כל כך הרבה שירים וסיפורים נכתבו על ישובי הכנרת במרוצת השנים, עד שלעיתים נדמה שמדובר בתקופה כמעט מיתולוגית. ממש כפי ששואל השיר המוכר, "ההיית או חלמתי חלום?", לפעמים קצת קשה לדמיין שמאחורי הפסטורליה הנעימה והצימרים העכשוויים הייתה פעם תקופה אחרת לגמרי, והיא לא הייתה כל כך מזמן.
את התקופה הזו אנחנו מכירים בעיקר בגלל הקשיים שלה, והיא אכן הייתה קשה. החלוצים שהגיעו לאזור הצפון מצאו סביבה עויינת ותנאים כמעט בלתי אפשריים. אך בין לבין, כפי שמוכיחה לנו התערוכה החדשה "אנשי הכנרת", הם הספיקו גם לשיר, לשמוח, להתאהב ולהתחתן.
הצלם נפתלי אופנהיים תיעד את הישוב העברי העמק הירדן בתקופת המנדט הבריטי. למרות שזו הייתה תקופה סוערת וטעונה הוא העדיף, כדבריו, לצלם רק אירועים "שמחים, ולא מכוערים", וכך עשה במשך 15 שנה, כאשר תיעד חתונות, זוגות עם ילדים וסיפק הצצה נדירה ומפעימה אל הדור שכולנו חייבים לו תודה עמוקה.
אופנהיים למד צילום בגרמניה ועלה לארץ בשנת 1937. הוא נהרג ב-1953 בעקבות טעות בזיהוי של שומר הלילה בקיבוץ עין גב והוא בן 41 בלבד במותו. הוא צילם יותר מ-50,000 תמונות שנשכחו במחסני הקיבוץ עשרות שנים. בשנים האחרונות התמונות נמצאו, עובדו ונסרקו, וכך זכינו לקבל את הזווית המיוחדת כל כך על אחת התקופות המרתקות בהיסטוריה הארץ ישראלית הקצרה. הנה סיפורם של שישה זוגות שזוהו, ועוד כמה תמונות שאם יש מי שיודע דבר על המצולמים בתמונה נשמח מאוד לקבל את פנייתו.
תמונותיו של אופנהיים מוצגות בתערוכה החדשה "אנשי הכנרת" במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב (אוצר: גיא רז). התערוכה תינעל ב-28.2.2015.
טובה ושלום גרה ובנם אריאל, קיבוץ אפיקים 1942
טובה גרה (15/04/1916 - 16/01/2009) נולדה בסקופיה שביוגוסלביה למשפחה יהודית מסורתית שהקנתה לילדיה חינוך ציוני. היא הצטרפה לתנועת "החלוץ" ולאחר מכן לתנועת "תכלת לבן" ויצאה להכשרה חקלאית, שם הכירה את שלום והם החליטו להתחתן. שלום עסק בארגון גרעינים והכשרות נוספות לנוער הציוני השואף לעלות לארץ ישראל. טובה הצטרפה לשלום וכתוצאה מפעילותו עלייתם נדחתה כמה פעמים.
בשנת 1939 קיבלו טובה ושלום את אישורי העלייה ונסעו להיפרד ממשפחותיהם . איש לא שיער שזו תהיה פרידה סופית ואכזרית כל כך. משפחתה של טובה נספתה במחנות ההשמדה, למעט אחיה הפרטיזן שהצליח לשרוד.
טובה ושלום נסעו ברכבת ליוון, משם באונייה לאלכסנדריה שבמצרים ומשם לחיפה. מחיפה הגיעו לאפיקים, שם כבר חיכה להם גרעין יוגוסלבי. לאחר זמן מה התגייס שלום לבריגדה היהודית, וטובה נשארה לבדה עם שני ילדיהם הקטנים. אחרי שלוש שנים חזר שלום הביתה, בריא ושלם, ללידת בנם הצעיר אריאל. עם זאת, הוא נפטר ממחלה לאחר מספר שנים וטובה נשארה לבדה.
טובה עבדה במשך שנים בחינוך לגיל הרך, אך עם השנים עברה תאונה ובריאותה נפגעה. היא עברה לעבוד ב"חמד", והתמידה בעבודה זו לאורך שנים רבות. אחר כך מצאה בית חם ותומך בבית אבות, שם הפליאה לארוג שטיחים יפהפיים. היא נפטרה לאחר שסבלה ממחלה קשה מאוד בשנים האחרונות לחייה.
מרים דויטש ושלמה קרסנגורסקי ובנותיהן יונה ואסתר, דגניה א' 1939
מרים דויטש (2/12/1902-26/11/1958) נולדה בעיר נייז'שין שבפלך צ'רניגוב. היא סיימה את בית הספר התיכון ולאחר מכן, בזמן מלחמת האזרחים ברוסיה, סיימה קורסים מיוחדים לאחיות. בשנת 1915 הצטרפה לתנועת נוער ציונית בלתי חוקית אשר הפכה יותר מאוחר לתנועת הנוער הציונית "השחר".
