רוצים או לא, עמוד הפרופיל האישי בפייסבוק הפך לצל האלקטרוני שלנו, ומייצג את החיים שלנו. מרגע שהחיים האמיתיים הסתיימו – הוא מאפשר לחברים להמשיך לחבק, להתגעגע, ולזכור תמיד
סמ"ר נדב רוטנברג ז"ל. מתגעגעים על הקיר (צילום: משפחת רוטנברג)
בשבועות האחרוניםנעמה רוטנברג לא מפסיקה להעלות תמונות וקטעי וידאו של אחיה, סמ"ר נדב ז"ל, לעמוד הזיכרוןשהקימו לו החברים בפייסבוק.
נדב נהרג לפני ארבעה חודשים בתקרית ברצועת עזה בה נפגע מפצצת מרגמה ששיגרו חבריו לגדוד 202 בצנחנים. באחד הפוסטים, המקדיש את השיר של אריק קלפטון"דמעות בגן עדן"לזכרו, מתייגת נעמה אתהפרופיל של נדב, שממשיך להיות פעיל למרות שהוא כבר לא איתנו.
גם כל יתר בני משפחת רוטנברג, החברים, וכל מי שנדב הספיק לאשר כחבר לפני מותו, לא מפסיקים להתגעגע אליו על הקיר, מתייגים אותו בתמונות ישנות, או סתם, נכנסים מדי פעם לפרופיל שלו, רק כדי להיזכר. "זה בכלל לא הזמן שלו. אני לא מסוגלת להבין", כותבת אחת מחברותיו על הקיר שלו, לצד עוד עשרות תגובות מרגשות של חברים ומכרים שמסרבים להשלים עם מותו.
גם בעמוד הפרופיל של רס"ן עמיחי איטקיס ז"ל, סגן מפקד טייסת 119, שנהרג בהתרסקות המסוק בחודש נובמבר האחרון, מתגעגעת חברה אוהבת: "יום זיכרון ראשון בלי עמיחי".
מתקשים להשלים עם מותו. עמוד הפייסבוק של רס"ן עמיחי איטקיס ז"ל
עמוד הזיכרון
רוצים או לא, עמוד הפרופיל האישי בפייסבוק הפך לצל האלקטרוני שלנו לייצוג הווירטואלי של החיים שלנו, ומרגע שהחיים האמיתיים הסתיימו – הוא מאפשר, להמשיך לחבק, להתגעגע ובעיקר להיזכר.
הפרופילים של נדב רוטנברג ועמיחי איטקיס ז"ל אינם שונים מאלה של רבים מחללי צה"ל, שנהרגו בשנים האחרונות, בעיקר מאז הפך הכרטיס ברשת החברתית לפריט חובה לכל צעיר.
חברים ובני משפחה ממשיכים להפעיל את הפרופיל האישי של הנופלים, אף שבמקביל מוקמים גם עמודים נפרדים לזכרם ברשת, כמו שעשו חבריו של נדב. הקושי הגדול ביותר איתו מתמודדות משפחות השכול בהקשר זה נובע מהעובדה שפעמים רבות אין להן גישה לכתובת האי-מייל או הססמה בה השתמש הבן המנוח בפייסבוק. משום כך ברוב המקרים ממשיך הפרופיל להתקיים כאילו יקירן עדיין חי.
עד לפני כשנה לא היתה אופציה אחרת: אם בידי קרובי המשפחה של כל אדם שהלך לעולמו לא היו פרטי התפעול של עמוד הפייסבוק שלו, המשיך הפרופיל לפעול כרגיל. מאז, שינתה פייסבוק את מדיניותה ובאה לקראת המשפחות השכולות: כיום יכולים בני משפחה של חברים בפייסבוק שהלכו לעולמם להפוך את הפרופיל האישי של הקרוב המת לאתר הנצחה. פרופיל כזה לא יופיע ב"הצעות" של פייסבוק לגולשים, ויהיה נגיש רק לחברים שיאושרו בידי קרובי המשפחה שינהלו אותו.
