הראשונה ללכת הייתה סבתא", מספרת בדמעות מליסה סלואן, נכדתם של מקסין ודון סימפסון, "ליוויתי את הגופה שלה החוצה, וחזרתי לבדוק מה שלום סבא, אבל הסתבר שהוא הפסיק לנשום ברגע שהיא עזבה את החדר. הוא עזב יחד איתה".
המילים הללו, כמו כל סיפור האהבה המיוחד והמפעים הזה, מרגש את אמריקה והרשת כולה בשעות האחרונות. מקסין ודון סימפסון, שהיו נשואים 62 שנה, אושפזו באותו חדר, ולמרות שסבלו ממחלות שונות לגמרי (דון אפילו לא היה בסכנת חיים) הם נפטרו בהפרש של דקות אחד מהשני. יש אהבות, כנראה, שאפילו המוות לא ממש מצליח להפריד ביניהן.
אבל סיפור האהבה הזה מצליח להזיז משהו אפילו אצל הציניקינים ביותר (אל תסתכלו עלינו, הלב שלנו עשוי ממרשמלו), כאשר מקסין ודון היוו תזכורת לכל מי ששכח שכן, למרות שהעולם שאנחנו חיים בו השתנה ללא היכר, עדיין יש אנשים שמבלים את כל החיים ביחד.
השניים נפגשו לפני 62 שנה באולם באולינג, לשם הגיע כל אחד מהם עם קבוצת חברים. הם התאהבו, ותוך חודשים ספורים החליטו להינשא. מאז, כאמור, הם לא נפרדו, כשבדרך הם גם אימצו שני בנים והפכו למשפחה של ממש.
לפני שבועיים בדיוק החליק דון בביתו ושבר את הירך, ונאלץ להתפנות לקבלת לטיפול רפואי. ממש במקביל, מצבה הרפואי של מקסין, שסבלה מזה שנים ממחלת הסרטן, הדרדר בפתאומיות, והשנים, בצירוף מקרים מדהים, נדרשו להתאשפז יחד.
״ידעתי שככה זה צריך להיות״, אומרת סלואן. ״סבא וסבתא חיו יחד, ועכשיו הם גם ימותו יחד״.
דון, כפי שכתבנו, כלל לא היה בסכנת חיים, אך מהרגע שהועבר לבית החולים בריאותו הדרדרה במהירות. המשפחה פעלה בנחישות להוציא אותם מבתי החולים והחליטה לשכן אותם בחדר שינה נוסף של אחת המשפחות, מיטה ליד מיטה, כשהם אוחזים ידיים בכל הזדמנות שהיא ומראים שגם אחרי 62 שנה, הרומנטיקה מגיעה בכל מיני צורות, אך עדיין קיימת.
מקסין, כאמור, נפטרה ראשונה, ודקות לאחר מכן דון הפסיק לנשום גם הוא. למרות ניסיונות החייאה נפטר שעות ספורות אחריה.
״סבא אהב את סבתא כל כך״, נזכרת סלואן, ״הוא פשוט לא היה מוכן ללכת לשום מקום בלעדיה. זה מדהים, זה פשוט מדהים. זה סיפור אהבה אמיתי״.
בצעד אמיץ, החליטה המשפחה שלא לערוך לוויה מסורתית, אלא לערוך ״חגיגת אהבה״ לציון חייהם וסיפור האהבה הנדיר של דון ומקסין. טקס הזכרון ייערך ב-21.8, ועד אז, בהחלט אפשר לקחת דוגמה מהשניים הללו, שוהכיחו שיש אנשים שמתייחסים ברצינות למשפט ״עד שהמוות יפריד בינינו״.
