מכירים את הויכוח הקבוע בין נשואים לרווקים, לגבי איזו צורת חיים עדיפה: הדו-חי הנשוי מול הטלויזיה, או החד-תא הרווקי המקפץ במועדונים? זה ויכוח עתיק מאד, שה"טיים" ניסה לשפוך עליו אור השבוע
כשלקח קבוצת נשואים וקבוצת רווקים וביקש מהם למנות את יתרונות הסינגליות על פני מערכת יחסים ארוכת טווח. האוירה שנודפת מהרשימה, כמו תמיד כשהתחרות של למי טוב יותר בחיים מרימה את ראשה הבלתי נלאה, היא של השכנוע העצמי הרגיל של הרווקים, שנלחמים נגד הסטיגמה שגורסת כי הם לא נורמליים. מן הסתם זהו ויכוח שאי אפשר ליישב מאחר ולכל סיטואציה יש יתרונות וחסרונות מובהקים. אבל אם כבר ביתרונות הרווקות עסקינן, מי יכול לעשות רשימה מקיפה יותר, ובכן, ממני? אז לכבוד תחילת השנה החדשה וסיומו של עשור שלם של רווקות, להלן 11 הדברים שתתתגעגעו אליהם, באחריות.
>> הורידו עכשיו את האפליקציה של Xnet לאייפון או לאנדרואיד
לג'יפה של עצמך
הו, ג'יפה, ג'יפה. כמה משחררת את, וכמה עדיפה על אחותך החינניות המתישה! הויתור על הזכות להג'דייף כאוות נפשך הוא אחד הקשים, במיוחד כשהוא נדרש רק מהנקבה. לגבר מותר להמשיך להיות מגעיל לגמרי, אבל את צריכה להיות כל הזמן יפה, מבושמת, ומלאת קסם אישי. קיבינימט על זה, אני אומרת. הגעגועים לטרנינג המהוה, זה של החורף, המכוער ברמות שאין לתאר, זה שנותן לך את ההרגשה הכי חמימה בעולם, אוכלים אותי. אירונית, זה בדיוק הטרנינג שהעלה בחורף שעבר את החשק להתכרבל עם מישהו. אז הנה לך. את אולי נשואה, אבל החורף הזה תתכרבלי בטייץ שמחמיא לך לתחת, ותאכלי מלא מלא סלטים. תבלי.
לישון לבד
לא, נו, לא בקטע של האלכסון. די, עברנו את השלב שזה נראה מגניב להגיד את זה. פשוט לישון לבד. בדיוק כמו שלרקוד בסלון צריך לבד, גם לישון לבד מדי פעם זה כיף. משהו כמו פעמיים בשבוע, נגיד. למה? כי זה נוח, כי לא גונבים לך את השמיכה, כי זה מטפח געגועים. מי אמר לעזאזל שצריך לישון ביחד כל לילה? מה היה רע בימים עברו? אז בסדר, אין לנו אגפים נפרדים, אבל אין שום רע במיטה נוספת בחדר העבודה או בסלון. או על הגג.
לעשות סקס רק מתי שרוצים
כן, גם אוננות נחשב. הרעיון הוא שאם בא, אז עושים משהו בעניין, ואף חרמנות של מישהו אחר לא זולגת לתוך השיקולים שלך. ברווקות עושים סקס רק מתי שרוצים, אבל בזוגיות מצופה ממך לעשות סקס גם מתי שהשני רוצה, או לא לעשות כשהוא לא רוצה. וגם יש מכסה שבועית שנחשבת תקינה, ואם לא רוצים צריך לתרץ, ושיהיה תירוץ טוב אחרת מקבלים עין עקומה. במצבים רגילים, ותקנו אותי אם אני טועה (סתם אמרתי את זה. הרי ברור שאני צודקת), כשנכנסים למיטה, כל לילה מחדש מתקיים משא ומתן אילם שתוקפו כתוקף הסכם שבעל פה. כאילו, זה לא כתוב בשום מקום, אבל שניכם יודעים שאם תגיעו לבית משפט, מישהו ייטחן, ולא בקטע טוב.
למערכת עיכול אוטונומית
או במילים אחרות: קקי. לא יעזור בית דין, לפחות בתחילת מערכת יחסים, אף אחד לא עושה קקי בחופשיות ובזמן שמתאים למערכת העיכול שלו. הי, אפילו היה לי לא נעים לכתוב קקי בכותרת. מערכת עיכול אוטונומית עלק. התוצאה: חצי שנה עצירות, וזה פשוט לא בריא. אז מתגעגעים.
עכשיו נראה אתכן רוקדות לצלילי ביונסה בסלון כשהוא מנסה לראות כדורגל. בהצלחה!
לשלום עולמי
או לפחות שלום שכונתי, או קומתי, או דירתי. זוגיות זה מצב הזוי לחלוטין, שבו מצופה משני אנשים משני עולמות שונים להסתנכרן עד כמה שניתן. וב"כמה שניתן" הכוונה היא ל-לא פחות מ-50%. זה מטורף! ולא רק בדברים חשובים מאד, אלא בשטויות! כל הזמן מתנהלים ויכוחים קטנים וגדולים, פנימיים וחיצוניים, בנסיון נואש וחסר תוחלת ליישר קו, קרב משיכות חבל אינסופי, מתיש, חסר סיכוי וגרידי. זו לא קצת חוצפה לבקש התאמת רצונות כל כך מקיפה? אני אומרת בואו נגיד תודה שהסכמנו על מונוגמיה ונשחרר את השאר.