בשנת 1925 הייתה חברה ב"החלוץ", ולקראת עלייתה לארץ יצאה להכשרה חקלאית "בשדה לבן" באוקראינה ובקורינובקה. כשעלתה הצטרפה ל"חבורת הדרום" ועבדה אתם בפרדסי נס ציונה.
שלמה קרסנגורסקי (1/7/1901-3/8/1993) נולד בעיר נייז'ין למשפחה מסורתית. עד גיל 14 למד שלמה ב"חדר" ואז התחיל לעבוד. את השלמת ההשכלה קיבל ממורים פרטיים.
שלמה היה חבר בתנועה הציוניות, ובגיל 16 הצטרף גם הוא ל"החלוץ" ושאף לעלות לארץ ישראל. השלטונות התנכלו לתנועה, ושלמה אף נאסר מספר פעמים עקב חברותו בתנועה הציונית. בגיל 18 גויס לצבא הרוסי, עבד במחלקה סניטרית בבית חולים צבאי והקדיש את זמנו בעיקר לפעילות תרבותית עם החולים. כשהשתחרר מהצבא חזר לעירו, ויצא משם להכשרה במסגרת תנועת "החלוץ". בתחילה היה בחוות "תל-חי" בקרים, ולאחר זמן עבר לחוות הכשרה ליד קייב. כשלוש שנים שהה בהכשרה בחוות שונות.
בשנת 1924 גבר זרם העלייה לארץ, וגם שלמה וחבריו חיפשו דרכים בלתי חוקיות לצאת מגבולות רוסיה. בניסיונות שנמשכו מספר חודשים הצליחו להגיע ללטביה, לנמל קטן קרוב לריגה. בעזרת ההסתדרות הציונית עלו על אונייה קטנה והפליגו ליפו. גם שלמה היה חבר ב"חבורת הדרום", שחבריה עבדו ברחובות, בגדרה ובנס ציונה, שם הכיר את מרים והתאהב בה. מרים ושלמה התחתנו בשנת 1930. לדגניה הגיע שלמה כפועל חקלאי מנוסה, ועבד רוב שנותיו בשדה, בפלחה, בירקות ובמספוא, ובהמשך גם במטעים. גם מרים עבדה בגידול ירקות עד שעברה לעבודה בלול. במקביל, היה שלמה גם פעיל בהגנה.לשלמה ומרים נולדו שלוש בנות: יונה, אסתרקה ומיכל, שנפטרה בהיותה בת שנתיים.
שמואל קסלר וז'ניה קורצקי ובתם נירה, קבוצת כנרת סוף שנות ה-30
שמואל קסלר ( 20/9/1904- 9/7/1999) נולד בוינה. מאוסטריה עברה משפחתו לצ'כיה מטעמי פרנסה. כששמואל היה בן 5, נסע אביו לארה"ב והשאיר את אמו לפרנס את שני ילדיה על ידי תפירה וגמילות חסדים. הקשר עם האב נפסק בימי מלחמת העולם הראשונה, ושמואל היה בן 14 כשהתחיל לעבוד ולעזור בפרנסת המשפחה. יחד עם זאת, הוא לא הפסיק את לימודיו בבית הספר והיה תלמיד מצטיין.
בגיל 14 הצטרף לתנועת נוער, ובגיל 17 הפך למדריך. הוא רצה לצאת להכשרה חקלאית, אך אחיו חלה בשחפת באותה תקופה ואף נפטר לאחר כמה שנים, ושמואל, אז כבר בן 22, יצא להכשרה בצ'כיה רק לאחר מותו. הוא עבד אצל איכר גרמני כשהוא מבוגר בחצי עשור משאר החניכים.
ב -1929 סופח לקבוצת עולים והגיע לארץ והצטרף לקיבוץ שהוקם בטבריה עילית על ידי עולים מליטה ולטביה. בתור עולה וינאי שהגיע מצ'כיה היה בודד ביניהם עם שפתו הגרמנית. ב -1932 התפרק קיבוץ טבריה ושמואל נשלח להקים את קיבוץ רמת גן, יחד עם חלק מהחברים. את ז'ניה קוריצקי הכיר במסגרת הזו ונשא אותה לאשה ברמת גן. נירה קסלר (בתמונה) היא בתם הבכורה, שהייתה הבת הראשונה בקיבוץ רמת גן כולו. ב-1934 עבר קיבוץ רמת גן לקבוצת כנרת ושמואל נפרד מז'ניה, אשתו. בשנות ה-40 הצליח שמואל להביא את אמו הזקנה לכנרת וטיפל בה במסירות עד יומה האחרון.
ב-1944 נשא לאשה את זהבה מרכוס ונולדו להם עוד שלוש בנות. שמואל עבד שנים רבות בפרדס של כנרת, ובשנותיו האחרונות התגורר בבית הדר.
