"תגידי נטע", שואלת אותי חברה סטרייטית שאוהבת תפוזים (הגדרת הנטייה המינית לשם הסיפור, האנקדוטה הקולינרית כדי להעניק לה ערך נוסף מעבר להגדרת הסטרייטיות שלה ולהראות שהיא הרבה יותר מהגדרה מינית. אוקיי נמשיך), "איך זה להיות בזוגיות עם אישה?".
אני בדיוק בוחשת כוס פטל שהכנתי לעצמי ומנסה לאזן עם ארשת פנים בוגרת לפני שאני עונה לה. "תראי", אני לוקחת שלוק קולני לשם הדרמה שבתשובה, "זו שאלה מורכבת. מי זו האישה? איזה סוג של זוגיות?". היא מביטה בי במבט ה-״תפסיקי להתפלסף ותעני כבר״ שהיא נותנת לי כבר כל כך הרבה שנים ואני מנסה להבין מאיפה להתחיל: "יש המון יתרונות והמון חסרונות, כמו בכל דבר בחיים”. היא שוב מביטה בי בשאלה ואני מוצאת עצמי מונה לה יתרונות וחסרונות כמדקלמת מחזה קומי-טרגי. ובעצם, למה שרק היא תקבל תשובה על השאלה הזו? לכולן מגיע לדעת.
יתרונות
פי שניים בגדים בארון
בזמן שרשתות האופנה צריכות לשכנע נשים שזה טרנדי ללבוש את בגדי הבויפרנד הגדולים והלא מחמיאים שלהן בשלל צורות כגון יצירת גזרות "בויפרנד ג'ינס", "סווטשרט יונסקס" ועוד, אנחנו פשוט נהנות מפי שניים בגדים בארון ומשגשוג אקלקטי בשל שילוב שתי ממלכות האופנה הנשיות בארון אחד.
אני זוכרת את אחת הבחורות הראשונות שישנתי אצלן. באחד מהבקרים התעוררתי ללא בגדי אקסטרה ליום החדש, והיא מצידה שלפה לי בגדים מעלפים שהתאימו לי בול. מבחינתה היא עשתה לי טובה, מבחינתי הייתי בשופינג חלומי בעולם שכולו קולבים שאינם מוכרים אבל נוצרו בשבילי. עברתי על הארון שלה, סוקרת את המידות והגזרות, דמיינתי כיצד הגופיה הכחולה ההיא תשתלב עם הסריג השחור ההוא שלי. זה כמו לשאול בגדים מהחברה הכי טובה, רק בהתחייבות רומנטית ארוכת טווח וללא “מתי כבר תחזירי לי אותם” קרצייתי. אין דבר משובב לב יותר מאשר לפתוח ארון בדירה המשותפת שלך ושל בת זוגתך ולבחור מההיצע המשותף. זאת כמובן במידה ושתיכן באותה המידה, אחרת היתרון מתבטל, אבל אל דאגה – בסוף המידות מתאזנות, כמו כל השאר.
סנכרון מושלם
שתי נשים מסוגלות להיקשר זו לזו ברמה הפיזית והנפשית עד כדי כך שהמחזור, המידות, המראה, הריח, הדיבור, המחשבות ובעצם הכל נכנס לסנכרון מושלם. לעיתים זה בעוכרי הזוג, שכן טיפוסים שונים מושכים יותר זה את זו ורובנו לא ממש מעדיפים לצאת עם הבבואה שלנו, אך לעיתים זו מהות הזוגיות – יצירת רקמה אנושית אחת. גם בזוגיות סטרייטית ניתן למצוא את זה, כמו הזוג שיש לו דיבור משלו או תנועות משלו. פשוט אצל נשים מדובר בטונים הרבה יותר חזקים: נשים מחקות זו את זו. הוכח מדעית (לא בדקתי באמת, אבל בקבוצת המיקוד שלי זה ככה אצל כל הארבע). כאמור זה מתחיל מהמחזור שמסתנכרן (ואגב, עניין זה מהווה נקודת דרך חשובה בזוגיות בין שתי נשים, ולעיתים אף נחגג), ומגיע עד לסנכרון מושלם של שאר הרבדים.
חסרונות
האישה תמיד צודקת, כפול שתיים
ריבים. הדברים האלו שמגיעים לעיתים, מזדחלים להם בתוך כל האושר הזה וממוטטים אותו לכמה רגעים. עכשיו, ריבים כפול שתיים. שתי נשים. אני לא רומזת לכך שאנחנו מין אמוציונאלי יותר כי זה יהיה שובינסטי ואולי גם יפגע בגברים, ולהעליב שתי אוכלוסיות במכה זה קצת יותר מדי בשבילי. מצד שני אני כן רומזת לזה, אחרת זה יהיה מאד פמיניסטי. בתוך כל הפוליטיקלי קורקט שאני מנסה להיאחז בו, אני מנסה להגיד שכששתי נשים רבות מתוך הרגש, תיבת פנדורה נפתחת ונסגרת בבהלה מעצמה, השטן בכבודו ובעצמו מרכין ראש ויוצא החוצה בהליכת ירח. שני הצדדים צודקים, שני הצדדים פגועים. הריב יכול להיות מאד מסועף ומסובך כחוזה של עורך דין. כלומר, בואי נצעק על סעיף א345, ותוך כדי נפתח את סעיף א345.1 וגם עליו נצעק בהמשך. מאד קשה לסיים אותם. אתן מילה טובה כי בכל זאת, שוחרת שלום אני ומעולם לא נכנסתי לריב משמעותי עם בת-זוג אך צפיתי בכאלו מהצד ועליי לומר שכאשר הריבים מסתיימים מדובר ברגעים מאד רכים ונעימים שמשכיחים את הגהנום שקרה לפני רגע. לעיתים הגיהנום אכן קופא, ואז מפשיר ללהבה חמה ונעימה.
השתבללות
מושג מאד ידוע בקרב חברותיי לנטייה. את מכירה מישהי, אתן יוצאות, אתן ביחד. יש משהו באהבה של שתי נשים שהוא מאד ביתי, חם, עוטף. עד כאן הכל טוב ויפה, אבל אז בנות הזוג מוצאות את עצמן צופות בש.ח החמישי במספר של פרק 143 של ״החיים זה לא הכל״ ולא זזות מהספה תוך כדי אכילת איזו קופסה שמנונית שהגיעה מבחוץ. משהו באהבה הזו הוא נורא אינטנסיבי, ואינטימי כל כך, שהוא פשוט גורם לכניסה לקונכייה וחוסר רצון לצאת ממנה. לעיתים זה מסוכן, הקונכייה נעשית אפורה והשגרה הופכת להיות שגרה של זוג נשוי-משכנתא-חמישה ילדים, רק שאין לכן את כל אלה. בגדול זה מאד נעים להישאר בבית ולהבין שהכל בחוץ הוא הבל הבלים. זו תפישה קצת יותר עמוקה מזה שמגיעה בעקבות אהבות עמוקות ואמיתיות. אכן לא כזה נורא, אלא אם כן תשאלו את החברים של אותן בנות זוג שפעם זכרו איך הן נראות.
