באחת מהסצינות יותר קורעות הלב בסרט החדש "חייו הסודיים של וולטר מיטי" גולש וולטר מיטי, בגילומו של בן סטילר, באתר היכרויות ומנסה לשלוח קריצה וירטואלית אל אחת מהנשים באתר. הוא לוחץ. הוא מקבל הודעת שגיאה וכלום לא קורה. לוחץ שוב. אותה הודעת שגיאה. מנסה פעם שלישית. עדיין אותה תוצאה. בסוף הוא סתם בוהה במחשב והמחשב בוהה בו בחזרה, חתיכת אלגוריה על זוגיות במאה ה-21, כזו שתודו שלא ציפיתם דווקא מסטילר, מכל האנשים בעולם.
אבל האיש שכיכב ולרוב גם הביא לכם קומדיות טיפשיות כמו "זולנדר", "כולם משתגעים על מרי", "פגוש את ההורים" ו"רעם טרופי" החליט לעשות דרמה. ובעוד שהיא עוסקת במגוון נושאים שאיתם מתמודדים גברים בכלל וגברים שחצו את גיל הארבעים בפרט, סטילר לא מותיר מקום לספק קלוש מה הדבר שמפחיד אותו יותר מכל דבר אחר בגילו הדי מתקדם (48): "אני מודה שלהיות רווק בגיל הזה זה הדבר שהכי הפחיד אותי לחשוב עליו", אמר סטילר למטרו, ורק נציין שבסרט הזה הוא גם קופץ למים קפואים, מטפס על קרחונים ונאבק בכרישים. "אני לא יודע להגיד אם זה קשה, אבל זה בהחלט מאתגר להיות רווק בן ארבעים ולהתמודד עם המחוייבות הזו לתקשר עם אנשים דרך מדיות חברתיות. אתה חייב לשים את עצמך שם, זה מצופה ממך בעידן הזה. אבל מה אם אתה כמו וולטר, ופשוט לא טוב בזה? אני לא טוב בזה. זה יהיה נורא עבורי להיות רווק בגיל הזה ולכתוב על עצמי בפרופיל. אין לי שמץ של מושג איך למכור את עצמי באתרים כאלה, ואני גם ממש, אבל ממש ממש, לא רוצה".
פעם, יש לציין, זה לא ממש הפחיד אותו, כל עניין הרווקות. סטילר יצא עם לא מעט דוגמניות ושחקניות, ובין שלל אקסיותיו (לפחות אלו שאנחנו יודעים עליהם) ניתן למצוא את ג'נין גרפולו, ג'ין טריפלייהורן, קליסטה פלוקהארט (אלי מקביל, כן?) וכמובן אמנדה פיט ההורסת. ואז הוא פגש את כריסטין טיילור, ותוך שבעה חודשים הציע לה נישואין.
אז אמרו שזה לא ילך. שזה מהר מדי, שסטילר ידוע כשובר לבבות ובוי-טוי, שהיא מתחתנת איתו רק כדי לתפוס טרמפ על הקריירה שלו (נשבעים, אשכרה כתבו את זה) ושבכלל, כל העסק הזה נדון לכשלון. אז איך הפך אחד הרווקים הגדולים של הניינטיז לדוגמה ומופת לזוגיות מושלמת? הנה, ממש ככה.
התמזמזויות בכותל המערבי
אם גדלתם בשנות התשעים אתם בטח זוכרים שסטילר, יחד עם אוון ווילסון והחבורה, נחשבו תמיד לגברים נחשקים במיוחד. למעשה, גם סטילר מודה שמגיל צעיר בחורות זה כל מה שמילא את ראשו ושהוא הצליח להשיג אותן בכל מקום. אפילו, תאמינו או לא, בכותל המערבי.
