כשחברים ממליצים לכם להירשם לאתר היכרויות או להוריד אפליקציה, כי "אחרת איך תכיר/י מישהו?", תרגישו נוח להגיד להם "זה בסדר, זה יקרה לבד". עובדה.
לפני 14 שנה, טרום עידן הסלולרי והפייסבוק, הרבה לפני שהיתה לנו כל כך הרבה נגישות למאגרי תמונות, אנשים היו מצליחים למצוא אחד את השני. איכשהו, הם היו מצליחים להרגיש שקורה משהו חשוב בחיים שלהם. במקרה הזה למשל, באמצעות רצף של אירועים וצירופי מקרים מגניבים, שבמונחי יקום זה כמו להרים שלטים שכתוב עליהם: "זה זה! זה זה!". סיפור האהבה של אמיתי וחן מלא בהכוונות מאד ספציפיות לנתיב הנכון, או כמו שהם קוראים לזה, כיאה לזוג מעורב (היא חילונית והוא דתי): השגחה פרטית.
היא
חן איתן, בת 35, אמא לארבעה, לומדת עיצוב פנים
הוא
אמיתי איתן, בן 39, אבא לארבעה, אחראי על חינוך א-פורמלי במרכז של הרב עדין שטיינזלץ
הפגישה שהייתה אמורה להיות
בשנת 2000, כשהיתה ברמנית תל אביבית בת 22, ועבדה בפאב (אז עוד היו קוראים לזה פאב) ברוטשילד, החליטה חן לנסוע לירושלים לתערוכת הסיום של חברה בבצלאל. כיאה לתל אביבית מאגניבה, לצאת מתל אביב היה בשבילה מבצע מסובך שדרש התארגנות מיוחדת. לכן נקבע לצורך העניין מבצע מורכב שהשתתפו בו אחותה חמוטל, החבר שלה דאז, וידיד של חן בשם, איך לא, אמיתי. ההוראות היו כדלהלן: חן מסיימת משמרת ומתקשרת להעיר את אמיתי הידיד (בטלפון קווי, כן? לא ברור למה לא היה לו שעון מעורר לאיש הזה, אבל בסדר). הוא מתעורר ובא אליה, הם שותים קפה, ואז חמוטל ואייל (שיש לו רכב) מגיעים אליהם ולוקחים אותם לירושלים. אבל איך אומרים ביידיש? לא יודעת. אבל בעברית זה "האדם מתכנן, ואלוהים מצחקק". או משהו. וכך זה היה באמת:
הפגישה שהייתה באמת
"כשהפאב התחיל להתרוקן ראיתי בחור עם ראסטות שישב בפינה כל הערב, שכנראה חברים שלו הלכו והוא נשאר לבד. בתור הלקוח האחרון הזמנתי אותו לבר לשתות איתי מרגריטה קפואה ולשחק שש בש. שתינו, קרעתי אותו, והתחלנו לדבר, כשבין לבין הייתי צריכה ללכת למטבח להתקשר לאמיתי להעיר אותו, ללא הצלחה. תוך כדי המשחק סיפרתי לבחור שעל הבר על התוכניות שלי למחר. היום, כלומר, והסתבר שגם הוא גר בירושלים, גם הוא לומד בבצלאל, ואחרי כמה פעמים שהלכתי למטבח, התקשרתי וחזרתי בפרצוף מתוסכל הסתבר שבנוסף לכל, גם לו קוראים אמיתי. בדיעבד הבנתי שגם הערב שלו לא עבד כמתוכנן: הוא תכנן להיפגש עם חבר אחר וללכת לתערוכה בתל אביב, ואיכשהו נפגש עם חבר שונה שהביא אותו לכאן". אמיתי הידיד לא התעורר עד הבוקר, ובשלב מסוים חן ויתרה על הנסיונות והלכה עם אמיתי השני הביתה להתארגן.
אני חילונית, אתה דתי
"בהמשך השיחה הבנתי שהבחור, למרות חזותו ההיפסטרית שהקדימה את זמנה, הוא דתי אדוק ששומר שבת", משחזרת חן. "הוא צם את כל הצומות, מתפלל, והכל. מה שלא מנע ממנו לבוא איתי הביתה. כאן הסיפורים שלנו מתפצלים. הוא טוען שהוא לא התחיל איתי, סתם ככה זרם לו לבוא איתי הביתה. בכל מקרה התארגנתי, התקלחתי, ובבוקר הגיעו חמוטל ואייל ואספו אותי ואת אמיתי, שלא ידעו על השינוי בתוכנית כי הם ידעו שמגיע בחור בשם אמיתי, והגיע בחור בשם אמיתי".
