מה נשים רוצות זו אולי השאלה העתיקה ביותר בעולם אחרי "הה?", והיומרה להצליח לענות עליה עוברת בין יוצרים והוגי דעות בתרבויות שונות כבר אלפי שנים. אז למה שלא נתיימר גם אנחנו, אני אומרת. גם אם נצליח לעזור ולו רק לגבר אחד שזועק ברגעים אלה ממש "אבל מה את רוצה, אני לא מבין?!” תוך שהוא חוכך בדעתו האם לקוץ בחייו או לעבור צד- דיינו.
אז מה אנחנו רוצות? ככה.
חופש לשנות את דעתנו
כבר כשהתיישבתי לכתוב את מה שחשבתי שתהיה הרשימה הקלה ביותר בעולם נתקלתי בבעיה קטנה. לא הצלחתי להתחיל. ואז הבנתי למה: אני יודעת מה אני רוצה עכשיו, כן, זו לא בעיה. מצד שני, מנסיוני, היום בערב זה ישתנה, אבל אז יהיה מאוחר מדי בשבילי, כי זה כבר יהיה כתוב שחור על גבי לבן ואיזה קטנוני או שניים בטוח יזכרו לי את זה וישתמשו בזה נגדי. אז נתחיל בדבר הכי חשוב שנשים רוצות, והוא חופש. גם בקאריביים זה טוב, אבל הכי חשוב הוא החופש המוחלט והאולטימטיבי לשנות את דעתנו בקשר למה שאנחנו רוצות וחושבות בכל רגע נתון, בלי שאף אחד יגיד לנו: "אבל אתמול אמרת משהו אחר!!!”. אז אמרתי. אז מה? אתמול זה אתמול, היום זה היום, אתמול שנאתי אותך, היום אני אוהבת אותך אהבת אמת. דברים משתנים. מה הנוקשות הזאת? בן אדם אומר משהו אז הוא צריך להתחייב לזה לכל החיים המזורגגים שלו? ולמה לקרוא לזה חוסר עמוד שדרה? למה להגיד שאנחנו לא יודעות מה אנחנו רוצות? למה להיות שלילי כל כך? לדעתי זה מופלא איך בלי ללמוד שורה מגורו ובלי למדוט במשך עשור מול הר בטיבט, כל אישה מגלמת מרגע לידתה את תמצית הזן בודהיזם. אצלינו קיים רק העכשיו. אין עבר, ומחר הכל יכול להיראות אחרת לגמרי. במיוחד כשיגיע המחזור.
ריגושים ריגושים ריגושים
הקונצנזוס אומר שגברים הם הזקוקים לגיוון כי לאישה מספיק למצוא אחד, לא משנה איזה, ולקנן איתו באיקאה עד המוות הבלתי נמנע. אז לא ממש. פשוט נשים, שמודעות יותר להשלכות של דברים שנאמרים לבני זוג בחוסר זהירות, לא זורקות את זה לאויר בקלות. אבל מה נראה לכם, שכשהן יושבות עם חברות הן לא מתבכיינות על איך הסקס נהיה חסר יצירתיות ועל זה שבא להם משהו חדש? בחייאתכום. שיהיה לכם ברור: נשים משתעממות אפילו יותר מהר מגברים, פשוט השעון הביולוגי שלנו דופק אותנו, כרגיל. גבר יכול להגיד לעצמו שמקסימום ייגמר הסיפור והוא יהיה לבד או יתחיל מחדש, אבל רוב הנשים מגיל מסוים ומעלה יעדיפו להסכין עם מערכת יחסים שגורמת לה להתפלל לאללה שייפול עליה מקרר. זה מזעזע, ברור, לא טענתי שאנחנו גאונות. בכל אופן, זו האמת, וזו הסיבה שנשים לא מודות שהן משועממות למוות אלא פשוט מטפלות בנושא באמצעות המון המון המון נעליים. ובגדים. ואיפור. איך לאמר? אמצע מאוזן, במיוחד במערכת יחסים רומנטית זה לא בדיוק הקטע שלנו. אנחנו רוצות להרגיש בטוחות באופן בסיסי, לדעת שהוא אוהב ונאמן, אבל לא מעבר לזה. אז למה יותר נשים לא רוצות זוגיות פתוחה ושלישיות אתם שואלים? כי בשום מקום לא כתוב שחשובים לה הריגושים שלכם, זה למה.
