הנה חלפו להן חגיגות העצמאות, והגיע המועד הרשמי לאיסוף העצים למדורה. מנהלי הסופרמרקטים נכנסים לכוננות עגלות, קבלני הבניין נכנסים לכוננות כללית, ואגף האוויר במשרד להגנת הסביבה נכנס לכוננות ספיגה.

ירוק ככל שאהיה, לא תשמעו ממני מילה אחת נגד הבערת המדורות כשלעצמה. אהבת מדורות היא משהו שאני סוחב איתי עוד מהימים שהייתי ריינבאו, ובעצם מילדות קרובה מספיק לחבורת האש. עם זאת, מה ששורפים במקומותינו בשנים האחרונות במדורות ל"ג בעומר, זה ממש לא לעניין. ממש סרטן.

הנחיות המשרד להגנת הסביבה מאוד ברורות בעניין הזה: אין לזרוק לתוך המדורה עצים צבועים בצבע או לכה. בעירה של פלסטיק, ניילון וצבעים, מזכירים מדי שנה במשרד, גורמת לפליטת מזהמים מסוכנים ומסרטנים.

עיקר הבעייה של רובנו היא שאנחנו לא מבחינים בין עץ לבין תחליפי עץ למיניהם דוגמת מלמין, MDF, או פורמייקה, שאולי עושים עבודה טובה בתור ריהוט, אבל בוערים כמו פלסטיק. אם לא די בכך, גם קרשים מעץ מלא עוברים צביעה וכל מיני טיפולים נגד מזיקים - שמוסיפים למדורה עשן של חומרי הדברה. בדיוק מה שהילדים שלנו צריכים במרשמלו.

בשורה התחתונה, הדרך היחידה להיות בטוחים בעניין, היא לאסוף עצים - לא קרשים. אם זה מה שמחפשים, גם מוצאים. אישית אני גם מוצא שמדורה שיושבת על שני בולי עץ בריאים (ולא, הכוונה אינה לעמודי טלפון) היא גם הרבה יותר שווה מכל הקרשים האלה שעושים הרבה להבות, נעלמים בצ’יק, ומשאירים גחלים בינוניות ומטה.