תאמינו לי, אף אחד לא שונא לחכות יותר ממני, וההמתנה לאהבה היא אחת המפרכות והמתסכלות ביותר. במיוחד כשפוגשים מישהו שאיתו מרגישים שזה זה, ולמרבה הזוועה בדרך לא קונבנציונלית, מה שגורם לחברים שלך להגיד לך, לטובתך, שלדבר בפייסבוק זה לא נחשב, כך שבנוסף לכל את גם מרגישה סתומה. בדיעבד תמיד מבינים שההמתנה היתה מחוייבת המציאות, ולומדים להיזכר בחיבה במוזיקת המעליות שליוותה אותה, אבל היי, החוכמה היא להיות חכם כבר מההתחלה. לימור לוי יכולה לספר לכם על שנתיים כאלה:

היא

לימור לוי, בת 25, מנהלת שיווק של עמותת ענבלים

הוא

רועי צ'מפרליק, בן 33, ראש צוות QA בחברת הייטק

>> עוד עשרות סיפורי אהבה ישראלים ומרגשים מחכים לכם בעמוד המיוחד שלנו

לפני

"הייתי בחיפושי עבודה, ושנתיים ללא מערכת יחסים. גם רועי היה לבד די הרבה זמן, ועבד בחברת הייטק שאותה רצה לעזוב. לשנינו היתה תקופה לא משהו", משחזרת לימור. כידוע, הפייסבוק הוא ידידם הטוב ביותר של המובטלים והמחפשים, כמובן, ובאחד מהימים נתקלו לימור ורועי אחד בשני בשרשור תגובות של חבר משותף. לימור הגיבה לתגובה של רועי ולהיפך, ו-קליק.

השיחות

"כבר אז הוא סקרן אותי כי הוא היה מאד שנון ומצחיק", נזכרת לימור. "הצעתי לו חברות בפייסבוק, ואחרי שהגבתי על פוסט שהוא פרסם, גלגלנו עוד שיחה בתגובות ואז עברנו לדבר בפרטי". נשמע מבטיח, נכון? יופי, אתם בטח חושבים לעצמכם, אחרי כל הטלנובלות הישראליות שהבאתם כאן, סוף סוף סיפור אהבה פשוט ונחמד. טעות. השיחות היו מאוד מצחיקות ומעניינות, לימור נדלקה על רועי וחשבה לעצמה שיעברו לדבר בטלפון בקרוב ומתישהו גם יפגשו. אבל היא טעתה. "הוא התחמק, הוא היה סגור, הוא סירב אפילו לדבר בטלפון, ולא הסביר לי למה. רק אמר שלא מתאים לו כרגע ולא פירט. מאוד מסתורי, ומאוד מתסכל, במיוחד מאחר והוא ידע עלי המון, כי נשפכתי בפניו ואני לא ידעתי עליו שום דבר" בשלב הזה בסיפור נכנס החבר הטוב שאומר ללימור שזה לא רציני, או במילים אחרות: "כנסי לפרופורציות. נחמד לכם לדבר אבל תרדי מזה". הקשר נמשך עוד כמה שבועות, עד שלימור החליטה שמספיק לה.

מספיק

"חודשיים דיברנו כל יום כמעט, בדרך כלל ביוזמתי", אומרת לימור. "היינו מדברים שעות, וכלום. הוא לא זז לשום כיוון. אחרי חודשיים הגעתי לסוף הסבלנות שלי, ומתוך תסכול ניתקתי את הקשר. אמרתי לו שזה לא מתאים לי ושאין לי סבלנות לזה וזהו, אני כעסתי, והוא כעס, עשינו אנפרנד, וזהו. לא דיברנו שנתיים".

כעבור שנתיים...