בראיון למגזין פרייד לקראת יציאת הסרט סיפר סטילר על המסעות ששינו את חייו. אחד מהם, כיהודי די גאה, היה לישראל. עם זאת, לא ממש בטוח שקדושת הקיר הייתה זו שהעסיקה אותו באותם ימים. "הייתי בן 17, ונסעתי עם אבא שלי לטיול שורשים", סיפר למגזין. "בירושלים פגשתי בחורה. זה מביך אותי להגיד, אבל בסוף התמזמזנו ליד הכותל המערבי. לא יפה להגיד את זה? יכול להיות. אבל זה מה שקרה. זה בהחלט מסוג הדברים האלה שאתה לא שוכח".
אחרי תוכנית טלוויזיה ששרדה עונה אחת (אם כי זכתה באמי) בלבד ושני סרטים כושלים כבמאי (אחד מהם, "כייבל גאי" עם ג'ים קארי, נבחר לאחד הפלופים הגדולים של שנות התשעים על ידי הניו יורק טיימס) הקריירה של סטילר לא נראתה כקריירה שהולכת למקום מוצלח במיוחד. ואז, ב-1998, הגיע "כולם משתגעים על מרי" שבו היה מעורב סטילר רק כשחקן והפך להצלחה מסחרית מסחררת למדי וללהיט קומי ענק. "ויתרתי על החלום שלי להיות במאי", הוא סיפר בראיון, "אבל אמרתי לעצמי: טוב, נו, זה לא כל כך נורא להיות שחקן".
אבל למרות ההצהרות, סטילר לא ממש ויתר על החלום להיות במאי, וב-1999 נקרא לביים פרק בסדרה "היט ויז'ון אנד ג'ק" בכיכובו של ג'ק בלאק. הסדרה אמנם לא הפכה לקלאסיקה של ממש וגם הפרק של סטילר לא היה איזה משהו לכתוב עליו הביתה, ובכל זאת, סביר להניח שאת עבודת הבימוי הספציפית הזו סטילר לא ישכח לעולם, שכן שם, על הסט ההוא ממש, הוא פגש את אשתו לעתיד, השחקנית כריסטין טיילור.
שבעה חודשים. זה הזמן מהרגע שהתחילו לצאת ועד הרגע שהחליט שהוא רוצה לשלוף את הטבעת. העיתונות, יש לציין, כמעט ולא סיקרה את הקשר של השניים באותה תקופה, הן כי שניהם לא היו כוכבים גדולים במיוחד (סטילר היה מוכר, אך את שמו עשה לעצמו בתחילת המילניום, וגם טיילור הייתה בתחילת הדרך) והן כי סטילר מצליח, גם בהוליווד עמוסת צלמי הפפראצי, לשמור על חייו הפרטיים לגמרי לעצמו. אם כבר זכו לסיקור, כמו למשל במגזין ה"סטאר", זה נגמר בטור דעה שמדובר בנישואין הנובעים מתוך אינטרסים וממש לא אהבה, וכמובן מיליון ציטוטים של מקורות "המקורבים לזוג", ללמדכם שגם בתחילת שנות ה-2000 העיתונות האמריקאית לא הייתה איזה מקור מהימן במיוחד להסתמך עליו.
את סטילר המעט שכתבו עליו ועל זוגתו לא ממש עניין. הוא נטש (באישור כמובן) את צילומי הסרט "פגשו את ההורים" ליומיים, טס בהפתעה מניו יורק חזרה ללוס אנג'לס כדי להפתיע אותה, וחיכה. "שמתי נרות ופיזרתי ורדים בכל הבית", שיחזר בראיון שנתן לפני כשבועיים, "זה היה מאוד צ'יזי, אבל גם מאוד רומנטי. אחר כך היא סיפרה לי שבהתחלה היא חשבה שפרצו לבית ורצתה לברוח, אבל משהו בחושים שלה אמר לה שזה פורץ ידידותי. ירדתי על ברך אחת, ופתאום הרגשתי שמשהו חסר לי: הטבעת! שכחתי את הטבעת! צעקתי לה 'אל תזוזי', רצתי לחדר השני והוצאתי אותה אותה מהמזוודה. חזרתי ושאלתי אותה אם היא תסכים להינשא לי, והיא הסכימה מיד. הייתי כל כך שמח באותו היום".