לשבתות של התחרעויות
לא משנה על מה. מתוק, מלוח, סדרה בשם "סקנדל" שאף בן אדם עם מוח לא אמור לרצות לראות אבל אני צופה בשלוש עונות בשבת אחת ולא בא לי אפילו להגיד שלום לאף אחד כי אני מרותקת מדי. על אלכוהול, על גלידה, מה שלא יהיה.
עכשיו נראה אותך רואה שלוש עונות מזה כשאת נשואה. "סקנדל"
בן אדם רוצה להתחרע, מה יש? ואז באות הטענות: "כמה זמן?", "זה לא בריא", "אולי טיול לירושלים?". בקיצור, מצופה ממני להיות מאוזנת, ומה לעשות, מאוזן זה לא אני. אני מאונך, מקווקוו ומנוקד, ואבוי למי שייגע לי בתפוצ’יפס.
לפלרטט
למה? כי זה כיף, ואי אפשר לוותר על זה. וזה לא אותו דבר לפלרטט בסתר. הכי כיף לפלרטט ליד הבנזוג, כשהוא יודע שזה חסר משמעות, ושהוא זה שאיתו נכנסים למיטה עוד שעתיים. אבל יש אנשים קנאים, תנו לי להגיד לכם, שבודקים באיזה מבט הסתכלת על מי שאמרת לו שלום. הלוואי שכולם היו מבינים כמה חשוב ובריא להמשיך לפלרטט. תאמינו לי, כל התלונות על נשים שמתחתנות ומשמינות היו נעלמות מן העולם.
לאי הוודאות
לאי הוודאות יש תפקיד מאד חשוב בחיינו: היא שומרת עלינו מלהירדם. לדעתי כל אדם חייב שתהיה לו פיסת אי וודאות קטנה במערכת היחסים שלו, אחרת, ותהיו בטוחים בזה, היא תתנוון, תתייבש ותמות. ביטחון זה נחמד, אבל איכשהו במערכת יחסים תקינה יש תמיד יותר מדי ביטחון ופחות מדי הפתעות. עכשיו, אם כשאני רואה סרט שתופס שעתיים מחיי אני מצפה לא לדעת כל הזמן מה הולך לקרות אחרת הוא ייחשב סרט איום, אז למה שהיומיום שלי לא יעמוד באותם סטנדרטים? המממ?
למונרכיה
כשאתה לבד אתה המונארך הבלתי מעורער של החיים שלך, רק שעד שמישהו בא ועושה לך הפיכה, אתה לא יודע להעריך את זה. ה"ביחד" נוגס לאט לאט ברצון החופשי בלי שנשים לב, כי יש דברים שאם לא מסכימים עליהם הם דיל ברייקר, וככה לאט לאט ערכים מתחילים להתערבב. פתאום אתה מוצא את עצמך מאמין או לא מאמין בדברים שלא העסיקו אותך בכלל, רק בשביל בן הזוג. בכלל, כל הלחשוב בשניים הזה מביא גועל נפש. באמת. קודם כל, זה לא באמת אפשרי. דבר שני, החלוקה לא מוצאת חן בעיני. מי אמר שהוא אחראי על הדברים המעשיים ואני צריכה להיות אחראית על התוכניה? אני שונאת שונאת שונאת כששואלים אותי "מאמי, יש לנו תוכניות היום?". מה אתה רציני שנהייתי אמא שלך? מי זה לנו??? לי יש תוכניות, לך יש תוכניות ואם יתחשק לנו, נאחד. אלא אם כן הולכים לאירוע שנקבע מראש, או שמישהו צריך עזרה דחופה עקב מחלה או נכות, זה לא לגיטימי לחשוב בשביל שניים. באף גיל לא היתה לי חבורה, כי זה מגעיל ולא מפותח, ואני לא מתכוונת להתחיל עכשיו.
להורים שלך
משפחה של בנזוג זה מעניין. במיוחד של פולנים. אני מתה על השלדים שמשקשקים בויטרינות בזמן האוכל, זה כמו מוזיקת רקע מרגיעה כזאת. כמובן, יש יותר גרועות ופחות גרועות, אבל בסופו של דבר, בשלב מסוים כבר אין לך כוח אליהן. כל האימהות מנדנדות, כל האבות מנהלים מאבק כוח עם הבנים, ואחת לשבוע צריך להתמודד עם נסיון השתלטות עוין. כל משפחה שהכרתי תמיד גרמה לי בסוף להתגעגע למשפחה שלי. לא מתפקדת ככל שתהיה, הם עדיפים. לפחות להם היתה את ההגינות הבסיסית להיעלם בשלב מוקדם ואי לכך לאבד את הזכות לבוא בטענות.
לדוגי
נו, דוגי סטייל, התנוחה הלא יעילה אך הכיפית להפליא הזאת. בואו נודה בזה: אם אתם בזוגיות, כמה פעמים בשנה האחרונה עשיתם דוגי? פעמיים? ארבע? שבע? אז זה לא מספיק!
ואם כבר בדוגי עסקינן, תודו שאתן מתגעגעות גם לדוגי הזה
לא שיש לי משהו נגד המיסיונרית, ממש לא. מיסיונרית זו תנוחה שכבודה במקומה מונח, באמת. היא הכי נוחה, הכי הגיונית, אפשר להתנשק בה וזה. ונכון, מדי פעם גם מתהפכים או יושבים אחד מול השני, סבבה. זה נחשב גיוון. אבל הדוגי, בזוגיות, נעלמת כמעט לגמרי. אני מוחה! הדוגי הוא ידידו הטוב של האדם, וזה. ווף, נו.