ירושלים
הנסיעה לירושלים היתה רוויית בירה, ובתערוכה חמוטל ואייל הלכו לעיצוב הגראפי בעוד אמיתי וחן טיילו באגף האומנות. בסוף הערב אמיתי קיבל טרמפ הביתה ועד היום טוען שחן רשמה לו את הטלפון שלה בענק על בריסטול. היא מכחישה מכל וכל, ואומרת (בצדק) שזה לא רלוונטי בכל מקרה מאחר ולמחרת הוא דפק אצלה בדלת ברחוב החשמונאים בתל אביב, בטענה ש"הייתי באיזור".
דייט שנמשך שבועיים
"מהיום הזה ובמשך שבועיים תמימים בילינו כל דקה ביחד, בנסיעות לירושלים ותל אביב בטיולים, בהרבה אלכוהול, ובאופן כללי במיצוי טוב טוב של השבועיים, כי בתומם הוא היה תכנן לנסוע לארה"ב לחודשיים", נזכרת חן. "זו היתה אחת התקופות הכי משונות שאני זוכרת. לא אכלנו כמעט, וחווינו כל מיני חוויות הזויות. לילה אחד בטיילת של תל אביב ישבנו על המזח, מתבוננים בשובר גלים בצורת חרטום של ספינה שבאמצע שלו יש פתח שרואים דרכו את הים, וזה היה הרגע שבו הבנתי שאני מאוהבת בו. הוא טוען שאצלו זה היה תהליך. יש מצב שעד היום הוא שוקל מה הוא בדיוק מרגיש אלי. חיפשנו את שובר הגלים הזה אחר כך כמה פעמים ומעולם לא מצאנו אותו, אז אני יכולה להגיד שאני רק כמעט בטוחה שהוא קיים".
הפסקה
בתום השבועיים אמיתי נסע לחודשיים לארצות הברית וחן חזרה לצפון כי לא יכלה יותר להיות בעיר, לדבריה: "הרגשתי שהכל נורא לא אמיתי ולא יכולתי לסבול את זה יותר, במיוחד אחרי שפגשתי את אמיתי שהיה כל כך שונה מכל הגברים שהכרתי לפני כן. חכם, ועדין, חושב, ולא מתעסק רק במתי הוא יזיין". הם התכתבו (!!!) באימייל, וביום שהוא חזר היא נסעה לשדה לפגוש אותו. "בשלב הזה כבר הייתי מאוהבת בו בטירוף, ומאז היינו כבר ביחד רשמית".
ההצעה
שנה אחר כך עברנו לגור ביחד, וב-2005 התחתנו, ב- 13 ביולי. לא היתה הצעה. "כמו במערכון של אדיר מילר שמדבר על זה שפעם כשהיו שואלים בחורה 'איך הוא הציע לך?' היא היתה מספרת סיפור שלם עם שקיעה, סוס, שלט שמחובר למטוס, והטבעת בתוך צדפה, שמסתיים ב'מה זה התרגשתי!', היום הבחורה פשוט אומרת 'די, מאמי, אנחנו חמש שנים ביחד, נמאס לי. או שמתחתנים או שנפרדים'. אז ככה זה היה אצלנו. מה זה התרגשתי!"
השגחה פרטית
"ערב אחד, בתחילת הזוגיות, מוכר באבולעפיה שאל אותנו כמה זמן אנחנו ביחד. בגלל שלא ידענו, ומאחוריו היתה מדבקה "זכור את ה-4 בנובמבר" (רצח רבין) וכמובן שהייינו שיכורים, המצאנו לו סיפור שלם על הפגישה שלנו בתאריך הזה, ועד שהיה לנו יום נישואים, הרביעי בנובמבר היה התאריך שבו חגגנו פעם בשנה. כשהייתי בהריון בחודש השמיני עם הבן הראשון שלנו, אמיתי מצא את ההזמנה לתערוכה שאליה לא הלך בערב שבו נפגשנו בפעם הראשונה, והסתבר לנו שהתאריך של הערב ההוא הוא ה-13 ביולי 2000, שזה תאריך החתונה האמיתי שלנו, רק חמש שנים אחר כך. מכל הימים בשנה, התחתנו בתאריך שבו נפגשנו, בלי לדעת בכלל. זאת בעינינו השגחה פרטית".
