על פי הוושינגטון פוסט, הוכפל מספר האנשים שמגיעים לחדרי מיון כדי להסיר " גופים זרים" בשנים האחרונות. בעקבות עלייה במכירות של צעצועי מין ואבזרי קשירה חובבניים, ההנחה הגורפת היא שכל זה קרה בעקבות הטרילוגיה "50 גוונים של אפור".

לפני שנמשיך, ממש מביך להודות שקראתי 200 עמודים ראשונים מהספר הראשון באנגלית לפני כשנה וחצי, ולמען האמת אני לא יודעת איך עשיתי גם את זה. בשלב מסוים לקחתי את הספר חסר התועלת הזה שאני לא יודעת את מי הוא מצליח לחרמן, וכשיצאתי לטייל עם הכלבה שלי, והנחתי אותו בסלסלת האופניים הוורודה הראשונה שראיתי. בכל זאת, זה ספר, ליבי לא הרשה לי להשליך אותו לזבל.

האם זה מה שכולן רוצות בסתר ליבן? מעריצות מחכות מחוץ להקרנת הבכורה של הסרט בניו יורק (צילום: gettyimages)
האם זה מה שכולן רוצות בסתר ליבן? מעריצות מחכות מחוץ להקרנת הבכורה של הסרט בניו יורק (צילום: gettyimages)

לאחרונה גם הוזמנתי לבכורה של הסרט, וחשבתי לעצמי שמאחר וחוק האצבע אומר שספר גרוע בדרך כלל מניב קולנוע מבדר (ראה סקס והעיר הגדולה, דם אמיתי וכו') זה יהיה פחות נוראי, אבל גם ממנו יצאתי אחרי רבע שעה. אפילו הזכר שהבאתי לא יכול היה לסבול את זה, וזה למרות שהיו שם ציצים.

למרות שכל עיתון שמכבד את עצמו קטל את הטרילוגיה, מאז שיצאה לא הפסקנו לשמוע עליו בכל הקשר אפשרי. לכל חברת ביגוד יש קולקציה בשם הזה, לקים, איפור, וכמובן צעצועי מין. כולם תפסו טרמפ אבל גם זה לא אומר כלום על האיכות שלו. זה רק אומר הרבה על האיכות שלנו.

מה האלילה הפנימית הייתה אומרת?

מאז שיצא הספר והפך לכזה להיט כולם שואלים מה סוד הפופולריות שלו, והאם זו הוכחה שנשים, בסתר ליבן, אוהבות ששולטים בהן במיטה ומחוצה לה? בואו נראה. .

העלילה מתרחשת בימינו, תקופה שבה ילדות בנות 14 מאבדות את בתוליהן במועדון ומודיעות על כך באמצעות סלפי בפייסבוק, אבל איכשהו כאן יש לנו גיבורה בת 25 שנראית כמו דוגמנית (ולא יודעת שהיא נראית טוב, ברור) והיא עדיין בתולה. כן, כי זה מאד הגיוני. ובכלל, מה הסיכוי שההתנסות המינית הראשונה של בחורה כזאת תהיה עם מליארדר חתיך עם בעיות מחויבות שעושה רק סאדו, ושכמובן מתאהב בה כנגד כל הסיכויים? אמממ, אפס.

ומה הסיכויים שבחורה כל כך תמימה שמתייעצת כל שתי דקות עם "האלילה הפנימית" שלה, תרגיש תוך שניה וחצי מאוד נוח להיכבל ולהיות מוצלפת ומוכה גם גופנית וגם נפשית? מה, היא חיה ביקום מקביל? היא לא שמעה על אלימות, סוטים, אנסים ורוצחים? מסתבר שלא, כי לרגע היא לא נבהלה, ונראה לה הגיוני שהוא מעביר אותה לדירה שלו ומרגע זה ואילך אומר לה מה לעשות כולל מה לאכול.