שנתיים זה הרבה זמן. מה הרבה, המון. השניים המשיכו בחייהם. לימור עברה לעבוד בפרסום, תחום שאותו היא אוהבת, יצאה עם כמה בחורים והמשיכה לחשוב על רועי מדי פעם, מצרה על הפספוס. "יום אחד ראיתי אותו מחובר בג'ימייל עם נקודה ירוקה", היא מספרת. "סקרן אותי מה קורה איתו, וכבר עבר המון זמן, אז שלחתי לו הודעה. הוא ענה. התחלנו שוב לדבר, נהיינו שוב חברים בפייסבוק והפעם גם מיד דיברנו בטלפון ובסקייפ. בסיבוב הזה שנינו היינו יותר פתוחים, וגם התבגרנו קצת. בדיעבד הסתבר לי שאז, למרות שגם הוא הרגיש שיש בינינו חיבור טוב ורצה לראות אותי הוא היה בכל מיני סוגי לחצים ועבר עליו משהו ברמה האישית שלא אפשר לו להיות במערכת יחסים טובה והוא לא רצה להרוס את זה".

ומה אתם יודעים, הפעם הוא אפילו הסכים להיפגש.

הפגישה

"הפעם הקשר ביננו התחזק מהר מאד, ואחרי שבועיים, ביום הבחירות בינואר 2013, קבענו להיפגש. אני מאד התרגשתי והייתי סופר סקרנית, וקבענו אצלי בבית בערב. לא היה לי מושג לאן זה ילך ואם בכלל, אבל הנשים הדתיות בקלפי הסתכלו עלי מאד מוזר כשהגעתי לשם לבושה בשמלת מיני כחולה ומאופרת למשעי. כאילו, אני מחכה לפגישה הזאת שנים, אז מן הסתם אני אתלבש". לשמחתה של לימור, שחיכתה בלבוש מלחמה מלא, גם רועי לקח את הפגישה ברצינות, והגיע מוקפד ועם סלסילת פירות, כאחרון הג'נטלמנים. היא פגשה אותו במדרגות, ואהבה את מה שראתה. "שתינו קצת יין, דיברנו, וישבנו קצת מרוחקים, בדיעבד כי הוא פשוט היה נורא מצונן והרגיש איכסה. אבל הוא לא סיפר לי את זה, אז לא ידעתי איך לקרוא את זה. אמרתי לעצמי שיהיה מה שיהיה, ולפחות עכשיו יש כאן לקיחת סיכון אמיתית. היה ממש נחמד, למרות שקצת מלחיץ. אחרי שעתיים הוא הלך, בלי שהיה ביננו כלום, אפילו לא נשיקה".

רגע, לא נגמר

לימור קצת התאכזבה, אבל אז הטלפון שלה הבהב. "מהדרך הביתה קיבלתי ממנו הודעה: 'וואו, איזו יפה את' וכשהוא הגיע הביתה דיברנו בטלפון שוב. הפגישה השניה שלנו היתה כמה ימים אחרי זה. בפעם הזאת הוא כבר נשאר לישון ויותר לא נפרדנו. התאהבנו ממש מהר. היו בינינו רגשות כבר לפני כן, אבל הפגישה הגדירה אותם ונתנה את הגושפנקא שהיינו צריכים".

סבלנות

אבא של לימור תמיד אמר לה שבאהבה אסור ללחוץ. צריך סבלנות וכשזה צריך לקרות, זה קורה בקלות. "זה נכון ברמת העיקרון", היא מצדיקה את אבא. "במקרה שלנו, למשל, למרות שהאינטואיציה שלי היתה נכונה והאינטרקציה היתה טבעית ומעולה הזמן לא היה נכון, וללחוץ לא עזר לי, כי הוא לא היה מוכן להיפגש. אני הייתי צריכה לשחרר, כי לפעמים העובדה שזה האדם הנכון לא מספיקה. זה צריך להיות גם הזמן הנכון, לשני הצדדים, וכששזה ככה זה באמת בא בצורה טבעית וקלה, בלי מאבקים. אצלנו הזמן הנכון היה שנתיים אחרי, ואז זה באמת קרה בקלות ובשיא הטבעיות".

חתונה?

"עברנו לגור יחד לפני חצי שנה בערך, יש לנו חתול מקסים, ואנחנו מדברים על חתונה. עדיין אין טבעת, אבל ברור לנו שזה יקרה. אני מחכה. אני לא בלחץ או משהו" אומרת לימור וצוחקת, "פשוט אני ממש אוהבת תכשיטי זהב".