אלא שלפני הצעת הנישואין הרומנטית, כך חשף, הייתה הצעה מפחידה הרבה יותר: "ביקשתי מאבא שלה רשות להציע לה נישואין. הפעם הראשונה שבה פגשתי את ההורים שלה הייתה כשסבתא שלה נפטרה, וזה היה ממש כמו 'פגוש את ההורים' גרסת המציאות. לעבוד על הסרט הזה ולעבור את זה בחיים האמיתיים היה ממש מבלבל, כי גם אבא של כריסטין הוא בחור מאיים מאוד שיש לו חברת אבטחה משלו. עכשיו אנחנו חברים טובים, אבל אז ירדתי למרתף וגמגמתי משהו כמו 'אני מאוד רוצה להתחתן עם הבת שלך, בבקשה'. הייתי יותר עצבני לשאול אותו מאשר לשאול אותה, כי ידעתי שכריסטין ואני מרגישים אותו דבר, אבל לא היה לי מושג איך הוא ירגיש לגבי זה. זו הייתה הפעם הראשונה שהצעתי נישואין, ולמזלי גם האחרונה".
זוגיות? שאל אותי כיצד
למרות שהם מופיעים כמעט לכל אירוע ביחד ומצולמים לא מעט, העובדה שסטילר מדבר על הזוגיות שלו - שלא לומר, סטילר מדבר בכלל - נדירה כמו שלג בתל אביב. למרות שעברו כבר 13 שנה מאז שהתחתנו השניים ממעטים בראיונות אחד על השני, ורק בתחילת העשור הנוכחי נרשם איזשהו שינוי, שהגיע לשיא עם יציאת סרטו החדש של סטילר. אבל לא רק ביחסו של סטילר לתקשורת נרשם שינוי מהותי, אלא גם, בעיקר בזכות נישואיו היציבים, כך נראה, התקשורת שינתה את היחס לסטילר.
היום זה נראה כמעט מוזר, אבל התקשורת האמריקאית, ובוודאי עולם הקולנוע האמריקאי, מעולם לא לקח את סטילר ברצינות. היום "זולנדר", שאותו גם כתב וביים, נחשב ליצירה קומית אדירה ולסרט קאלט של ממש, אבל כשיצא קיבל ביקורות בינוניות מאוד ועולם קולנוע שלם שהסתכל עליו ושאל "מה, לכל הרוחות, ניסית לעשות כאן?".
למרות הניסיונות של סטילר שיקחו אותו ברצינות, ולמרות שהקהל חיבב אותו מאוד, הוא מעולם לא זכה להכרה שלה הוא ציפה. על מועמדות לאוסקר אין מה לדבר, כמובן, וגם פרסים פחות נחשבים מעולם לא חשקו בנוכחותו. זולנדר היה רחוק מלקבל את ההערכה לה הוא היה ראוי וכמוהו גם "רעם טרופי" המופתי, גם אותו כתב וביים, שלמעט פרס ההוליווד פילם פסטיבל לא גרף אפילו פסלון אחד.
אבל אז דברים התחילו לזוז בהוליווד, והקרקע הזוגית הדי יציבה שיצרו כל הזוגות התחילו לרעוד. פרידות הפכו נדירות פחות ופחות, מוסדות הוליוודיים של ממש החליטו להיפרד וברעידת האדמה הזאת, שאת האפטרשוקים שלה עדיין מרגישים, יצאה ההצהרה שזוגיות בהוליווד היא כנראה משהו שלא יכול להצליח בעידן הנוכחי.
עם זוג אחד יוצא מהכלל.