לא, היא לא פחדה, וזה גם לא נראה לה אנטי פמיניסטי או משהו. היא אהבה כל רגע. אבל זה בטח קשור לזה שהיא מולטי אורגזמית. כן, נקודת הג'י שלה, שמדענים לא הצליחו להוכיח את קיומה באופן ודאי, נמצאת אצלה מאחורי האוזן, ואי לכך מגע קליל בתנוך גורם לה לגמור עשרות פעמים רצוף. למעשה זו ממש בעיה, שמעתי ממקורות מהימנים שעד שלא מטבילים אותה באמבט קרח ומראים לה רצף תמונות של דובי גל, היא רק ממשיכה לגמור.

נניח שאנחנו מתייחסים רגע ברצינות להנחה שנשים הן חובבות סאדו בליבן. אם מנתחים את הספר שכביכול גרם להן להיפתח לתחום, מגלים שבמערכת היחסים הזאת היו עוד כמה אלמנטים חשובים חוץ מקשירות. אחרי הכל, מר גריי עושה עוד כמה דברים חוץ מלהרביץ לאנסטסיה הדוגמנית הבתולה. נתחיל מזה שהוא מילארדר. דבר שני, הוא חתיך מאד. דבר שלישי, הוא בלתי מושג. גם אם נבודד את עניין הסקס, לשלושת הפרמטרים האלו לבדם יש את הכוח לייצר התעניינות עזה מצד אישה צעירה אכולת אגדות הוליוודיות, ואפשר להניח שכל אחת מאיתנו היתה מנסה לפחות לבדוק לאן זה יכול להתפתח, לא בגלל חדר השוטים, אלא למרות חדר השוטים.

זה לא בגלל חדר השוטים, זה למרות חדר השוטים (צילום: gettyimages)
זה לא בגלל חדר השוטים, זה למרות חדר השוטים (צילום: gettyimages)

להניח שהסאדו הוא כח המשיכה העיקרי שלה אליו זה קצת מצחיק, כי בואו נסתכל על הדברים האחרים שהוא עושה בשבילה: מגן עליה באופן אובססיבי, קונה לה בגדים בתפירה עילית, לוקח אותה למסעדות יוקרה עם מסוק פרטי, מתייחס אליה בשיא תשומת הלב, משכן אותה בארמון ומתנהג אליה כאילו היא הדבר הכי מיוחד ויפה בעולם.

אז יש לו חדר סאדו, מי ישמע. הרי גם ככה היא בקושי יודעת מה היא אוהבת, ובשבילו היא מעלימה עין, ובצדק! בינינו, אתן לא הייתן מעלימות עין אם זה הדבר היחיד שצריך לסבול כדי לבדוק היתכנות למערכת יחסים עם מר גריי? ועוד איך הייתן.

כל אחת ואחת מאיתנו סבלה דברים הרבה יותר גרועים מסקס לוהט וכמה הצלפות בשביל לבדוק היתכנות עם שכירים לא חתיכים, לא יפים, לא מצליחים ובקושי אינטליגנטים, שאין להם לא מטוס פרטי, לא נהג, ובקושי פיאט פונטו, אבל בהחלט יש להם את העוז להתלבט אם אנחנו מספיק טובות בשביל לשלם על הקפה שלנו בדייט, כי זה "לא בסדר שאנחנו לוקחות את זה כמובן מאליו".

אז תעשו לי טובה.

מערכת בונדג'? בקושי סקס רגיל

חוץ מזה, זה בכלל לא ספר סאדו. הסאדו שימש רק כגימיק מכירתי שבלעדיו אף אחד לא היה מוציא את הספר לאור. זהו ספר שהוא למעשה רומן רומנטי כמו של לפני חמישים שנה, מהתקופה שבה איבר מין כונה "זכרותו המרהיבה" וציצים היו "גבעות הבהט".

זו הייתה תקופה שנשים עדיין פחדו להודות שהן מאוננות והשיח על סקס לא היה קיים. אני מוכנה להתערב שאלה הספרים היחידים ברשימת הקריאה של הכותבת, חוץ ממתכונים.