שתמשיך ליהנות ממנה
מכירים את הטענה: "אנחנו כבר לא מדברים כמו פעם"? צמרמורות, נכון? אז בואו אני אסביר לכם מה זה אומר. כשאישה אומרת "פעם" היא מתכוונת לתקופה הפרהסטורית (כי הזמן עובר מהר כשנהנים) לפני שהיא הפכה להיות הדבר הזה שבאים אליו הביתה כשנגמרים החיים והולכים לישון, אלא הדבר הכיפי הזה שמתגעגעים אליו, רוצים לראות ומחכים לבלות איתו זמן. הרי היא אותו אדם מעניין, אינטילינגטי ומצחיק שהתאהבת בו. אז למה אתה לא נהנה ממנה, עכשיו כשיש לך אותה? התשובה היא כמובן "כי יש לי אותה", אבל זה טור שקוראים לו "מה נשים רוצות", לא "פתולוגיות נפוצות". בכל מקרה, אחרי שהתאהבות נרגעת, הרבה נשים מרגישות שהן נזרקו החוצה מתוך ההגדרה "כיף", כי בשביל ליהנות בן הזוג שלהן עושה הכל חוץ מלהיות איתה. פוגש חברים, רואה כדורגל, אפילו מילואים נהיה יותר כיף מלהיות איתן. הן נאלצות להיעלב בשקט או לעשות את הדבר הכי גרוע ולדבר איתו על זה, ולהפוך לעוד פחות כיפיות בעיניו. זה לוז-לוז סיטואיישן, ואם אתם אוהבים מישהי, אל תגרמו לה להגיע למקום שבו היא מתחננת שתיזכר שהיא כיפית. זה נורא ואיום. ולזה מתכוונות נשים שאומרות ש"אנחנו לא מדברים יותר כמו פעם". אל תענו להן "אבל אנחנו מדברים מלא", כי הן רק יגידו לכם "לא, אתה לא מבין, לא לזה אני מתכוונת". אז לזה היא מתכוונת! סבבה? על לא דבר.
שתראה אותה
מכירים את המשפט "אני מרגישה שאתה לא רואה אותי"? נכון שאין לכם מושג מה היא מנסה להגיד? אז הנה: אין דבר שיותר מבאס אישה מההרגשה שהגבר שלה הפסיק לרצות להכיר אותה. אצל רוב הגברים עבודת ההיכרות מושקעת בשלבים הראשונים של מערכת היחסים, וברגע שהיא נכבשת, זהו, נפסק המאמץ להכיר אותה, כאילו בכלל יש דבר כזה, לסיים להכיר מישהו, ועוד בחצי שנה. ונגיד שהיה דבר כזה, גם אז זה לא יעבוד. דברים קורים, אנשים מתפתחים, ונסיבות משתנות. היא לא סמארטפון חדש. אי אפשר להשקיע זמן בלימוד התוכנה ובקריאת ההוראות שלה עד שמגיעים לרמת מומחיות מסויימת ומאותו רגע רק להתעסק בתפעול שלה. דעו לכם שהמון ריבים והרבה "כאבי ראש" נובעים מההבנה שלה שהוא מסתכל דרכה גם ברגעים הקריטיים. אי אפשר ללמוד אותה, אין כללים וחוקים לתפעול שלה, תצטרכו פשוט לפתח רצון טוב ונכונות להיות שם באמת. ולכל מי שקרא את גברים ממאדים ונשים מנוגה ואת הרשימה המגוחכת שמציעה להגיד לה פעמיים ביום "אני אוהב אותך" ועוד מלא שטויות ממש מפגרות, יש לי חדשות בשבילכם: תשכחו מזה. את הרשימה המצוקתית הזאת כתב בדיוק גבר שמתייחס לאשתו כמו אל גאדג'ט, ולא מבין כלום מהחיים שלו. חוץ מזה הוא התגרש שמונה פעמים, ולפי התמונה שלו הוא גם משתזף בסולאריום. הוא נראה כמו אוכף ישן. בקיצור, הוא לא דוגמה טובה לכלום.
