אהבה זה כואב, אומרת הקלישאה החבוטה, אבל כפי שיוכיח הסיפור שלפנינו, אין כמו סיפור אהבה טוב כדי לקחת ערימה של קלישאות ולהוציא מהן את כל הזלזול שיש לנו לקלישאות בימים כתיקונם, ולגרום לנו לייחל לכמה משל עצמנו.
מה אין בסיפור הזה? רקעים שונים, מטענים מן העבר, פגישה בטיימינג גרוע עם גבר בתהליך גירושין שלמעשה עדיין נשוי, פרידה נטולת הסבר, חמש שנים ללא שיחה, המון דייטים כושלים ונסיון לשכוח, מחשבות ליליות חסרות תוחלת וביקורים אצל אסטרולוגיות. מדובר בסיפור שאם הייתם שומעים אותו מהאמצע הייתם מציעים לאשפז את כל הנוגעים בדבר. ואם זה לא הספיק לכם כדי להוכיח שבאהבה אין דבר כזה "אי אפשר", אז תקראו.
היא
מלכה רייך ניהום, הולנדית בת 48. שני ילדים מנישואים קודמים (22 ו- 18), מדריכה פרטית לפילאטיס ואירובי וגם צלמת
הוא
אלון רייך, 48, שני ילדים מנישואים קודמים (21 ו-18), מנהל פרוייקט רכבת ישראל
לפני
מלכה ניהום, יהודיה מהולנד, עלתה לארץ ב-1990, כשהיתה בת 25. זה היה מהלך טבעי לגמרי, לדבריה, מאחר וגדלה ברוח הציונות, וכאן היא מרגישה בבית. אלא ש"בית" היא מילה טעונה ורבת משמעויות, והבית של מלכה כלל עוד כמה דברים חוץ מחום, ארוחות משפחתיות ואהבה.
>> לעוד סיפורי אהבה מרגשים, לחצו כאן
נישואין, פעם ראשונה
"בפעם הראשונה התחתנתי בגיל צעיר, עם יהודי שעשה עליה, והייתי נשואה שנתיים עד שגיליתי שהוא שקרן פתולוגי והתגרשנו. הנישואים השניים שלי, לישראלי, הסתיימו אחרי ארבע שנים, והסתיימו רע למדי. אחר כך הייתי לבד קצת יותר מחמש שנים, וחוץ מכמה דייטים פה ושם, התמקדתי בעיקר בעבודה ובשיקום, כי הייתי צריכה לחזור לעצמי אחרי מה שעבר עלי. חוץ מזה גם עדיין גררתי משפטים ותהליכים עם הגרוש השני שרצה משמורת, ולא היה לי ראש או זמן לחשוב על זוגיות. כשקצת התאוששתי נרשמתי לג'יי דייט, שזה היה בתחילת הדרך באינטרנט, כשעוד לא היו שם אפילו תמונות, והפגישה הראשונה שלי היתה אלון, שבדיוק עזב את הבית והיה בדרך לגירושין אחרי 15 שנה של יחסים ושני ילדים משל עצמו".
הדייט הראשון
"כשאלון כתב לי בצ'ט שהוא באמצע תהליך גירושין חשבתי לעצמי שזה ממש לא מתאים, אבל משהו בכתיבה שלו משך אותי בכל זאת והחלטתי להיפגש ולנסות. קבענו בפיקאסו שהיה אז במלון אכדיה בהרצליה ב-17 לאקטובר 2002. חיכיתי לו, ולא ידעתי איך הוא נראה חוץ מהעובדה שיש לו משקפיים, ואכן כמעט פניתי למישהו אחר. אבל כשאלון הגיע, כמעט מיד היתה לי את ההרגשה הזאת של משהו מוכר, כאילו הגעתי סופסוף הביתה. היה בו משהו מאד רגוע ומאד אמיתי והתחושה ביננו היתה נינוחה מההתחלה. הדייט נמשך שלוש שעות של שיחה, וזהו. לא היה כלום אז, אפילו לא נשיקה".
הדייט שני
הדייט השני התרחש אצל מלכה בבית, ונמשך למעשה שלושה חודשים. "מאותו רגע היינו צמודים אחד לשני במשך שלושה חודשים. אמנם הוא לא עבר לגור איתי, אבל הוא כמעט כל הזמן היה שם. אחרי שלושה חודשים אשתו החליטה שהוא צריך לחזור הביתה מסיבה כלשהי, ויום אחד הוא פשוט עזב אותי בלי להגיד מילה. היו לי שלושה ימים מאד קשים עד שהוא התקשר והסביר מה קרה. זה היה משהו שקשור לילדים, והסביר שהוא לא מסוגל לעזוב ככה, ואמר לי שהוא מתכוון לחזור ורצה להשאיר אצלי בתור ערבון להבטחה הזאת את טבעת הנישואין שלו. אני לא הייתי מסוגלת לעמוד בזה, ואמרתי לו שזה לא יעבוד ושאנחנו חייבים להיפרד. נפרדנו. בחמש שנים הבאות לא היה ביננו שום קשר".