איזה סאדו איזה? היא נשמעת לכם כמו מישהי שעושה סאדו? היא בקושי נשמעת כמו מישהי שעושה סקס רגיל. הסאדו בספר הוא בסך הכל מטאפורה לדיכאון גיל המעבר של אישה שהתחתנה עם סמרטוט גרבצן ששותה בירה כל היום. היא בסך הכל מתגעגעת לגבר דמיוני שיגיד לה כמה היא יפה ויחליט בשבילה לאיזה מסעדה הולכים. אפילו לא בהליקופטר, סתם ברגל.

זה ממש לא אומר שבחורות רוצות שירביצו להן במיטה. למרות שאם אתה ביליונר עם נהג פרטי, מטוס, חמישה בתים בבירות העולם שגם מאוהב בנו, תפדל אח שלי, תרביץ למי שאתה רוצה. אין לי כפות הפלקה מקצועיות בבית, אבל יש לי מחבת קטנה. הנה, בבקשה.

אולי זה מה שמגיע לכם (צילום: shutterstock)
אולי זה מה שמגיע לכם (צילום: shutterstock)

לדעתי, לא היתה שום עליה בסאדו, וזה למרות שלפי הגוף שנקרא National Electronic Injury Surveillance System, שהוא גוף שאחראי לעקוב אחרי כמות וחומרת הפציעות שנגרמות עקב שימוש במכשירים אלקטרוניים בארצות הברית (ואני ממש רוצה לעבוד שם), כמות הפציעות שקשורות לאביזרי מסאז' אלקטרוניים עלתה באופן דרמטי.

מצד שני, הספירה כוללת גם פציעות שנגרמו לאנשים שהתיישבו בכסאות מסאז' בקניונים, פציעות של ילדים קטנים שניסו להכניס לפה מגרדי גב תוך כדי קפיצה מכסאות, ואנשים שנכוו כי ניסו לגהץ את הבגדים כשהם עדיין על גופם. נשבעת. בנוסף, רוב הפגועים מהיתקעויות של חפצים בתוך הגוף הם גברים בגיל העמידה (הפתעה הפתעה) ולא נשים שקראו את 50 גוונים. ואם אתם מודאגים, אף אחד לא מת מפצעיו.

אם היתה עליה במכירות האזיקים זה רק בגלל שאינדיוידואלי העולם פשוט צריכים אישור בכתב מהאלילה הפנימית שלהם כדי לעשות דברים שרצו לעשות מאז ומתמיד, או כבר עשו, פשוט עם סדינים קרועים במקום אזיקים, כי כדי לגרום לחדלי אישים לבוא בהמוניהם לחנות מין ולרכוש שוטים, רצוי שזה יהיה מגובה היטב בתוך טרנד. אז הנה. "50 גוונים של אפור" הוא רק טרנד, וככזה הוא משפיע בעיקר על תחושת המגניבות של המשתמשים.

לא רכשתי מערכת בונדג' (אין טעם לכוון גבוה כשקשה להשיג תפקוד מיני רגיל ותקין, אם אתם שואלים) אבל לסרט 50 גוונים של אפור בהחלט היתה השפעה מכרעת עלי באופן אישי. הוא מעתה הפרמטר החדש שלפיו אמדוד כל דבר שגרוע בעולם הזה. ה- BDSM האמיתי יישאר כמו שתמיד היה, מאחורי דלתיים סגורות ולמבינים בלבד, הרבה אחרי שטרנד האזיקים והחבלים ייעלם לתהום הנשיה בעקבות מכנסי הפדלפון וחולצות העטלף. והתשובה לשאלה 'איך הפך הסרט הכי גרוע בתולדות היקום לרב מכר עולמי' היא לא "כי כולם אוהבים סאדו בסתר" ובטח שלא "בגלל שהוא איכותי", אלא מאותה סיבה שאנשים מצליחים להיפצע תוך כדי ישיבה בכסא מסאז' בקניון: כי הם סתומים. וזה בסדר גמור, כי מי שטיפש מספיק כדי לגהץ בגד בזמן שהוא לובש אותו, מגיע לו שיקשרו אותו וירביצו לו.