מעטים הרגעים בחייו של אדם שבהם ניצב מול האמת שלו.

כדי לזהות את הרגע הנדיר שמגיע אולי פעם או פעמיים בגלגול הנוכחי שלנו ולא ליפול ב"אמיתות" לא אמיתיות, צריך למצוא את המחסום שמוצב מולנו ומתעקש להקשות עלינו להגיע אל האמת ולקבל אותה. אם אין מחסום משמעותי שמקשה עלינו לנשום, זה לא באמת זה.

>> הורידו עכשיו את האפליקציה של Xnet לאייפון או לאנדרואיד

זו יכולה להיות כל אמת קשה. אמת של סטודנט שמבין שהוא יכול להצליח גם מבלי לעשות את התואר הראשון ונאלץ להתמודד עם הוריו שפיללו לראותו מניף כובע אל-על מהרגע בו היה קטן. אמת של האורבני המתגורר במרכז שמבין שהוא בכלל נועד לקצב איטי ורגוע בטבע ולא יודע כיצד חייו ייראו כשיתנתק מהמירוץ אליו נכנס. האמת של הקרייריסטית השאפתנית שמרגישה שהיא חייבת לוותר על מה שהיא עבדה בשבילו זמן רב כדי לנסות למצוא משהו שעושה לה טוב יותר, אבל מפחדת לפרוש. התוכחה שמכה באישה הנשואה שמגלה שהיא כבר לא אוהבת את בעלה וכבר לא מאושרת כמו פעם, אך לא יודעת כיצד תפרק את משפחתה ותפורר את החיים של ילדיה. וגם הסיפור הנוכחי, הסיפור שלי: האמת של ילדונת בת 17 שמבינה שהיא לא הולכת ב-'דרך הטבע' כפי שלימדו אותה לפני יומיים בשיעור חינוך מיני, והיא בכלל נמשכת לבנות מינה, אבל לא יודעת מאיפה להתחיל להביא את הלב שלה למקום בו הוא באמת נמצא, מעבר להרי הפחד.

וכמו כל סיפור טוב, גם הסיפור הזה סובב סביב בחורה יפיפייה.

פתאום הנשיקה מהחבר לא הזיזה לי

הימים הם ימי תיכון שמחים במיוחד, בין מגמת תיאטרון לאייס קפה בקיוסק יכולתי לספור על יד אחת את הפעמים בהן עשיתי טובה למערכת החינוך וביקרתי בשיעורים במהלך השבוע. המורה למתמטיקה, כך סיפרה לי בסוף השנה כשפגשה אותי לראשונה, לא ידעה אם אני סתם שם שהשתרבב לרשימותיה כטעות במערכת או תלמידה שככל הנראה ויתרה על קריירת הנדסה מפוארת.

היה לי חבר אבל גם אני, כמו כל החברים שלו, הייתי מאוהבת בידידה שלו (צילום: shutterstock)
היה לי חבר אבל גם אני, כמו כל החברים שלו, הייתי מאוהבת בידידה שלו (צילום: shutterstock)

במקום השיעורים, הים היה חבר טוב והאיר לי בקרים נטולי מורים, והכרית הייתה חברה טובה אף יותר. באותו הזמן היה לי חבר, צלם חתיך מסצינת המסיבות שנתפס עליי ואני עליו. רצה הגורל ולאותו החבר החתיך הייתה ידידה טובה, אותה היפיפייה שהסיפור הזה בעצם עליה. "היא הלסבית הכי יפה באזור המרכז", תמיד היה אומר לי, "חברים שלי נופלים מאהבה אליה והיא בכלל בעניין של בנות".

במשך זמן רב לא ידע שגם אני, כמו חבריו, נפלתי מאהבה אליה, אך לא הצלחתי להבין מהיכן זה נובע. האם אני בכלל מקנאה בה? האם אני אוהבת אותה כחברה?

הימים חלפו ובעוד שהיא לא ידעה את שמיאני כבר ידעתי מה היא אוהבת לאכול, מה היא אוהבת לשמוע, עם מי ולאיפה היא יוצאת, מי החברה הכי טובה שלה ועל מה היא אוהבת לנגן. התפר הדק שבין אובססיה לאהבה, שבין הורמונים משוגעים של נעורים לבין הרצון להבין את העולם ומה אפשר לקבל ממנו. במסיבות חיפשתי את פרצופה. הספיק לי רק לראות את קצה פניה כדי להתרגש, בזמן שנשיקה מהחבר לא הזיזה לי במאום.