נכון, הם לא הותיקים ביותר בהוליווד. מבין השחקנים הפופולריים, למשל, ג'דה ו-וויל סמית' מחזיקים יחד כבר 15 שנה, אבל לפחות על פי אתרי הרכילות יש שם צרות רציניות שעדיף שלא נדע מהןושערויות אינספור. ופתאום, הזוג ה"לא רציני" הזה הוא הזוג היחיד שלא היה מעורב באיזושהי שערורייה מעולם.
לא שמועות על בגידות, לא איומים בגירושין, לא בן זוג שנצפה מתמזמז עם ברונטית. שקט תעשייתי. 13 שנה. נכון, זה לא המון, אבל בהוליווד של היום זה הרבה יותר ממכובד, ופתאום האיש הזה, שאיש לא לקח אותו ברצינות שמגיעה לו אף פעם, מקבל עשרות בקשות מעיתונים לנפק עצות (רציניות!) על זוגיות והוא, מסתבר, די שמח לתת אותן.
צפו בטריילר לסרטו החדש והמדובר של סטילר
"אני חושב שנישואין, כמו כל מערכת יחסים, הופכים להיות באמת מעניינים רק אחרי חמש או שש שנים יחד", סיפר למגזין פרייד. "אנשים תמיד משתנים, ואתה לא יכול לקחת שום דבר כמובן מאליו. זה מפתה לחשוב שזהו, מעכשיו הכל יישאר כמו שהוא, אבל אותי זה מפחיד. אתם צריכים להתפתח יחד ולהקשיב אחד לשני. האמת היא שהחיים פשוט זורקים עליך המון דברים, והרומנטיקה באה והולכה. גם כריסטין מאוד מצחיקה, וצחוק הוא חלק כל כך חשוב ממערכת יחסים. לפעמים אני נהיה נורא מתוח ועצבני, והיא האדם הקליל מבין שנינו. היא גורמת לי לצחוק ולהבין כמה אני מגוחך".
נו, תראו תראו. האיש שהוליווד סירבה לקחת אותו ברצינות לפני עשור משקיף עכשיו על כולם מגבוה ומחלק טיפים לזוגיות מוצלחת. לא שזו לא התפתחות משמחת לכל מי שאשכרה מעריך את האיכויות הקומיות האדירות של סטילר, ובכל זאת, חייבים להודות, זה קצת מצחייק וקצת אירוני שבגיל 48 אמריקה סוף סוף נזכרה לקחת את אחד הכשרונות הכי גדולים שלה ברצינות המגיעה לו.
בזמן שסטילר מדבר על זוגיות, אבהות ומשפחה תחת כל עץ רענן, הסרט שלו מקבל את ההתייחסות הראויה למישהו עם כשרון בסדר הגודל שלו. נכון, לא כל הביקורות אוהדות את הרימייק שעשה (הסרט מבוסס על סיפור שנכתב ב-1939, וסרט שכבר נעשה בשנת 1947 בכיכובו של דני קיי), אבל את הפרגון בהחלט אפשר להרגיש. כשזה בא עם מונולוג מרגש על חיי המשפחה המושלמים שלו, אין מי שיעז לכתוב על סטילר כמו בתחילת שנות האלפיים.
ואולי, סוף סוף ובזכות העובדה שהוא מצליח להישאר נשוי ורחמנא ליצלן, להיראות כאילו הוא אשכרה נהנה מזה, אמריקה סוף סוף תתחיל להכיר במי שהוגדר על ידי הוושינגטון פוסט לאחרונה כ"אישיות הקומית המשפיעה ביותר בדורנו, גם אם לקח לנו הרבה זמן להבחין בזה". אוסקר? אל תבנו על זה, וגם לא על הגולדן גלוב, אבל כל צילום משפחתי נוסף של סטילר על חורבות הסקס, סמים ורוקנרול ההוליוודים מוכיח שסטילר אכן קורץ מחומר אחר, ואל תתפלאו אם בסוף, כמו בסרט טוב באמת, הוא יהיה זה שבהחלט יצחק אחרון.