פייסבוק לא מקשים במקרה כזה, ומאפשרים גם לחברים ולבני משפחה רחוקים לנהל פרופילים של מי שהלכו לעולמם, דרך מילויטופס ליצירת קשר והוכחה כלשהי למקרה המוות. הוכחה כזו יכולה להיות גם ידיעה מהעיתון.
שלומי כהן המנוח עם עליזה, אמו. העמוד לזכרו נפתח בפייסבוק רק לאחרונה (צילום: משפחת כהן)
עדיין חוגגים יום הולדת
גם משפחות חללי צה"ל מעידן טרום-פייסבוק מנציחות את זכר הנופלים ברשת החברתית, בקבוצות או בעמודי "לייק".
בעמוד שלרס"ן שלומי כהן, שנהרג בקרב קלקיליה לפני תשע שנים, אפשר לצפות באלבומים המתעדים את בני המשפחה, הממשיכים לחגוג את יום הולדתו מדי שנה, ממש כשם שכל אחד מאיתנו חוגג בפייסבוק. ההבדל הגדול מתרחש כאשר כל בני המשפחה של שלומי מתכנסים סביב קברו, ומפריחים בלונים לזכרו, בעוד אחד החברים מברך: "יום הולדת מלא געגועים לך שלומי".
ההנצחה בפייסבוק אינה ברורה מאליה אצל משפחות שכולות רבות.
"לקח לי הרבה זמן להכניס את שלומי לפייסבוק", מספרתחן כהן-מררי, אחותו של שלומי. "אתאתר האינטרנט שלו הקמנו אחרי שהוא נהרג, והתלבטתי אם בכלל להתחיל בפעילות בפייסבוק. והיו לי התלבטויות טכניות. הוא לא בן אדם חי, ולא ידעתי אם ליצור לו פרופיל או דף מעריצים. בסופו של דבר, לפני כשנה וחצי הקמתי דף, ומהר מאוד הצטרפו אליו הרבה אנשים. זו הדרך שלנו לעדכן על הפעילויות של הקרן שהקמנו לזכרו, להעלות תמונות ושירים, יש שם לינקלהדלקת נר לזכרו וכך אנו יכולים גם לעדכן על מועדי האזכרה שלו. בגלל שפייסבוק הוא עולמי, אנשים שעזבו את הארץ עדיין נשארים בקשר, שולחים מסרים וכותבים לשלומי. במבט לאחור אנחנו די מצטערים שלא עשינו את זה כבר מזמן. מאז שפתחנו את דף הפייסבוק זה מאוד הוכיח את עצמו. לאזכרה בשנה שעברה, למשל, שמונה שנים אחרי שנהרג, הגיעו יותר ממאתיים אנשים".
זה לא מוזר לתחזק פרופיל של אדם מת?
"בעיני זה בדיוק כמו שאנשים משאירים את חדרו של הבן שנהרג כפי שהיה בעודו חי, ולא משנים בו דבר. במקרה של שלומי, ההורים החליטו להשאיר את הדירה שבה שלומי גר ברחובות ריקה לגמרי. היו אנשים שהרימו גבה. אם היה לשלומי עמוד אישי בפייסבוק כשנהרג - הייתי משאירה אותו. גם היום, כשאני נכנסת לדף של שלומי, אני מגיבה כ'קרן שלומי', ורואים את התמונה שלו בצד. אז מה? בעולם השכול אין דבר שהוא מוזר. אנשי זוכרים ומנציחי בכל מיני דרכים. אני מכירה את הביקורת על ההנצחה האובססיבית, ואין פה נכון או לא נכון. כל משפחה צריכה להתמודד עם המוות של הבן שלה בצורה שלה. הדבר היחיד שבעיני ראוי לשינוי הוא שאם מחליטים לשמור על הפרופיל כמו שהוא, אולי נכון את המילה ז"ל לצד השם. למנוע הטעיה".
