אם ביליתם יותר משתי דקות בפייסבוק בשבוע האחרון (על מי אתם עובדים, אנחנו יודעים שביליתם יותר משתי דקות בפייסבוק בשעה האחרונה) בוודאי שמתם לב שיש איזו עלייה ניכרת למדי - כן, אפילו ביחס לרשת החברתית הזו - בתמונות של נשים רגילות לחלוטין בבגדי ים.
למעשה, עושה רושם שאין דבר שהעסיק את הרשת יותר בשבועות האחרונים - בעקבות פרשת מאי פתאל, כמובן - מאשר דיונים האם מותר לך ללכת בבגד ים, האם מותר לך להעלות תמונה בפייסבוק בבגד ים והאם לא עדיף שתסתובבי בבורקה ותסתירי את הנשיות שלך, העיקר שלא יטרידו אותך.
אבל גם בימים כתיקונם שבהם הרשת אינה סוערת ואפילו הים רגוע, אנחנו יודעים שלהיכנס לבגד הים שלך היא לא משימה פשוטה במיוחד, שלא לדבר על להעלות את התמנה הזאת בפייסבוק. את המצב הזה בדיוק, של נשים אמיתיות ולא מרוטשות שמתביישות להיחשף בציבור, החליטה כרמל יהלום בת ה-29 שהיא רוצה לשנות מהיסוד.
היא רק לא חשבה שכל כך הרבה נשים ירצו לשנות אותו יחד איתה.
כמו כל פרוייקט שהופך לויראלי בטירוף, גם הפרוייקט הזה התחיל מפוסט תמים לחלוטין וללא כוונת זדון. יהלום, מאפרת במקצועה וצלמת חובבת, פרסמה סטטוס וכתבה בקצרה: ״בא לי לעשות יום צילומים בים, מי זורמת?״. היא רק לא תיארה לעצמה איזה מבול של תגובות יגיע אחרי הסטטוס הזה.
״לא כתבתי מה אני מחפשת או דרישות וקריטריונים מסויימים״, מספרת יהלום בראיון לערוץ היחסים. ״פשוט כתבתי ׳צילומים בים׳, והתחלתי לקבל פניות בנוסח ׳אני בטח לא מתאימה לך לצילומים, אבל אם בכל זאת אז אני אשמח׳. אחרי שהגיעו שבע או שמונה פניות מאותו הנוסח מנשים שחלקן רזות וחלקן מלאות, אבל כולן נגועות באותו וירוס של חוסר בטחון עצמי. ברגע הזה החלטתי שאני יוצרת את הקמפיין הזה״.
החליטה - ועשתה. יהלום החליטה לקרוא לפרוייקט הצילומים שלה ״ספורטס רילוסטרייטד״ (פארודיה על מגזין בגדי הים של ״ספורטס אילוסטרייטד״, כמובן) והזמינה נשים בכל המשקלים, הגבהים והצבעים להצטרף אליה לים. התמונות זכו למאות שיתופים, ולמעשה סביר להניח שגם אתם נתקלתם בו. ואם לא, אל דאגה, אחרי השבוע הזה, בו היא מתכוננת לצלם עשרות בחורות שפנו אליה בימים האחרונים, אתם כבר תתקלו.
״לא ציפיתי שזה יגיע למימדים האלה, אבל אני מאוד שמחה מזה״, אומרת יהלום. ״הקמפיין הזה נועד להוציא נשים מהחשיבה התמידית הזו על ׳מה לא בסדר בגוף שלי׳, ולגרום לנשים לראות שהן מדהימות״.
למרות שאין כמובן שום קשר, קצת קשה להתעלם מהשיח הציבורי הנוקב על תמונות בביקיני בפייסבוק, ומהעובדה שחלק מהציבור, לפחות, לא ממש מקבל אותו בחיבה גדולה.
״מי אנחנו שנקבע מה מותר ומה אסור?״, תוהה יהלום על פרשת פתאל. ״אני לא מקדמת פה אינטרסים פמינסטים והפרשה הזו לא נוגעת בשום צורה לפרוייקט שלי, אבל אני לא חושבת שאישה צריכה לחשוב פעמיים לפני שהיא מעלה תמונה שלה בבגד ים לפייסבוק או לכל מקום אחר, ולקשור בין התמונות של מאי בבגד ים לחוויה המזעזעת שהיא עברה זה פשע. הביקיני לא אשם״.
ובכל זאת יהיו שישאלו למה חייבים בבגד ים דווקא, ומה רע בבגדים רגילים.
״אין שום דבר רע בבגדים רגילים, אבל התסביך של רוב הנשים הוא איך הן נראות בבגד ים, ובסוף אתה מוצא אותן בחוף עם טייץ וגופיה כי הן מרגישות שהן לא מספיק דומות לנשים מקטלוג בגדי הים שהן ראוי בשבוע שעבר. זה מעציב אותי, ומשם הגיע הפרוייקט הזה. הקמפיין שלי קורא לנשים מכל המידות וגל הגדלים לבוא ולהרגיש דוגמניות, ואני מדגישה שאישה אמיתית זו כל אישה שלא עברה ריטוש ועיבוד. גם בר רפאלי היא אישה אמיתית בחיי היומיום שלה כשהיא לא מתנוססת על שערי מגזינים עמוסת פוטושום עד כדי אבדן תווי פנים״.
התחושה הזו של לעמוד מול המראה ולא להיות מרוצה מהגוף שלך לא זרה ליהלום כלל וכלל. ״השאלה שחוזרת על עצמה שוב ושוב אצל אנשים זרים היא מה אכפת לי מה נשים חושבות על עצמן, והתשובה שלי היא שכל אחד פועל מהמקום שכואב לו. הייתי שם, הרגשתי ככה, ופשוט קמתי יום אחד והחלטתי שאין לי שום סיבה להתבאס שאני לא נראית כמו שער של עיתון. מהיום שבו התחלתי להצטלם התחלתי להשתחרר, והיום אני רוצה לשחרר עוד נשים״.
נשמע כמעט אוטופי, לקום בוקר אחד ופשוט להחליט.
״זה לא אוטופי, אבל קל יותר לראות את עצמך בתמונות מאשר במראה. אחרי הצילומים הראשונים הסתכלתי על התמונות ואמרתי ׳וואלה, אני מהממת׳. לא חשוב שיש לי שקיות מתחת לעיניים ונקודת חן מעל הגבה. אהבתי את מה שראיתי. להסתכל על עצמך מהצד זה הרבה יותר פשוט מלהביט במראה, ועכשיו אני רוצה שעוד נשים יחוו את החוויה הזו״.
יהיו כאלה שיגידו עלייך שאת נאיבית.
״אני לא באמת מאמינה שאני הולכת לשנות סדרי עולם, אבל אני פועלת בקטן. אם אני אצליח לשנות תפיסה אצל כמה נשים שהיה להן קשה והרגישו לא נוח בבגד ים, אני עשיתי את שלי״.
