שבועות עכשיו, ושמעתי שתיקון שבועות ממשיל את התורה משולה ביום הזה לכלה, מתן תורה לחופה, והמתקנים לשושבינים במקשטים את הכלה לקראת כניסה לחופה בבוקר. וזה מתאים לי בול, כי התחום המעורפל הזה שמשחקים בו ביחד גברים ונשים, בינינו, הפך להיות פשוט אסון. אז הנה התפילה שלי, האישית, לשבועות.
תיקון #1: די להיסטריה
ההיסטריה הזאת למצוא דחוף זוגיות לא מועילה לאף אחד. מה שכן יכול להועיל זה ללמוד להיות לבד. אני לא מתכוונת לשורת תחביבים חדשים שיעזרו להעביר את הזמן עד שיגיע הבנזוג, תחביבים שמעסיקים את הידיים אבל משאירים את הפה פנוי לקטר תוך כדי על כמה באסה לך לבד.
אני מדברת על ללמוד להיות לבד באמת וליהנות מזה. ללמוד שאי קיומה של זוגיות לא אומר עליך שום דבר, לא טוב ולא רע, וההיפך. להבין שהערך הסגולי של אדם לא נמדד לפי קיומה או אי קיומה של זוגיות בחייו.
חוץ מזה, להיות בלי זוגיות זה לא האסון הכי גדול שיכול לקרות לבנאדם. אפילו לא קרוב, ולעומת זאת להיות לבד כי לא מצאת את הביחד המדויק שמתאים לך זה בסדר גמור. למעשה, אדם שבוחר להיות לבד מתוך מודעות הוא בעל ערך רב יותר מכל אותם אנשים שנמצאים בזוגיות כי "צריך", או כי "הגיע הזמן", או כי "אמא רוצה נכדים".
אלה שסובלים, מקטרים נון סטופ, בוגדים, משקרים זה לזה ובסוף נפרדים בגועל נפש, אחרי שכבר יש להם שני ילדים, והעיקר שהם סימנו "וי" על הלוח החברתי שתלוי להם מעל הראש.
לא חבל? לא עדיף להשקיע בדברים אחרים כמו קריירה, חברים, התפתחות אישית, קריאה, שירה, ריקוד, שחיה צורנית, או שומו שמיים, סתם הנאה מהחיים? למצוא זוגיות זו לא בעיה. תסתכלו מסביב, רוב העולם נמצא בזוגיות, כל אדיוט הוא בעל משפחה, כל חיגר ופיסח מחפש אולם. מה זה אומר? שזוגיות היא כנראה לא רק נחלתם של המוצלחים. בלי להעליב, כן? אז תירגעו.
תיקון #2: די לרשימות
הרשימות שיש לנו בראש, כן כן, אלה של הפרמטרים המדוייקים של מה שאנחנו רוצים בבן זוג? קשקוש. לזרוק לפח.
קודם כל, כי ברשימה הזאת רק עשרה אחוז הוא שלנו. השאר של הסביבה והההורים, וישמרנו השם, קומדיות רומנטיות. דבר שני, הרשימה היא תוצאה של התנסויות קודמות. עכשיו אין לי בעיה עם התנסויות קודמות, אבל בינינו, אם אנחנו לבד, כנראה שההתנסויות הקודמות שלנו היו כשלונות, נכון? אז למה לנו להתייחס אליהם כאל אבן בוחן כלשהי? דבר שלישי, בשביל אהבה צריך ראש פתוח ולב פתוח, ואין דבר שמקדם את זה פחות מרשימות, חוקים וגבולות. הרשימות שיש לכולנו בראש הן בסך הכל סיכום של החרדות שלנו, שנובעות מאי הידיעה. ובאהבה, אי ידיעה זה מצוין.
תיקון #3: די להתקרבנות
נראה לי שהגיע הזמן, עם כל הדיבורים על פמיניזם וזה, שנעבור כבר הלאה מהמקום הדבילי הזה שבו בחורות מספרות לעצמן שהן כמו גבר, ולכן יכולות להזדיין ולהמשיך הלאה כאילו כלום, כי זה לא נכון. עובדה. אם זה היה נכון, לא היינו שומעים כל כך הרבה קיטורים ובכיות על גברים שמנצלים, מזיינים וזורקים, ועושים כל מיני דברים איומים אחרים.
כנראה שנשים הן לא כמו גברים (וואו, איזו הפתעה) וללכת לבר בלילה ולחזור עם זר זה לא פמיניזם (וואי, וואי, השוק). מה שיותר מתכתב עם הרעיון הפמיניסטי הוא להפסיק להתקרבן.
רוצות שוויון? כאן זה מתחיל. יש לנו, כג'נדר, נטיה להפנות אצבעות מאשימות לכל עבר ולא לקחת אחריות על המעשים והבחירות שלנו, משל היינו תינוקות חסרות אונים שלא מכירות את המציאות. שיתפנו פעולה בענק עם הזילות של הסקס והלכנו רחוק. ממקום של סקס כפעולה מקודשת שמתרחשת רק אחרי החתונה הגענו לחוסר משמעות מוחלט. וזה לא עושה לנו טוב. שוויון הוא לא להפוך להעתק של גבר. שוויון הוא להרגיש ולהתנהג כמו אחת ששווה משהו, לא כמו אחת שעונה לסמס "ערה" ב: "כבר במיטה.... תצטרף" ואז מתבכיינת ליד הטלפון כמו סתומה ומתעצבנת שעבדו עליה.