דוד ואסתר הורוביץ וילדיהם שרה וגד, דגניה א' (צולם בשנה לא ידועה סביב 1930)
דוד הורביץ (8/9/15-7/3/1993) נולד בברדיצ'ב שברוסיה. הוא הגיע לדגניה בגיל 11 עם אחותו הצעירה שושנה, אביו אהרון ואסתר וינר דודתו. הוא ידע עברית על בוריה מלימודיו בבית הספר "תרבות" ברובנה. הייתה לו נפש פיוטית, והוא כתב שירים. גדעון ברץ, חברו, הלחין את השירים, ובני דגניה שרו אותם בדבקות. לנפשו הפיוטית נוספה אהבתו למוזיקה קלאסית. הוא שרק להנאתו קטעים שלמים מתוך יצירות קלאסיות, היה אוהב ספרות והרבה לקרוא.
בשנת 1934 הצטרף להגנה ביזמתו של יגאל אלון, מפקדו הנערץ. מאז ראה בפעילות בהגנה צו השעה ונטל על עצמו תפקידים רבים וחשובים: מפקד מחלקת ה"גפירים", אחד מפיקודיו של קפטין אורד וינגייט בפלוגות הלילה, מפקד השמירה על מטולה במלחמת העולם השנייה, מהמגויסים הראשונים לפלוגה הראשונה של הפלמ"ח, פלוגה א', בפיקודם של יגאל אלון ונחום שריג. נוסף לכך פעל בשליחות המוסד לעלייה ב' בצרפת ובשליחות מיוחדת באלג'יר ובתוניסיה. בתקופת המרד הגדול של מעפילי המחנות בקפריסין הוא נשלח להרגעת הרוחות והיה למפקד החדש של המחנות .בשובו לארץ נקרא לבית הספר לפיקוד ומטה של צה"ל וסיים אותו בהצלחה.
בשנת 1936 הכיר את אסתר מלכה, שהגיעה לדגניה במסגרת גרעין הכשרה של הנוער הציוני מטרנסילבניה. אסתר (21/7/14-1/3/1952) נולדה בעיירה קופלניק-מונושטור שבטרנסילבניה. הוריה היו מעוטי יכולת, אך בני משפחות מכובדות, עם קשר עמוק לארץ ישראל.
בהשפעת אחיה הבכור, שהיה פעיל בתנועה הציונית, נקשרה עוד בנעוריה לרעיון הציוני. בגיל 16 עברה לגור בבית אחיה, ובגיל 18 יצאה להכשרה בארגון הנוער הציוני. בהכשרה עבדה בבית חרושת ובייעור, וגם דאגה למקומות עבודה מתאימים לחבריה. באביב 1935 עלתה ארצה במסגרת הכשרה של "הנוער הציוני". הקבוצה עברה הכשרה בדגניה ויצאה להקים את קיבוץ כפר גליקסון. אסתר וחברתה, ברכה אינדיג, לימים ויינר, נשארו בדגניה.
אסתר נישאה לדוד שהיה כבר חבר דגניה, ונולדו שני ילדיהם: שרה וגד. אסתר אהבה מאוד ילדים ועבדה שנים רבות בטיפול בתינוקות. לאחר מחלה קשה וממושכת, נפטרה אסתר. בימי שירותו בקפריסין הכיר דוד את יהודית, שהייתה מורה במחנות, ונשא אותה לאישה. מספר שנים חיו בדגניה עם ילדיהם שי ונוגה. בשנת 1954 עזבו את דגניה ועברו לחיות בראשון לציון. גם דוד נפטר לאחר מחלה ממושכת כשהוא בן 78.
נתן וכרמליה סלע וילדיהם רבקה וצבי
כרמליה סלע נולדה ב-1910 בחיפה, סבה נתן לה את שמה המחבר בין אהבת הכרמל ויה' (אלוהים).
היא רצתה ללמוד חקלאות, אך הוריה רצו שיהיה לה מקצוע ולבסוף הלכה ללמוד לימודים כלליים במקווה ישראל, שם עבד במאפייה הפזמונאי והשחקן המוכר רפאל קלצ'קין. לבסוף עברה לנהלל ללמוד שם בבי"ס חקלאי, ומשם עם ההכשרה של הנוער העובד עברה לגניגר עם הבוגרים של מקווה ישראל. יחד הם ייסדו את גניגר ונטעו את יער בלפור.
מילדות אהבה את דגניה ובילתה שם בחופשות. היא החליטה לחיות בדגניה, שם חיה חיים ארוכים עד שנת 2002. כרמליה סלע הייתה זמרת. את רפרטואר שיריה שאבה מזמירות השבת ושירי הערש בבית הוריה, וממורי המוזיקה בבית הספר היסודי ובמקווה ישראל. בתמונה זו היא מצולמת עם בעלה נתן סלע ושני ילדיהם צבי ורבקה, עליהם אין פרטים נוספים.