שום קשר?
טוב, כמעט שום קשר. כל יומולדת היה סמס ממנה אליו וממנו אליה, אבל חוץ מזה כלום. בחמש השנים הללו מלכה ניסתה להמשיך הלאה, אבל ללא הצלחה. אלון נשאר בראש שלה. "המשכתי בחיים שלי, כיביכול, אבל כל פעם כשניסיתי לצאת עם מישהו, חשבתי עליו. כל פעם כשהייתי מסתכלת על הירח הייתי שואלת את עצמי אם גם הוא מסתכל עליו. כל פעם כשהייתי ממלאת דלק בתחנת 'דור אלון' הייתי נזכרת בו. מה לעשות, אלון. הוא לא יצא לי מהלב וזה היה מתסכל מאוד. למרות שזה היה קצר, ידעתי שהיה שם משהו אמיתי ומשהו טוב, ולא יכולתי להניח לזה. לא הלכתי לפסיכולוג, אבל הלכתי לאסטרולוגיות. אחת מהן גם אמרה לי שהוא כל הזמן נמצא במפה שלי, ושנחזור להיות יחד ביום מן הימים. למרות שכל הזמן האמנתי שכשאני חושבת עליו, גם הוא חושב עלי ושגם הוא מרגיש את מה שאני מרגישה, לא האמנתי שנחזור להיות יחד. השלמתי עם זה וניסיתי לשים את זה מאחורי, אבל שום דבר חדש לא נדבק".חמש שנים לאחר מכן
אנחנו תמיד חושבים שהדברים הדרמטיים בחיים יקרו באיזה רגע גדול, אבל כשהטלפון של מלכה צלצל היא הייתה באמצע קניות בסופר. זה היה אלון, ולמיטב ידיעתה לאף אחד מהם לא היה יום הולדת. היא ענתה, מופתעת, וגילתה שהוא שוב התחיל תהליך פרידה, והפעם ברצינות.
צ'אנס נוסף
"התרגשתי נורא", היא משחזרת. "שאנחנו מדברים, שיש סיכוי שנהיה שוב ביחד למרות הכל, אבל אני זוכרת שאמרתי לו שזה חייב להיות ברצינות הפעם כי אני לא יכולה לעבור את זה שוב. הוא הבטיח לי שזה אכן כך, ואמר שהוא לעולם לא יעזוב אותי יותר. באותו יום נפרדתי מהבחור שיצאתי איתו אז, ומהר מאוד אחרי השיחה נפגשנו והוא סיפר לי מה עבר עליו בחמש השנים האלה, הסביר לי באיזה מקום הוא היה ולמה היה לו קשה ללכת, למרות שאני מבינה בהחלט מה המשמעות של עזיבת בית שיש בו ילדים. היה מאד ברור שאנחנו ביחד, והסתבר לי בדיעבד שצדקתי כל הזמן הזה: הוא חשב עלי כל הזמן, והתגעגע אלי בדיוק כמו שאני התגעגעתי אליו".
החתונה
טוב, בסדר, שתי חתונות (בתמונות הלבוש הכתום הוא חתונה אזרחית, והלבן חתונה רבנית)
ב-2008 אלון התגרש סופית, והם עברו לגור יחד עם הילדים. במאי קיימו טקס אזרחי אצל עורך דין, וב-2010 התחתנו שוב, הפעם ברבנות בסביון. היום הם גרים ברמת פולג עם הילדים, ואחרי היכרות של 12 שנים, ומערכת יחסים מאושרת של שש שנים, היא יכולה להגיד בוודאות שאמנם היה לא פשוט, אבל היה שווה את זה: "כששני אנשים מתחברים באמת, זה משהו שאי אפשר להרוס , היא אומרת ברצינות תהומית. "לא פרידה, לא מלחמות, לא ריבים, ואפילו לא הגיון. כמעט אין כאן בחירה. לא משנה איפה תהיו, מה תעשו ואיזה שפות תדברו, אהבה לא יכולה להיגמר, גם אם זה לגמרי נראה ככה לפעמים".