כשלא יכולתי לשאת עוד את המחשבות לבדי, הושבתי את החברה הכי טובה שלי וביקשתי ממנה לדובב אותי. "איילת", אמרתי לה בפנים עצובות, "עובר עליי משהו מאד משונה". "אולי אם תנסי להסתרק אחרת השיער שלך לא ייראה ככה", היא צחקה. זו אכן לא הייתה התקופה הכי ברבורית בחיי, אבל זה לא היה זה. היא הבינה ישר על מה מדובר. ישבנו במשך כמה שעות במה שנראה כמו תהליך שבירת נפש ובנייתה מחדש, והיא גרמה לי להבין שאותה הבחורה מסמלת לי את האמת. הרי אני לא באמת מכירה אותה, אני רק יודעת שהיא נמשכת לבנות. אני לא באמת יכולה לאהוב אותה, אבל כן לאהוב את החיים האמיתיים שאכיר בזכותה.

הכל התבהר באופן רטרו-אקטיבי: הרצון שלי לתשומת לב מיוחדת מהמורה בכיתה א'. ההצקות שלי למדריכה בנוער העובד בכיתה ד'. האופן שבו אהבתי להניח את הראש על כתפה של חברה מסוימת בחטיבה. העובדה שכשהייתי קוראת ספרים, הייתי מציבה את עצמי במקום הגיבור ולא במקום הגיבורה, ומדמיינת את הנשיקה מהזווית שלו, ולא משלה.

אני אוהבת בנות. וזו הייתה האמת.

עמדתי מולו, וסוף סוף אמרתי את האמת

הדבר הראשון שעשיתי, לאחר שהגעתי לנקודת האל-חזור, הוא לדבר עם החבר. האמת הזו מגיעה לו כמו שהיא מגיעה לי. סוף סוף יכולתי להסביר לו מדוע אני כבר לא מנשקת כמו פעם. מדוע אני עוצרת אותו כשהעניינים מתחממים. מדוע אני כבר לא אומרת לו שאני אוהבת אותו. פרשנו שמיכה דקה בחוף ים במה שנראתה כמו אחת המשימות המסובכות בחיי. לא היה משפט נכון להגיד, אז פשוט אמרתי את מה שהיה לי בלב. זו הייתה פרידה קשה, אבל הקושי היה כלום לעומת הקושי שהגיע אחר כך, כשעברתי ממצב של לספר, למצב של להתחיל לחיות את התובנה.

אני אוהבת בנות. וזו הייתה האמת (צילום: shutterstock)
אני אוהבת בנות. וזו הייתה האמת (צילום: shutterstock)

כמה ימים לאחר מכן, קיבלתי מאותה יפיפייה טלפון. "נטע?", שמעתי קול צרוד מעבר לקו, "זו אני, שמעתי ממנו את כל הסיפור בנוגע אליי." נחנקתי לכמה שניות. פתאום לפנים האלו יש קול, לאשליה הזו יש מספר טלפון. "אז מה", שאלתי אותה, "פשוט ביקשת ממנו את המספר שלי?", "כן, לא היה לי נעים אבל רציתי לדעת מי את". "אז הנה", אמרתי לה, "את יודעת מי אני,ועכשיו גם אני יודעת מי אני." אחרי שהיא הסבירה לי שהיא מאד מוחמאת אבל היא גם נאמנה לו ולא רוצה לפגוע בו השיחה הסתיימה, אבל אותה ההתאהבות אליה המשיכה לתקופה ארוכה, לצערי מבלי שהיא ידעה. ספק אם עד היום היא יודעת מי היא ומה היא מייצגת בשבילי.

עם הזמן האמת פרשה כנפיה מאחוריי והמריאה יחד איתי באיטיות נעימה לכל אשר רציתי. לאט לאט התגלתה כפחות ופחות מפחידה והצליחה לעזור לי להמשיך ולעצב את זהותי, לצד צמתי הנעורים הרגילים בהם כל אדם נתקל. לא הרגשתי צורך להסתיר כל דבר אחר, כי אם הסכמתי לקבל את האמת הקשה ביותר, אמיתות אחרות נראו כמובנות מאליו וכחובה וזכות עבור עצמי. אמנם זה סיפור יציאה מהארון של אדם בפני עצמו והסביבה, אבל כמו שמדובר במיניות, כך יכול היה להיות כל נושא אחר שיפקח את עיניי. השיעור החשוב ביותר שלמדתי הוא שבמהלך חיינו הקצרים, עלינו להתייצב לצד האמת שלנו ולא לצד שום דבר אחר, וכל השאר יסתדר כבר מעצמו לצידה.

ואת, היפיפייה, אם את יודעת מי את, בואי לומר שלום ואוכל להגיד לך תודה, כי עבר כבר זמן מאז ואני בטוחה שהוא יסלח.