שתהיה אמיתי איתה
לא, הכוונה היא לא להגיד לה שהג'ינס משמין אותה. נהפוך הוא. מומלץ לשקר לה כשהיא שואלת שאלות כאלה. לשקר כמו גיבור. ברור שהיא לא תאמין לך, היא יודעת בדיוק מתי אתה משקר- היא פאקינג פוליגרף, אבל היא תעריך את המאמץ. בדברים החשובים, מצד שני, חבל לך על הזמן. אין אישה שלא מזהה מיד צרימה של שקר או מחווה לא אותנטית. כמו הרשימה הטפשית שדיברנו עליה בסעיף הקודם. כל מחווה או אמירה שהיא על טייס אוטומטי או ממניעים אינטרסנטיים לא תתקבל טוב. אם אתה אומר לה שאתה אוהב אותה כדי לסתום לה את הפה, היא לא תאמין לך. אם אתה מביא לה פרחים בשישי כדי שהיא לא תתלונן עלייך שאתה לא רומנטי, הם יתקבלו כמחוה אוטומטית של יציאה ידי חובה ולא ירגשו אותה. תזכור תמיד שהרגש שממנו נובעת הפעולה שלך עובר אליה אחד לאחד, ותעשה ותגיד דברים רק אם אתה מתכוון אליהם באמת. חוץ מזה, אהבה תמיד עדיף להביע מאשר לדבר.
שתעשה מה שאתה רוצה
מה את רוצה לעשות היום? שאלה תמימה כביכול, שאת התשובה הנפוצה עליה אתם בטח מכירים: לא אכפת לי, מה בא לך מאמי? זה לא שאין לה עמוד שדרה או שבאמת לא אכפת לה. פשוט היא רוצה ללכת לסרט שהיא יודעת שאתה מחשיב "סרט בנות" ויודעת שלמרות שתתפשר ותבוא איתה, הפרצוף שלך בליווי אנחות הייאוש וההערות הציניות מתחילת הסרט ועד סופו, לא יניח לה להנות. גם אם לא תגיד מילה, אתה חושב בקול רם. לא יודעת אם שמתם לב לזה, אבל יכולת לקיחת התפקיד של נשים מאד מפותחת. מה שאנשים בסביבתן מרגישים מחלחל אליהן. כך שאם תעשו משהו שבא לה מאד לעשות ואתה לא תהנה, היא בכל מקרה תסבול, תרגיש לא נוח שגררה אותך ותסיים את הערב מותשת. זו הסיבה שהיא אומרת שלא אכפת לה. היא פשוט יודעת שכדי ליהנות היא צריכה שגם אתה תיהנה, ויודעת שאתה לא מספיק גמיש כדי ליהנות מכל בילוי כל עוד אתם ביחד, והיא כן. זה כמו כשמארגנים מסיבה ולא נהנים ממנה אלא אם כן האורחים מבסוטים. ככה אנחנו, מארחות כפייתיות. אז היא תבוא איתך לסרט שאתה רוצה ללכת אליו ויהיה לה סבבה, ולסרט השני היא תלך עם מישהו אחר. אז תעשה מה שאתה רוצה, מאמי. רק לא את המלצרית.
שליטה
בהתחלה חשבתי שהסעיף האחרון יעסוק ברצוננו הרב בהערכה, אהבה וכבוד, וזה נכון כמובן, אבל את זה אנחנו כבר יודעים. משהו שלא נאמר הרבה ואולי כדאי שנדבר עליו כדי שנוכל להתקדם הלאה הוא שנשים רוצות שליטה. שליטה, כמו שזה נשמע. צורך בשליטה מיוחס בדרך כלל לגברים והתרגלנו לא לנבור בעובדה הזאת, אבל ביננו? נשים הרבה יותר גרועות. אולי בגלל שהיינו עשרות שנים תחת המטרייה החברתית של "המין החלש", ואולי זו פשוט תכונה אנושית כללית, אבל אנחנו סטאליניות קטנות וחייכניות על עקבים. כל הסצנה הזאת של האגו הגברי שלא מאפשר להם לבקש הדרכה כשהם טועים בדרך, בעוד אנחנו יושבות לידם על כסא הנוסע ומחייכות לעברו בחמלה? אז זיבי. זה מה שיש לי להגיד על זה. רוצה להרגיע אישה? תן לה להרגיש בשליטה. אנחנו אוהבות את זה אפילו יותר מכם. תכל’ס, תחשבו על זה: אין דבר שמתסכל אישה יותר מהתפתחות אירועים שלא תואמת את רצונה המפורש. ליום רוח ויום גשם אתם קוראים סערה? תקלקלו לאישה את התוכניות ותראו מה יקרה לכם. הכתובת תמיד היתה על הקיר: שמעתם פעם על הוריקן או טורנדו בשם בילי או אנדרו? אהה, בדיוק.
אה, ונשים רוצות גם שוקולד.
בכמויות מסחריות.
