כמות השטויות שתקועות לנו בראש בכל מה שקשור לאיך אהבה אמורה או לא אמורה להיראות היא פשוט מדהימה. הרשימה המגוחכת הזאת נמצאת אצל כולנו, וכפי שתבינו כשתשמעו את הסיפור של ניר ומיכל, היא לא עוזרת. מצד שני, כשזה זה, הרשימה גם לא יכולה באמת להזיק. אולי רק לעכב קצת.
היא
מיכל אבידן גרצמן, בת 37, פיתוח עסקי בשוק הברזילאי
הוא
ניר גרצמן, בן 31, מנהל פרוייקט רוח לייצור חשמל
>> לכל סיפורי האהבה הישראלים והמרגשים שלנו
לפני
"לפני פחות משנתיים, כשהייתי בת 35 , אחרי התנהלות רווקית שכולנו מכירות היטב שכוללת סאגה מייגעת של דייטים כושלים הוזמנתי לערב פרידה ממכר שמשווייץ שמגיע לישראל פעם - פעמיים בשנה לכמה שבועות", נזכרת מיכל. רצה הגורל ומכר משותף של הידיד באותה התקופה בחברה שהעסיקה גם את מי שיהיה בעלה, ושהערב התקיים בבר שהיא פוקדת בקביעות כבר שנים. כמו בכל סיפור טוב, מיכל ממש לא רצתה ללכת. אבל היא הלכה.
הפגישה
"הכי לא התאים לי באותו ערב", היא משחזרת. "השיער שלי היה נראה איום ודביק והייתי מצוננת, וכמו שנראיתי ככה גם הרגשתי. אבל חבר זה חבר, אז הגעתי לבירה קצרה. בינינו, נשארתי בטרנינג ופשוט שמתי מעיל מעליו. במהלך הערב המכר הסתמס עם חבר שלו שהיה בבר ממול ואמר לו באנגלית מבודחת שיבוא כי יש פה רווקות שוויצריות. החבר, בן 29 ושתוי, לקח את החברים שלו והגיע. מיותר לציין שאף אחד מאבותי התימניים לא דרך על אדמת שוויץ, מה שלא הפריע לניר, שהיה מעט שחצן עקב האלכוהול, להיתקע לידי. לא הזיז לו שהייתי באמצע שיחה. הייתי נחמדה אך קצרה. בשלב מסוים הוא לקח את הסלולרי שלו ואמר: 'אני רושם מיכל השווה, יאללה דברי, מה הטלפון?' בעיקר כדי שילך כבר ואוכל לחזור לשיחה שלי, לקחתי לו את הסלולרי ושיניתי ל'מיכל המהממת', ונתתי לו את הטלפון".
הדייט
למחרת הוא התקשר. היא סירבה. יום אחרי הוא שוב התקשר. שוב היא סירבה. וביום השלישי, כשהוא סימס, היא אמרה לו שהיא הולכת לבר ההוא אחרי העבודה, כמו בכל יום, ושאם בא לו. היא תהיה שם. וזה לא דייט. היה בא לו. "אני וחברים היינו יושבים בבר הזה כמעט כל יום", מספרת מיכל. "ישר מהעבודה, בלי להתקלח ולהתארגן, על הדרך. הוא הגיע, ומה שחשבתי שיארך חצי שעה, נמשך שלוש. במקום בחור שיכור שצעיר ממני בשש שנים, הגיע בחור ממש סבבה שעדיין צעיר ממני בשש שנים. זו היתה הפתעה. להפתעתי, שום דבר בהתנהגות השיכורה שלו לא רמז שהוא כזה חמוד ומעניין, ומצחיק וזורם, אבל בסוף הערב אמרתי לו בכל זאת שלמרות הכל אני בת 35, והוא 29, ושאני לא מתכוונת לצאת להרפתקה שאני יודעת מראש שלא תניב כלום. הייתי אחרי תקופה ארוכה של בחירות גרועות ולא התכוונתי לעשות את זה לעצמי. הוא מצידו אמר שזה אחד הערבים היותר כיפיים שהיו לו עם בחורה, והציע שניפגש שוב בעוד חודש, ושאם אז עדיין יהיה לנו כיף כל כך, אז שווה לנסות. הסכמתי".
