משהו אחר. אבל הן מציאות והן משמחות, לפעמים זולות ולפעמים סתם לא ידענו שהן היו מתחת לאף שלנו כל הזמן. כשזה מגיע למציאות, הן תמיד שם. פשוט צריך לחפש:

גראהמוויץ' (או אולי מוטב Grahamwich)

מאכליה/סנדוויציה קטנה מבית היוצר של גראהם אליוט, השף המפורסם שגם תרם את כשרונו ופרצופו לתוכניות כמו מאסטר שף וטופ שף מאסטרס, הוא למעשה שף שיקגואי, ומחזיק בעיר את מסעדת הדגל שלו, גראהם אליוט, כמו את המציאה הנוצצת גראהמוויץ' (יעני גראהם סנדוויץ'). כל סנדוויץ' בפינת החמד הזו ברחוב סטייט הוא יצירת אמנות וכל מאפה הוא מתיקה, וכל מה שנמכר כאן, שגרתי ויומיומי ככל שיהיה, הוא אדג'י ומיוחד. קחו לדוגמה את הפופקורן - מכונת פופקורן גדולה עומדת על הדוכן, ומתוכה שולפים העובדים שקית מלאת פופקורן העשוי עם חמאה, פרמז'ן, שמן טראפל ועירית. קר או חם, מדובר במציאה אמיתית.

למה זה שווה, חוצמזה: הסנדוויצ'ים מדהימים ואנחנו התעלפנו במיוחד מסנדוויץ' ביף (בקר) לפנים. חצר אחורית מתוקה לשבת בה, ספונה בין הבניינים. המחירים שווים לכל נפש, ובכלל, טעים.

בלוג בישול The thirty year old housewife

לא נולדתי עם כף עץ ביד ואני לא יודעת מה אני עושה במטבח, ולמרבה הצער אני נשארת לעתים קרובות וחצי תאוותי בידי, כמהה לאוכל גורמה אבל תקועה עם פתיתים. אבל החיים הסבירו לי פנים: אמילי מאנלי, חברתי המקומית, יצאה לאחרונה בבלוג בישול מצוין, The thirty year old housewife's guide to cooking, שאפילו סתומה כמוני מצליחה לעקוב אחריו. מדי שבוע היא מעלה פוסט או יותר, מלווים בצילומים מצוינים ובסיפורים על האוכל. כל מתכון של אמילי, עקרת הבית בת ה-30, מגיע מהחיים שלה, מהמשפחה שלה ומהחוויות שלה, והיא מספרת על הכל כדי שאפשר יהיה להתחבר לאוכל באמת. למרות שהיא שואבת בעיקר מהמטבח האמריקאי (ומהמטבח שלה) הטעמים הם מעודנים, הרכיבים מגוונים והסיפורים מצוינים.

למה זה עוד שווה: בקרוב היא מתחילה להעלות פוסטים מצולמים בווידאו ובאמת שאין על זה.

הוליווד בשיקגו

בשנה שעברה זה היה הסרט האחרון מסדרת הרובוטריקים שצולם בעיר, והקיץ אנחנו אמורים לארח את הסרט הבא בסדרת סרטי סופרמן. באוגוסט שעבר התרסקו כאן מכוניות, הליקופטרים ומשאיות ענק במרכז העיר - השנה אולי נוכל לראות את הציפור הכחולה מעופפת לנו מעל הראש. אם אתם בשיקגו במהלך הצילומים תוכלו להתחכך במעט אבק כוכבים ואולי אפילו לצלם.

למה זה שווה, חוצמזה? הגיע הזמן לעוד פרק בסדרה. לסופרמן יש די הרבה בלאגן לסדר בעולם, וגם בעיר שלי.

מאפיית דינקל'ס Dinkel's

אה, משוטטת בחיפוש אחר מאפים מוצלחים ובכלל לא יודעת שהיהלום הקטן הזה גר מתחת לאף שלי. דינקל'ז היא מאפייה ותיקה מאוד, אבל כנראה שהייתי צריכה להיתקל במקומי ותיק כדי להכיר אותה. באחת מפגישות הכתיבה שלי עם ידידי פיטר הוא לקח אותי לשם, וטעמתי שם כמה מהמאפים המוצלחים ביותר שניסיתי בעיר. בין ההצלחות: בראוניז עשירים, עוגיות סוכר פריכות וכנראה הדונאט הטעים ביותר שנאפה בארצות הברית אי פעם, יצור ספוגי אך לא רטוב, מתוק אך לא מדי, פריך אך רך, ובמלים אחרות. דאנקין דונאטס? הייתם מתים.

למה עוד זה שווה? הלחמים שלהם מוצלחים למדי, במיוחד לחמניות הפרעצל הפריכות והשמנמנות.

פילזן לבטן

בעצם מדובר בשכונה שלמה באזור הדרום מערבי של שיקגו, לא דרומה מדי, לא מערבה מדי. פילזן ידועה כשכונה הסיפנית בעלת אוכלוסיה מגוונת ואוכל מגולגל בטורטיות, ריח קמח התירס מרחף באוויר וציורי הקיר מסנוורים בצבעוניותם. אנחנו ירדנו לשם בסוף השבוע כדי להתרשם מהאוויר ולאכול במסעדת נואבו ליאון NUEVO LEON, כי חשקה נפשנו בגוואקמולה. במסעדת הפועלים העמוסה לעייפה, המגישה מקסיקני אותנטי בלי שום טוויסטים וטרנדים, אכלנו בוריטו צמחוני מעולה, קסאדיות מיוחדות עם סלסה, נאצ'וס שכרגע טוגנו עם גוואקאמולה משובח והרבה רעש באוזניים. בחוץ היה חם, אבל עשינו סיבוב בלב השכונה, רק כדי להתרשם. אם בציורי קיר חשקתם, אתם במקום הנכון. מדי פעם יש באזור פסטיבלים ושווקים, ושווה לקפוץ. אדיוס.

סיפור הפרוורים

בגיל 12 סבתא שלי לקחה אותי לראות מחזמר בברודוויי. זה היה "שורת המקהלה" המשובח, כי "סיפור הפרוורים" הוותיק והנפלא ירד מהבמות זמן קצר קודם לכן, ומאז אני מחכה לו, למחזמר הנהדר הזה, שיחזור לבמות ויגשים לי חלום. וחלומי התגשם: גרסה חדשה של אחד ממחזות הזמר המפורסמים ביותר בעולם יצאה למסע ברחבי ארצות הברית ממש בשבוע שעבר, עם הסיפור הקלאסי והנפלא אבל עם קאסט חדש וצעיר. מלבד כמה שינויים קטנים למקור ושחקנים טריים מאוד, הכל כפי שהשארנו אותו, הכוריאוגרפיה נצחית, השירים מעולים והרומן בין טוני ומריה מצמרר כתמיד. המחזמר יוצג בשיקגו בתאטרון הקאדילק במשך כארבעה שבועות ואז ימשיך הלאה לסיור במדינה.

למה עוד זה שווה: כי אם פספסתם את זה כאן, תוכלו לראות את זה בסקנקטדי, ניו יורק. סתם, ובעוד הרבה מקומות, אני פשוט אוהבת להגיד סקנקטדי.

וסיפור אמיתי: מצאתי ברחוב את המנורה המכוערת ביותר בעולם. עכשיו היא נראית ככה. מי אמר שקשה למצוא מציאות?

והנה מים של מרץ, הגרסה הכי מקסימה בנמצא: