הגרבילאה, צנועה תמירה ועדינה, מעטרת את מיטב השדרות החלוציות שלנו בתפרחת צהובה
מה: רזה, תמירה, צנועה ופרחונית
איפה: בכל הארץ
חבל"ז: השדרה בפרדס חנה ובהוד השרון, וגם בפארק שרונה בקריה (האם שרדה את השיפוצים?)
אי שם בשלהי שנות השבעים, יצאנו בכל ט"ו בשבט לחידון העצים השנתי. קדמו לו מספר סיורים לימודיים עם המורה יהודית ברחבי הקיבוץ. יהודית היתה מורה על העצים ומסבירה מה שמם ואנחנו שיננו אחריה. כך הכרנו את הגרבילאה, בעצם 3 גרבילאות, שניצבו תמירות ורזות במשולש הדשא שבין חדר האוכל לבין שכונת הנעורים.
בט"ו בשבט הן נראו די עצובות, מרוטות ואפרוריות, אבל עם בוא הקיץ, צצים העלים ואיתם הפרחים. ואלה- בצורת מברשות צהובות, מבעירים אותה למשך כמה שבועות.
מוצא הגרבילאה באוסטרליה, והיא מיתמרת בבגרותה ליותר מ-30 מטר ולמוטת כנף של כ- 15 מטר. בהעדר השקיה עצי הגרבילאה מתייבשים ונחלשים, ויש להם מנהג להשיר עלים (היתרון: זבל אורגני, החסרון: לכלוך). קראנו שהיו אלה הטמפלרים שהביאו אותה לארץ אבל אין לנו סימוכין לכך.
השדירה בהוד השרון
איפה נוכל לראותה?
באפן עקרוני, היא נותרה זרה בנוף המקומי, צנועה תמירה ועדינה, בתפרחת מיוחדת ועם זאת, היא מעטרת את מיטב השדרות החלוציות שלנו, ובראשן השדרה שבין פרדס חנה ובנימינה, והשדרה שבין הוד השרון לצומת מלל.
איתרנו גם עצים בודדים ליד מגדל המים ברחוב מאזה בתל אביב, ובמתחם שרונה בקרייה (לא ברור אם הם שורדים את השיפוצים שם).
תהנו!
