לגיבורים אמריקאיים יש מכנה אחד משותף: הם הופכים להיות כאלה לגמרי במקרה. וכשדל וויליאמס נכנסה אל אחת מחנויות רשת מייסי׳ס בשנת 1974, להיות גיבורה מכל סוג שהוא היה בהחלט הדבר האחרון שהיא התכוונה לעשות.
ויברטור לכל פועלת
וויליאמס נולדה בשנת 1922 במנהטן לזוג היהודי איזק ושרה דזלטין. את שמה, אגב, נתנו לה הוריה כמחווה לעיתונאי הקיצוני פלויד דל, שמאמריו עסקו בעיקר בשינויים בסקס ובפוליטיקה בחברה הגבוהה בארצות הברית לפני ובזמן מלחמת העולם הראשונה. כל אחד ותחומי העניין שלו.
יצאה להגנתה בגלל השיר הזה. בריטני ספירס מבצעת את "מגע היד שלי"
הביוגרפיה שלה, כנראה, מספרת את סיפורן העצוב ומעורר ההשראה של נשים בעת ההיא. כשהייתה בת 17, כך סיפרה, נאנסה על ידי בחור שאיתו יצאה לדייט. מאוחר יותר, בעקבות רומן קצרצר, נכנסה להריון והחליטה לעבור הפלה. על התהליך כתבה בספרה שהוא היה ״כואב, מפחיד, משפיל וגם לא חוקי״. כנראה שהוא גם הסיבה שלוויליאמס מעולם לא היו ילדים, אם כי מעולם לא דיברה על הנושא הזה בפומבי. בהמשך התגייסה גם לצבא כבדרנית ושחקנית, ואף פצחה בקריירה לא קצרה בכלל בתחום אומניות הבמה ואף נכנסה לעולם הפרסום, אך שאז הגיעה שנת 1974, והמסלול של חייה השתנה לחלוטין. למרות שהיא תיזכר בהיסטוריה כאישה הראשונה שפתחה חנות סקס, ולמרות שהביוגרפיה, שמנסה לדחוס את כל חייה למשפט אחד על העטיפה, בחרה דווקא במשפט: ״כיצד הפכה בחורה יהודיה טובה לבעלים של חנות לאביזרי מין״, לא יהיה מוגזם לומר שוויליאמס אחראית למהפך של חיי הסקס שלנו כפי שאנחנו מכירים אותם היום. עד שנות השבעים המאוחרות חנויות סקס - בעיקר בארצות הברית - היו לא יותר מאשר שם קוד למקום שמאפשר לגברים לצפות בסרטי פורנו, ולעיתים גם בתצוגות חיות. אלו היו מקומות אפלוליים ועמוסי זימה שהכניסה אליהם - אלא אם כן את אישה בלי חלק עליון - הייתה לגברים בלבד. בלי ויברטורים, בלי אזיקוני פרווה חמודים וכן עם הרבה מאוד מגזינים שלא הייתם רוצים לדעת במה נגעו הידיים שדפדפו בהם לפני שפתחו אותם. מוצרי מין לנשים לא הייתה תעשיה קיימת כלל וכלל, אלא שאז הגיעה וויליאמס - והכל השתנה.סקס, קשירות ובריטני ספירס
בניגוד מוחלט לסיפורים על הזמן שלוקח להקים עסק, וויליאמס פתחה את העסק שלה כבר ביום למחרת. היא לא שכרה חלל, היא בטח לא ראיינה אף עובד, אלא החליטה לפתוח עסק צדדי על שולחן המטבח שלה. היא קראה לו ״גן העדן של חוה״, ולא שיערה בנפשה, כפי שכתבה בביוגרפיה שלה, שמישהו יקנה, לא כל שכן שתוך שני עשורים תהפוך לרשת הסקס הגדולה ביותר בארצות הברית ושתהיה אחראית על תעשיה שמגלגלת מאות מיליונים בשנה.
הפרק שהפך את ההמצאה שלה למפורסמת. בנות "סקס והעיר הגדולה" בפרק מחווה לויברטור הארנב
וויליאמס, כמובן, הותקפה לא מעט לפני שהפכה לסיפור אגדה אמריקאי. כתבה בבושינגטון פוסט ב-1976 כינתה את החנות שלה ״מוסד מסוכן אשר יוביל לפריצות וסדום ועמורה״, וכתבות ברוח דומה התפרסמו לא מעט באותן שנים. בניו יורק, כמו ניו יורק, נישבה מהתחלה רוח אחרת, וכתבות מפרגנות בשלל המקומונים הופיעו עליה, עד שזו תפסה את מקומה הראוי בהיסטוריית הסקס האמריקאית.
וויליאמס, יש לציין, לא הסתפקה רק ברשת החנויות. והפכה לאחד מהקולות המובילים של המאבק לשוויון נשי בשנות השבעים, השמונים והתשעים. היו לה טורים בעיתון, והיא לא חששה לצאת גם להגנת צעירות ממנה, כמו למשל בריטני ספירס, שב-2003 הוציאה את השיר ״מגע היד שלי״. אמריקה השמרנית תקפה בחמת זעם את הזמרת הצעירה וילדת הדיסני לשעבר שעברה את גבול הטעם הטוב, לדעתה, ו-וויליאמס הייתה הראשונה שהתייצבה לצידה של הזמרת הפרובוקטיבית: ״בחמישים השנים האחרונות אנחנו נלחמים בפחדים ובאמונות שאוננות נשית מעוררת", אמרה אז. ״הסטיגמה על הפעולה הזו עדיין נשארה - וזה הדבר היחיד שאמריקה צריכה להתבייש בו. אני מקווה שהשיר של בריטני והכנות שלה יעזרו לנשים צעירות להתגבר על הבושה ובמקום זאת לקבל ולאהוב משהו כל כך טבעי״. בשנים האחרונות לחייה זכתה וויליאמס לכבוד המגיע לה, במיוחד כשהניו יורק טיימס כינה אותה ״חלוצת הסקס הנשי בארצות הברית״. אוניברסיטאות החלו להכליל את שמה במסגרת גיבורות הגל השני של הפמיניזם בארצות הברית, ואין היום כמעט תוכנית מגדר בעולם ששמה לא מככב בו. השבוע, בגיל 92, הובהלה לבית חולים משום שלא חשה בטוב והלכה לעולמה, לא לפני שסימנה ״וי״ למצלמה והעלתה את התמונה לעמוד הפייסבוק שלה, במה שכנראה מסמל את סיפור חייה טוב יותר מכל דבר אחר: האישה שלא פחדה לאמץ את הקידמה ולהילחם עד הנשימה האחרונה.