חוגגים לשלומי כהן ז"ל את יום ההולדת ה-35, ומלים את התמונות לעמוד שלו בפייסבוק (מתוך העמוד)
אתרי הנצחה
אף שבתרבות השכול בארץ מהווה רשת האינטרנט אלטרנטיבה ייחודית להנצחת הנופלים, בוחרות משפחות רבות שלא לעשות זאת במסגרת רשת חברתית, אלא באתרי אינטרנט שהן מקימות לזכרם של יקיריהם. עם זאת, ככל שהרשתות החברתיות מעמיקות יותר את מעמדן היציב בעולם הדיגיטלי ובמציאות - יכול כל אדם להקים עמוד מעריצים בפייסבוק, ולהנציח חייל שנהרג, או לוחמים מיחידה מסוימת.
אחד מעמודי ההנצחה הפעילים ביותר בפייסבוק הוא שלרס"ן רועי קלייןז"ל, שנהרג בקרב בנת-ג’בל במלחמת לבנון השנייה, כאשר זינק על רימון יד כדי להגן בגופו על חייליו. "אני זוכר אותך אח יקר", מתגעגע חבר ליחידה על הקיר, בעמוד שמנציח את קליין, ומונה כ-3400 לייקים. חבר אחר, המזדהה כנכה צה"ל ממבצע עופרת יצוקה, העלה לעמוד שיר שכתב והלחין לזכרו של קליין. העמוד עצמו הוקם ומתוחזק בידי אסף ועקנין מבאר-שבע, שכלל לא הכיר את רועי, ואין לו שום קשר משפחתי אליו, בעוד משפחתו של קליין מנציחה אותו באמצעות אתר האינטרנט שהקימה לזכרו.
"יש שני עמודים בפייסבוק לזכרו של רועי, ובשני המקרים מדובר באנשים שעשו זאת מיוזמתם האישית", מסבירהנעה קליין, אחותו של רועי ז"ל. "יש לנואתר לזכרו של רועי אליו אנחנו מקבלים המון פניות; זה כלי להישאר בקשר עם אנשים ולפרסם בו את סיפור חייו ומותו של רועי. בגלל שסיפור הגבורה שלו נפוץ מאוד גם בארץ וגם בעולם, משמש האתר ככלי למידע; הרבה תלמידים עושים עבודות לבית הספר על רועי, ושואבים משם את המידע. פייסבוק מבחינתנו זה כלי שעדיין לא פוענח ברמת ההנצחה. אני חושבת שיש שם משהו בעייתי ברמה האישית עם אנשים שנהרגים, ופתאום לא יודעים מה לעשות עם הפרופיל שלהם. לא ברור מה אפשר לעשות שם, שלא יפגע בערך של הבן אדם. אני עדיין לא ראיתי משהו".
ובכל זאת, אנשים יכולים לכתוב בפייסבוק דברים לזכר הנופלים.
"גם באתר של רועי אפשר להעלות דברים לזכרו. לקראת יום השנה לנפילתו ולקראת יום הזיכרון אנחנו מקבלים המון פניות והמון סיפורים אישיים. אנשים קוראים לילדים שלהם בשמו של רועי, ומספרים לנו על זה. יש אפילו ילדה שנקראת על שם רועי בארצות הברית. אני לא בטוחה שהאנשים היו עושים את זה ומשתפים בזה בפייסבוק. יש איזה מייל שמסתובב ברשת כבר חמש שנים, שמספר על המקרה וטוען שאלמנתו של רועי מבקשת להפיץ אותו. המייל הזה אינו אמיתי, ושרה, אלמנתו של רועי, מעולם לא כתבה אותו. כנ"ל לגבי פייסבוק - אין שליטה על העניין. יש משהו אינטימי יותר בהנצחה באתר פרטי מאשר בפייסבוק. אבל בעניין הזה - שכל משפחה תעשה כפי שלבה מורה לה".
עמוד באתר ההנצחה לזכרו של רועי קליין ז"ל. משמש למידע וקשר בין הגולשים לבני המשפחה