סליחה, תגידו לי בכנות שיש אישה שלא יודעת מתי מישהו רוצה אותה באמת ומתי רק בא לו לגפף גוף חם ללילה. אז בחרתן להתעלם כי הייתן שיכורות, או עצובות או וואט אבר. לגיטימי.
אבל אם אין לכן שליטה עצמית, לכו לטיפול, תפסיקו לשתות, ותלמדו להכיל את העצב שלכן במקום להזמין אותו הביתה באחת בלילה ולצפות לפרחים למחרת. ואם כבר עשית את זה, יש דרך להתייחס לזה בצורה שפויה: כמו לעסקה עם רווח הדדי.
אף אחד לא מנצל אף אחד. אתן ילדות גדולות. סליחה. כבר עשור אתן ילדות גדולות, אז אל תבכו אחר כך עשו לי לקחו לי, כי אם יש משהו שמעכב את השוויון שכולן מדברות עליו בכזה להט זו ההתנהגות המביכה הזאת.
תיקון #4: די לאפליקציות הדייטינג
באמת די. הרי רוב הנשים נכנסות לשם כדי למצוא אהבה, ורוב הגברים נכנסים לשם כי הם יכולים למצוא שם זיונים במסווה של חיפוש אהבה. והטינדר הכי גרוע מהכל. טינדר היא אפליקציה שעובדת כל כך טוב בעיקר בגלל פיצ'ר ההדדיות: אם שני האנשים לא עשו לייק אחד לשני, הם לא יכולים לפתוח צ'אט. קלאסי לפחדנים, והדבר האחרון שאנחנו צריכים.
כאילו, לא מספיק שכולם נהיו קוקסינלים, עכשיו יש להם אפליקציה שמעודדת אותם להמשיך לשבת בכסא גלגלים מנטאלי? חוץ מזה, זה מגעיל נורא. בחיים לא יהיה לי פרופיל בשיט הזה, אני מעדיפה למות לבד בתעלה מאשר לעבור כמו מפגרת על תמונות של אנשים שמעולם לא שמעתי את קולם ולהחליט על סמך זה מי כן ומי לא שווה פגישה.
מה הבעיה שלכם? נהייתם כאלה פחדנים שאתם לא יכולים לעבור על פרצופים של אנשים שעומדים מולכם ברחוב או באירועים חברתיים ולגשת אליהם? שלכבוד שבועות יכה הברק במשדרים של הטינדר. אמן.
תיקון #5: די להאשמות
גם אחד על השני, אבל בעיקר די עם ההאשמות שאנחנו זורקים על הזוגיות. משום מה יש לנו נטיה לשכוח שעם רוב התקלות הגענו מהבית, ונורא קל לנו להאשים את הזוגיות בהכל. משעמם? כנראה הזוגיות נגמרה. דיכאון? כנראה שהזוגיות לא טובה. תחושת חנק? כנראה שהזוגיות אשמה. ואז נפרדים ונזכרים שכל זה היה שם לפני הזוגיות, ונשאר שם אחריה, ויעבור איתך לזוגיות הבאה.
מה אני אומרת? שיש לנו נטיה להייחס לזוגיות כאילו היא אמורה לפתור את כל הבעיות ולהביא אותנו למצב שבו נרגיש כל הזמן רק נעים, וזו פשוט מחשבה שגובלת בפיגור. החיים לא מפסיקים להיות מה שהם, ולא משתנים באופן דרמטי כשיש אהבה, הם נשארים בדיוק אותו דבר, רק קצת יותר צפוף לנו על הספה. ובחורף, למשל, זה אחלה יתרון.
תיקון #6: די לפרידות הסרק
שאלו זוג זקנים איך הם החזיקו מעמד ביחד 80 שנה. מה הסוד שלהם. הם ענו "אנחנו שייכים לדור שבו אם משהו נשבר, מתקנים אותו, לא מיד זורקים". אז אנחנו שייכים לדור של זורקים משהו כי הוא נסדק, משדרגים משהו כי יצא חדש, ורוצים הרבה מהכל, כי למה לא, הרי יש, ואנחנו יכולים.
אבל אני מוכנה להתערב איתכם שאנחנו הדור הכי פחות מאושר והכי פחות מסופק מכל הדורות.
אז די לפרק זוגיות שיש בה אהבה בגלל כל קושי שצץ, די לפרק משפחות בגלל כל משבר, רציני או פחות. באמת, תבינו כבר את הדבר הפשוט הזה: אם כבר מצאתם מישהו שאוהב אתכם, תישארו איתו, כי זה נס למצוא כזה דבר. נס, לא פחות. תפסיקו להסתכל מסביב אם יש משהו יותר טוב. מבטיחה לכם שאין יותר טוב ממישהו שאוהב אותך ונמצא ומוכן. אין כזה דבר. פעם אמרתי למישהו עם נטיה פתולוגית להתלבט בשאלה מי היא 'האחת': "מזהים מי האחת לפי זה שהיא נמצאת פה ומוכנה לסבול את כל החרא שלך." אז אם יש לכם מישהו כזה, תתקנו, אל תזרקו. חג שמח.
