לפעמים נדמה לנו שאנחנו מחכים ומחכים, ואיכשהו הדברים שנראו לנו מובנים מאליהם פשוט לא קורים, ונדמה שהם כבר לעולם לא יקרו. אבל אנחנו לא יודעים שום דבר, וגם על התחושות מבשרות הרע שלנו לא כדאי לנו לסמוך. עובדה. אם הייתם שואלים לפני עשור את כרמל אליאב ואורי שלמי אף אחד מהם לא היה אומר לכם שאחרי ששניהם היו נשואים והתאלמנו, נכונה להם עוד אהבה גדולה ואפילו חתונה נוספת. אבל זה קרה, ובגדול.

היא

כרמל אליאב, בת 79 וחצי (3 בנות, 8 נכדים ו-3 נינים) גרושה פעם אחת ואלמנה מנישואיה השניים. היתה מורה ויועצת חינוכית, אחר כך קוסמטיקאית, ובעצם היא אומנית בנשמה ואוהבת לעבוד עם הידיים

הוא

אורי שלמי, בן 79 (2 ילדים, 5 נכדים), אלמן, נכה צה"ל ופיזיקאי גרעין

לפני

כרמל אליאב היתה נשואה פעמיים בחייה. את בעלה השני, הרצל, שהיה נכה צה"ל (גם בעלה הראשון שהתגרשה ממנו היה נכה צה"ל) היא סעדה עד פטירתו בביתם המשותף. בנוסף לכל פועליה האחרים, שכללו הוראה, קוסמטיקה, ציור וספורט, רצה הגורל והיא היתה מאד פעילה גם בבית הלוחם בירושלים, שם יום אחד פגשה את עדנה שלמי, אשתו ז"ל של אורי: "פגשתי את עדנה בערך שנה לפני שנפטרה, והיא הזמינה אותי לארוחה. ככה למעשה הכרתי את שניהם", היא מספרת בעצב. "היא היתה אישה מקסימה, וכמובן שאף אחד לא חשב שזה מה שיקרה כמה שנים לאחר מכן. אני בכלל אמרתי לעצמי שזהו, הייתי נשואה פעמיים, הפעם ראשונה היתה לא משהו, הפעם השניה היתה נהדרת, היתה לי אהבה גדולה. די, נגמר. אני לא צריכה יותר".

הדייט

אבל החיים ממשיכים, והם כנראה חזקים יותר מכולנו. שנתיים אחרי שהרצל נפטר החליטה כרמל להצטרף לפעילות של הרצאות וטיולים בבית הלוחם, בנוסף לקורס הצ'י קונג שעשתה, ושם פגשה את אורי, שגם הוא אוהב לטייל. "יום אחד קיבלתי טלפון מאורי, ששאל אם אני רוצה להיפגש לאכול או לראות נוף. אז שמעתי שעדנה נפטרה. הייתי בהלם. החלטנו ללכת לראות קצת נוף, ושם בפעם הראשונה דיברנו ממש".

אורי, שכרמל מכנה אותו בחיבה "יקה" מספרת שכשהיא התחילה לדבר, גם הוא נפתח אליה, וניהל שיחה פתוחה לראשונה בחייו. "אנחנו מאד שונים זה מזה", מספרת כרמל שגילתה את הודו ונסעה לטייל בה עם ביתה הקטנה שנים רבות לפני שזה הפך לאופנה. "אני רוחנית, והוא פרגמטי ומעשי, אני אוהבת אומנות ומדיטציות והוא מדען עם רגליים על הקרקע".

ההתאהבות

אבל הלב לא לוקח בחשבון תכונות אופי, וההתאהבות התרחשה מאד מהר. "האמת? הרגשתי כמו ילדה בת 18", היא מפרגנת. "זה היה מדהים. וגם כל כך פרגנו לנו כולם, ממש היתה שמחה גדולה בבית הלוחם, כולם טענו שאנחנו ממש מתאימים. זו היתה ממש התאהבות, לא משהו פרגמטי. אבל המשכנו לגור בכל זאת כל אחד בבית של עצמו והיינו נודדים ככה ארבע שנים וחצי הלוך וחזור. חיינו בחטא". גם בעיות מחויבות זה לא משהו שרלוונטי לגיל, מסתבר, כי כרמל מעידה שהיא קצת פחדה להתחייב: "אורי רצה, אבל אני קצת פחדתי לעבור לגור ביחד. להתחיל לפרק בתים וכל זה. גיליתי את זה בטיפול. מאחר ואני אלמנת צה"ל אני זכאית לפסיכולוגית, ושם גיליתי שהיה לי פחד מלהיקשר רגשית שוב. בכל זאת, זה הימור".

יום אחד אורי נזקק לניתוח בגבו, וכרמל קלטה שהיא כבר לא מסוגלת לטפל במישהו לבדה, ללא תמיכה. "גיליתי שאני כבר ממש עייפה מבתי חולים, סחוטה. אני מתבגרת והרגשתי שאני צריכה תמיכה. ואז התחלנו לחשוב שאולי כדאי לעבור לדירה בדיור מוגן, שם יש צוות מיומן ועזרה, וככה מצאנו את הדירה המדהימה שלנו בבית בלב רחביה. וזה מתאים במיוחד כי החיים שלנו בירושלים ושנינו תאבי דעת ויוצאים המון ואוהבים לנוע"

ההצעה

"הוא הציע לי בים המלח, אבל לא הייתי בשלה אז", היא שוברת לנו את הלב, "והדיור המוגן עדיין לא היה על הפרק. אבל לפני שלושה חודשים עברנו לגור בדירה שלנו שבנינו יחד. הדירה מיוחדת במינה, ממוקמת בקומה עשירית, ורק המרפסת היא 120 מטר מרובע. מאז כולם לא הפסיקו לשאול אותנו מתי זה קורה ולמה אנחנו מחכים ויום אחד אמרנו די. לקחנו את כל הניירות והחלטנו לעשות חתונה ברבנות שבוע אחרי. היה מרגש, האמת. עשו לנו הפתעה וחיכו לנו בלובי שני טורי אנשים, הדיירים והצוות, ושרו לנו 'קול חתן וקול כלה', ואז המונית שהזמנו לרבנות הגיעה מקושטת עם פרחים".

החתונה

אבל זה היה רק חלק א', או הסיפתח, אם תרצו. ב-28.12.14 יתקיים חלק ב' של החתונה. וכרמל, איך לא, כבר יודעת בדיוק איך זה יראה. "זה יקרה בבית, תהיה מסיבת גדולה לחברים ודיירים נוספים. קבלת הפנים תהיה בלובי שם קרובים יישאו דברים לצלילי נבל, כלי שאני מאד אוהבת, ואחר כך החבר'ה שלנו יעלו למעלה לדירה שלנו לקינוחים. אני רק מקווה שלא ירד גשם ונהנה גם מהמרפסת עם הנופים המקסימים מהדירה שלנו. זה מקום מדהים, בסוף זה הפך לבית הכי מאושר שלי, יש לי המון מזל שיש לי כל כך הרבה אהבה בלב ובחיים, זה הדבר הכי חשוב בעולם. אם כולם היו יודעים את זה, העולם שלנו היה נראה לגמרי אחרת".