אחרי שבועיים
לא ממש עבר חודש והשניים נפגשו שוב. "שוב היה ממש כיף", היא נזכרת, "אבל העובדה שהוא צעיר לא הרפתה ממני והפריעה לי להתמסר לזה. הוא היה רווק תל אביבי קלאסי ולא האמנתי שהוא ירצה להתמסד. בגלל שבראש שלי לא היה לזה סיכוי, גם התנהלתי מולו כמו מישהי שאין לה מה להפסיד. הייתי הכי ישירה איתו, ואמרתי לו בבירור שכל מה שמעניין אותי עכשיו זה ילדים וכל מה שלא מתקרב למקום הזה לא רלוונטי. באותו הדייט הוא שאל אותי כמה אחוזים אני נותנת לקשר הזה ועניתי שכדי לא להיות קיצונית אני אתן לזה אחוז אחד. הוא ענה: 'אחוז אחד?!? אני חי עם זה מצויין!!'. אחרי כמה שבועות בהם לא היתה שבת שהוא לא התיצב על מפתן דלתי עם פרחים, שלח סמסים מתוקים, ואפילו כרטיס טיסה למייל כדי שאצטרף אליו לאילת, שם עבד לפעמים. הוא ממש נתן פייט רציני".
אחרי חודשיים
"עבר זמן ומשהו עדיין הציק לי. כנראה שבתודעה שלי הוא עדיין היה נורא צעיר ולמרות שהיה לי כיף וטוב, והוא המחזר הכי נפלא שהיה לי והוא בא עם כל כך הרבה פשטות וכנות, להבדיל ממני שהייתי טעונה מנסיונות קודמים התחלתי לקרר אותו, ובשיחת טלפון אחת אחרי כמה ימים שפחות זרמתי לפגישות איתו, זה כבר היה ברור לאן אני מושכת. באותה שיחה הוא כעס עלי בפעם הראשונה, אבל ממש כעס, ואני זוכרת שהוא שאל אותי מאיזה מקום בכלל אני מרשה לעצמי לבוא בכזאת שיפוטיות בלי לטרוח להסתכל על כל מה שבאמת קיים בינינו. הוא הוכיח אותי בצורה מאד נחרצת לא הצלחתי לענות על השאלה העניינית שהוא שאל אותי שהיתה: 'איפה את באמת מרגישה שהגיל שלי בא לידי ביטוי?'. אחרי זמן מה גם נגמרה לו הבטריה והתנתק הטלפון בלי שתהיה לי הזדמנות להגן על עצמי או להתנצל, ומאחר וזה היה לילה לבן ושנינו היינו בחוץ עם חברים, דיברנו רק למחרת. אני התקשרתי להסביר את עצמי והצעתי לו שיחכה שבועיים ושכשיעבור לו הכעס הוא יבין שאני צודקת ונוכל להיפגש כידידים, כי נורא כיף לנו. הוא ענה בצורה מאד נחרצת. 'תקשיבי', הוא אמר לי 'אין לי שום עניין בלהיות ידיד שלך, תשכחי מזה. וביי'".
ביי?
מיכל שוב נשארה עם הטלפון ביד וביומיים-שלושה הבאים, גם עם הרגשה לא משהו. "הרגשתי בחסרונו, ולקח שלושה ימים עד שאמרתי לעצמי 'מיכל, את סתומה. זה כנראה הדבר הכי טוב שקרה לך בחיים', ואמרתי לבוס שלי שמחר לא באה לעבודה כי עשיתי טעות ואני הולכת לתקן אותה. תכננתי לנסוע אליו לאילת בהפתעה ולדבר איתו, ואפילו נכנסתי לארקיע לרכוש כרטיס. חברה הורידה אותי מזה ונכנסתי לסרטים של מה אני אמצא כשאגיע למלון. בדיעבד מזל שלא נסעתי כי כשהתקשרתי להכריח אותו לדבר איתי גיליתי שבדיוק בשעות האלה הוא היה בחתונה בתל אביב, ורק אחריה טס חזרה לאילת. למזלי הטוב תפסתי אותו במוד של חופה וההתנצלות שלי התקבלה. מאותו רגע כבר היה לי ברור שזה זה".
ההצעה
אם לקח לה קצת זמן עד שנפל האסימון, דווקא שאר הדברים התנהלו במהירות שיא. שלושה חודשים לאחר מכן, בתיאלנד, ניר הציע למיכל נישואים, וחמישה חודשים אחר כך הם כבר היו מתחת לחופה כשהיא בחודש שלישי עם יערה הקטנה, שהיום היא כבר בת 7 חודשים. "רציתי ילדים", מסכמת מיכל, "אז מהרגע שהבנתי שמתחתנים, כבר לא היה טעם להיזהר, ובחתונה היתי בחודש שלישי. היתה חתונה הכי שמחה בעולם, מהסיבה הפשוטה שכל החברים שלו כל כך צעירים וכוחם עדיין במותניהם. זו היתה מסיבה מטורפת פשוט, ולמזלי ההריון שלי היה קסום ויכולתי לעשות הכל. את הצילומים לחתונה עשינו בבר שהכרנו בו, ועל הדלת שלנו רשום: 'כאן גרים מהממת ובעלה היקר'".
